קצב שמימי
Paul Hardcastle - Celestial Rhythm Vocal
באחד הפוסטים לאחרונה הבאתי שני דפים ועליהם תרשימים שנעשו, כפי הנראה, בהרצאה שנתן קרלוס קסטנדה בשנת 1983 באוניברסיטת קליפורניה. התכוונתי להתייחס אליהם ורק עכשיו יוצאת כוונה זו אל הפועל.
אל תצפו לגדולות ונצורות..... מקסימום נצורה אחת או שנים.
דיאגרמות אלה ממחישות את המתואר בפרק "נקודת המאסף" שב"האש שבפנים".
אני משער שאלו הן לא הרשימות המקוריות כי הכתוב בהן מוקלד והציורים מהוקצעים.
המקום שבו מדבר דון חואן על התבנית הזוהרת של האדם (= פקעת הסיבים) ככדור גבינה לבנה שדיסקית של גבינה צהובה חוצה אותו נמצא במהדורה העברית בעמוד 109.
הכיתוב שמתחת לכל דף הוא הגדלה של הכיתוב שבתוך הדפים וכל פסקה כזו מתייחסת לדיאגרמה נפרדת.
***
"Emanations that fall within luminous shell. Dot is assemblage point. Glow of awareness surrounds assemblage point. Man's band of awareness."
***
"The luminous egg is a ball of cheese with a darker disk of cheese in the center. Disk is man's band of awareness."
***
"Egg surface. A shift into the interior of band."
***
הדף השני
"This is the assemblage point lighting emanations one at a time across the interior of luminous egg."
***
"When assemblage point shifts inward a concavity is formed. If the shift is great, a large depression is formed in man's band of awareness."
***
"When assemblage point streaks across the interior and lights all emanations at once, it diffuses the outer shell and inside emanations extend to outside ones producing the Fire From Within and fusing to emanations at large."
(מלכים א פרק יט יא)
על פניו נראה שהקול הדובר אינו של האל, המוזכר בדברים בגוף שלישי. האם זהו קול הראייה? קול החלימה?
בהשראת אריך פון דניקן עולה בי עכשיו המחשבה ש, כמו ביחזקאל א, לפנינו כלי טיס, מרכבה, שהופעתה כצפוי אמורה ליצור רוח ורעש. האש היא המבערים, ולא במקרה היא האחרונה ברשימה. זהו סדר הדברים של כלי טיס מתקרב: רוח, רעש, אש.
אבל אנו נמצאים היום בנרטיב אחר, הנרטיב הטולטקי. ודממה דקה מזכירה את הדממה הפנימית, את השתקת הדיבור הפנימי, שהיא תנאי למגע עם הרוח.
מבלי להיכנס לזה, יש לי הרושם שייתכן והמופע הנ"ל של יהוה בא לרמוז לקוראים, ואולי גם לאליהו, שמופע הקסמים התחרותי שערך אליהו בפרק הקודם כנגד נביאי הבעל לא קשור אליו, לאל (קרי, יהוה לא היה באש שירדה ואיכלה...).
נתקלתי בהרצאה הקצרה הבאה שכותרתה "קול דממה דקה". המרצה מבחין בתחילת ההרצאה בין הקול, הצליל, הנושא את הכוונה, לבין הדיבור, האמירה הגלויה.
אחר כך הוא מתרחק מהעניין, לכאורה.
ההרצאה משעשעת ומעניינת.
================
20.11.17
צל חיוכך.
אני מביא את היצירה הזו שוב ושוב כי אנו צריכים להתרגל להלך בעולמות הצללים 😊
הפעם השיר מתמרן בין אנגלית לויאטנמית.
================
21.11.17
הנופים המקסימים של מדבר יהודה והערבה במבט מרַחפַן, בשילוב של נעימת חליל יפה.
================
21.11.17
זוכרים שבספר של פלורינדה "להתעורר אל החלום" אומר לה דון חואן [מריאנו אורליאנו] שהוא ינַשֵב אותה אל זה שמחזיק בידיו את המיתוס, כלומר אל קסטנדה?
השימוש במושג "מיתוס" תואם את רעיון "ההכרח להאמין". התפיסה הטולטקית אודות הרוח ואפשרות החירות, אפשר רק להאמין בה (ובעצם הכרח להאמין בה), כי לא ניתן לראות או לדעת את אמיתותה. דון חואן מודה שהוא הגיע רק לשולי הקשב השלישי.
הצעתי את הפרשנות שהחירות היא אפשרית ברמת השושלת, והשושלת של דון חואן עדיין אינה שלמה.
================
22.11.17
ציינתי בפוסט שחבטת הנגואל מסיטה את נקודת המאסף מהמעטפת של הפקעת פנימה, בתחומי הדסקית הענברית, ותנועה פנימה זו נתפסת כתנועה שמאלה.
אם יורשה לי כהרגלי להרהר בקול רם,
מיקומה של נקודת המאסף ביחס לגוף הוא כמה עשרות סנטימטרים מאחורי השכם השמאלית, כלומר פחות או יותר בגובה הלב ובערך באותו מרחק, כמוהו, שמאלה מציר הסימטריה של הגוף, כלומר מעמוד השדרה (הם גם בעלי גודל דומה: כזכורני נקודת המאסף היא בגודל כדור טניס, וגודל הלב כגודל כף יד מאוגרפת).
כלומר, תנועה פנימה של נקודת המאסף היא תנועה אל עבר הלב. עולה המסקנה שהלב נמצא בתחומי אותה דיסקית ענברית, וכפי הנראה ההאצלות הענבריות חולפות דרך הלב, ומכאן המושג "דרך עם לב".
הלב גם נמצא בסמוך למרכז הראייה, ואולי אפילו באותו מקום בדיוק. מרכז זה הוא אחד מ-8 המרכזים באדם, המוזכרים בדיאגרמת 8 הנקודות שב"סיפורי עוצמה". הראייה נמצאת בקשר הדוק עם הרוח; הייתי אומר שהיא התפיסה הטהורה, והרוח היא המודעות הטהורה, אבל אני לא אומר זאת כדי שלא להסתבך שלא לצורך :)
לתבשיל שאנו רוקחים כאן נוסיף את הידע העממי שהאהבה שוכנת בלב, ונזכור שאהבת הלוחם היא לאדמה, ובין האדמה והרוח ישנו קשר הדוק עד כדי תהייה האם אין הם אותו הדבר.
איך התבשיל, ערב לחיככם?
יש להוסיף סייג של זהירות כשאנו מדברים על נקודת המאסף והאצלות ביחד עם איברי הגוף הפיסי. זהו שילוב בין מימדים וצריך להיזהר, כי ייתכן ששילוב כזה הוא טעות, ומצד שני דון חואן עושה זאת.
אחת המסקנות של התבשיל היא משהו שהצעתי כבר בעבר:
"לב" במושג "דרך עם לב" מציין את נוכחות הרוח.
================
22.11.17
אין בלוג שמכין אתכם לעולמות הצללים כמו הבלוג הזה :)
יופי של גירסה. Kelly Mittleman - The Shadow of Your Smile
===============
22.11.17
הערה,
התחבטתי בעבר, ואני מניח שגם אחרים, בשאלה:
האם הרוח היא חלק מהנשר?
האם הגורם שמציב לפנינו דרך אל החירות הוא חלק מהנשר הלוכד אותנו בעולמו וטורף אותנו?
ישנן אמירות מפורשות שאומרות כך, כגון: בפרק על חוק הנגואל ב"מתנת הנשר"; המיתוס המספר כיצד הנשר הציב בעולם נגואלים ממין זכר ונקבה והפקיד בידיהם את הידע, הוא חוק הנגואל, שהוא מעין מפה אל החירות.
מאידך, הדרך של הלוחם אל החירות חולפת על פני הנשר.
ההערה הנוכחית רוצה לומר שעובדה זו: שהרוח היא חלק מהנשר, נרמזת בעצם כבר במושג האצלות ענבריות. ההאצלות ככלל מקורן בנשר, אם כי ייתכן, תיאורטית, שההאצלות הענבריות הן האצלות של ישות קוסמית אחרת מאשר הנשר.
===============
22.11.17
והאמירה הכי חזקה בעניין זה:
החירות היא מתנת ה.....נשר.
וכדי שלרגע לא נחשוב שזו אמירה שולית, חד פעמית, ספר שלם קיבל עליו לשאת את הרעיון ככותרתו.
===============
23.11.17
בדיחה שקראתי אצל יורם טהר לב:
מעשה ביהודי שלא אמר את תפילת הדרך לפני שיצא לדרכו. ואכן עונשו לא איחר לבוא. כאשר הלך לבדו ביער ניצב לפתע אל מול פניו אריה דורס משחר לטרף. היהודי אינו מאבד את עשתונותיו. הוא מוציא מכליו ספר תהלים ומתחיל להתפלל. והנה הוא רואה שגם האריה מוציא ספר ומתפלל. שואל אותו היהודי: למי אתה מתפלל? אומר האריה: אני אינני מתפלל. אני מברך ברכת המזון!
===============
23.11.17
אמירה השייכת לקבוצת הספקולטיביות, לדמיון המשתלח :)
הצעתי לעיל קישור בין תנועת נקודת המאסף פנימה, בתחומי ההאצלות הענבריות, לבין הלב, שנראה ממוקם על מסלול זה, ותהיתי אודות האפשרות שחלק ממשמעות המושג "דרך עם לב" נמצא במבט זה על הדברים.
עכשיו אני רוצה להוסיף קו דמיון נוסף בין הרוח והלב:
הרוח מספק(ת) חיים, מודעות, הגשמה ותכלית (ראו האספקט המעגלי של הכוח המתגלגל בפוסט הקודם).
גם הלב מספק חיים, על ידי דחיפת הדם נושא החיים בעורקים.
בשפה המדוברת, לפחות בעברית ובאנגלית, הזהב נמצא באדמה בתצורה של עורקים. הרהרתי בזמנו בבלוג אודות הדמיון שבין הרוח והזהב מכיוון אחר, ועתה יש לנו עוד כיוון: הזנה באמצעות עורקים.
כריית הזהב מבטן האדמה עלולה, אם כן, להתבטא בפגיעה בהזנה של האדמה, וכידוע האדמה לכודה במלכודת הטפילים, אשר העניקו לנו את תאוות הממון ושאר תאוות, וכך אנו מעמיקים את שליטתם על האדמה.
אלה הם רק הרהורים, מחשבות חולפות, שטויות בפוטנציה :).
===============
בדפים אלה לא מדובר על גבינה צהובה, אלא על גבינה כהה יותר. בספר נאמר תחילה גבינה כהה יותר, ומיד אחר כך גבינה צהובה - cheddar cheese.
לדעתי, מי שהגה את הספר (קסטנדה "רק" ראה אותו בחלימה ואחר כך העלה אותו על הכתב) אינו חוסך בניסיונות להטעות את הקוראים, ולעתים אינו בוחל אפילו בהטעיות קלות; אולי יהיה בהן להעלות בחכתו עוד כמה דגיגים.
הגבינה הצהובה המוזכרת אינה מכילה את המילה צהוב בשמה. מדובר בסוג של גבינה קשה שמקורה ההיסטורי הוא בעיירה ששמה cheddar, באנגליה. הספר העברי תרגם זאת כגבינה צהובה ובגוגל תמונות ניתן לראות שמדובר בגבינה צהובה.
נתקלנו לא מעט פעמים בספרים בתיאורים של זוהר צהוב כשדֵי ברור שהכוונה היא לענברי, וכידוע ההאצלות הענבריות הן סוג המודעות שיש לאדם (מתוך שלושה שיש ליצורים באשר הם). ההאצלות הענבריות הן הרוח.
הדיסקית הענברית הזו היא מה שמכנה דון חואן מעט קודם לכן "רצועת האדם", ומודל הגבינות בא להבהיר זאת.
אני נוטה לחשוב שיש כאן אי דיוק, כנראה מכוון. ההאצלות הענבריות אינן שייכות לאדם בלבד, ישנם בעלי חיים נוספים שזהו סוג המודעות שלהם, ועל כן רצועת האדם היא חלק מהרצועה הענברית.
המונח "הרצועה הענברית" יופיע בספר בעמוד 185. נאמר שם שזוהי רצועה אנכית התופסת כעשירית מנפח פקעת הסיבים, בה נמצאת נקודת המאסף.
נקודת המאסף נמצאת, אם כן, על פני השטח של הפקעת, על גבי ההאצלות הענבריות שבתוך הפקעת.
חבטות הנגואל מניעות את נקודת המאסף פנימה לתוך דיסקית ענברית זו.
ככל שהנקודה נעה עמוק יותר, כך נעשות ההתנסויות זרות יותר, כי, לדעתי, בכך נוצרת התרחקות גדולה יותר מפני השטח של הפקעת, שם, על פני השטח, הוא מקום מושבו של המיינד (הטפילי).
שם, בעמוד 108, נאמר שההעמקה הזו נחווית כאובדן הדעת (שיגעון). אבדה זו איננה דבר נורא - בעיני המכשפים - כל עוד אינך מאבד את תשתיתך: באנגלית: underpinnings, מילולית: החיבורים שלך מלמטה, ובמודל רואים שהרוח נמצאת מתחת לפני השטח של הפקעת.
הדיאגרמות ממחישות את הרעיון שנקודת המאסף לכודה בתוך הפקעת, איננה חופשית לנוע בה, לכן הסטתה פנימה (ובכל כיוון, זוכרים את צורת השבלול של הפקעת של הממרה את המוות?) מעוותת את הפקעת, ולכן האלסטיות הזו מחזירה אותה למיקומה המקורי, שם מחכים ללוחם זהותו ועולמו האישי.
בעיוותים שגרמו המכשפים הקדומים לפקעת היא איבדה את האלסטיות שלה ואיננה יכולה לחזור לצורתה המקורית.
לאחר שהלוחם מסוגל להביא בכוחות עצמו את נקודת המאסף לכל אותם מקומות בעומק הפקעת, בתחומי הדיסקית הענברית, אליהם היא הובאה על ידי חבטות הנגואל, אז הוא מסוגל לנפץ את הפקעת ולהשתחרר ממנה. זוהי החירות, בתנאי שהוא מחובר לרוח, באמצעות ה- underpinnings שהוזכרו לעיל.
השתחררות זו נעשית על ידי הבאת נקודת המאסף אל הקצה המרוחק ושחרורה כמו קלע. אז היא מזריחה את כל ההאצלות הענבריות שבדרך, זוהי האש שבפנים (בדומה לשמים "הבוערים" באור ענברי בשקיעה).
נאמר בפרק זה שתנועת נקודת המאסף פנימה, בתחומי אותה דיסקית ענברית, נתפשה על ידי המכשפים הקדומים כתנועה שמאלה ועל כן ממשיכים המכשפים החדשים את מסורת הדיבור הזו, למרות שהיא לא נכונה.
האם בכל מקום בספרים שבו נעשה שימוש במונח "שמאל" עלינו לתרגם ל"פנימה" ו"רוח"?
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
19.11.17
בחו"ל נוהגים הרבה יותר מאשר בארץ לקרוא לספרים על שם הגיבור: הארי פוטר, הרטמיס פאול.... פעמים רבות בתרגום לעברית ממציאים להם שמות חדשים.
הנה ספר נפלא שעדיין לא יצא:
אבי כהן - יורם לוי
😊
=================
20.11.17
אתנחתא, משהו מהמסורת של העם היושב בציון.
נתקלתי בסיפור על אליהו הנביא שברח למדבר אחרי שחיסל את נביאי הבעל והאשרה, ושם, על הר האלוהים נגלה לו יהוה.
"ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה. יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה."נתקלתי בסיפור על אליהו הנביא שברח למדבר אחרי שחיסל את נביאי הבעל והאשרה, ושם, על הר האלוהים נגלה לו יהוה.
(מלכים א פרק יט יא)
על פניו נראה שהקול הדובר אינו של האל, המוזכר בדברים בגוף שלישי. האם זהו קול הראייה? קול החלימה?
בהשראת אריך פון דניקן עולה בי עכשיו המחשבה ש, כמו ביחזקאל א, לפנינו כלי טיס, מרכבה, שהופעתה כצפוי אמורה ליצור רוח ורעש. האש היא המבערים, ולא במקרה היא האחרונה ברשימה. זהו סדר הדברים של כלי טיס מתקרב: רוח, רעש, אש.
אבל אנו נמצאים היום בנרטיב אחר, הנרטיב הטולטקי. ודממה דקה מזכירה את הדממה הפנימית, את השתקת הדיבור הפנימי, שהיא תנאי למגע עם הרוח.
מבלי להיכנס לזה, יש לי הרושם שייתכן והמופע הנ"ל של יהוה בא לרמוז לקוראים, ואולי גם לאליהו, שמופע הקסמים התחרותי שערך אליהו בפרק הקודם כנגד נביאי הבעל לא קשור אליו, לאל (קרי, יהוה לא היה באש שירדה ואיכלה...).
נתקלתי בהרצאה הקצרה הבאה שכותרתה "קול דממה דקה". המרצה מבחין בתחילת ההרצאה בין הקול, הצליל, הנושא את הכוונה, לבין הדיבור, האמירה הגלויה.
אחר כך הוא מתרחק מהעניין, לכאורה.
ההרצאה משעשעת ומעניינת.
20.11.17
צל חיוכך.
אני מביא את היצירה הזו שוב ושוב כי אנו צריכים להתרגל להלך בעולמות הצללים 😊
הפעם השיר מתמרן בין אנגלית לויאטנמית.
21.11.17
הנופים המקסימים של מדבר יהודה והערבה במבט מרַחפַן, בשילוב של נעימת חליל יפה.
21.11.17
זוכרים שבספר של פלורינדה "להתעורר אל החלום" אומר לה דון חואן [מריאנו אורליאנו] שהוא ינַשֵב אותה אל זה שמחזיק בידיו את המיתוס, כלומר אל קסטנדה?
השימוש במושג "מיתוס" תואם את רעיון "ההכרח להאמין". התפיסה הטולטקית אודות הרוח ואפשרות החירות, אפשר רק להאמין בה (ובעצם הכרח להאמין בה), כי לא ניתן לראות או לדעת את אמיתותה. דון חואן מודה שהוא הגיע רק לשולי הקשב השלישי.
הצעתי את הפרשנות שהחירות היא אפשרית ברמת השושלת, והשושלת של דון חואן עדיין אינה שלמה.
================
22.11.17
ציינתי בפוסט שחבטת הנגואל מסיטה את נקודת המאסף מהמעטפת של הפקעת פנימה, בתחומי הדסקית הענברית, ותנועה פנימה זו נתפסת כתנועה שמאלה.
אם יורשה לי כהרגלי להרהר בקול רם,
מיקומה של נקודת המאסף ביחס לגוף הוא כמה עשרות סנטימטרים מאחורי השכם השמאלית, כלומר פחות או יותר בגובה הלב ובערך באותו מרחק, כמוהו, שמאלה מציר הסימטריה של הגוף, כלומר מעמוד השדרה (הם גם בעלי גודל דומה: כזכורני נקודת המאסף היא בגודל כדור טניס, וגודל הלב כגודל כף יד מאוגרפת).
כלומר, תנועה פנימה של נקודת המאסף היא תנועה אל עבר הלב. עולה המסקנה שהלב נמצא בתחומי אותה דיסקית ענברית, וכפי הנראה ההאצלות הענבריות חולפות דרך הלב, ומכאן המושג "דרך עם לב".
הלב גם נמצא בסמוך למרכז הראייה, ואולי אפילו באותו מקום בדיוק. מרכז זה הוא אחד מ-8 המרכזים באדם, המוזכרים בדיאגרמת 8 הנקודות שב"סיפורי עוצמה". הראייה נמצאת בקשר הדוק עם הרוח; הייתי אומר שהיא התפיסה הטהורה, והרוח היא המודעות הטהורה, אבל אני לא אומר זאת כדי שלא להסתבך שלא לצורך :)
לתבשיל שאנו רוקחים כאן נוסיף את הידע העממי שהאהבה שוכנת בלב, ונזכור שאהבת הלוחם היא לאדמה, ובין האדמה והרוח ישנו קשר הדוק עד כדי תהייה האם אין הם אותו הדבר.
איך התבשיל, ערב לחיככם?
יש להוסיף סייג של זהירות כשאנו מדברים על נקודת המאסף והאצלות ביחד עם איברי הגוף הפיסי. זהו שילוב בין מימדים וצריך להיזהר, כי ייתכן ששילוב כזה הוא טעות, ומצד שני דון חואן עושה זאת.
אחת המסקנות של התבשיל היא משהו שהצעתי כבר בעבר:
"לב" במושג "דרך עם לב" מציין את נוכחות הרוח.
================
22.11.17
אין בלוג שמכין אתכם לעולמות הצללים כמו הבלוג הזה :)
יופי של גירסה. Kelly Mittleman - The Shadow of Your Smile
22.11.17
הערה,
התחבטתי בעבר, ואני מניח שגם אחרים, בשאלה:
האם הרוח היא חלק מהנשר?
האם הגורם שמציב לפנינו דרך אל החירות הוא חלק מהנשר הלוכד אותנו בעולמו וטורף אותנו?
ישנן אמירות מפורשות שאומרות כך, כגון: בפרק על חוק הנגואל ב"מתנת הנשר"; המיתוס המספר כיצד הנשר הציב בעולם נגואלים ממין זכר ונקבה והפקיד בידיהם את הידע, הוא חוק הנגואל, שהוא מעין מפה אל החירות.
מאידך, הדרך של הלוחם אל החירות חולפת על פני הנשר.
ההערה הנוכחית רוצה לומר שעובדה זו: שהרוח היא חלק מהנשר, נרמזת בעצם כבר במושג האצלות ענבריות. ההאצלות ככלל מקורן בנשר, אם כי ייתכן, תיאורטית, שההאצלות הענבריות הן האצלות של ישות קוסמית אחרת מאשר הנשר.
===============
22.11.17
והאמירה הכי חזקה בעניין זה:
החירות היא מתנת ה.....נשר.
וכדי שלרגע לא נחשוב שזו אמירה שולית, חד פעמית, ספר שלם קיבל עליו לשאת את הרעיון ככותרתו.
===============
23.11.17
בדיחה שקראתי אצל יורם טהר לב:
מעשה ביהודי שלא אמר את תפילת הדרך לפני שיצא לדרכו. ואכן עונשו לא איחר לבוא. כאשר הלך לבדו ביער ניצב לפתע אל מול פניו אריה דורס משחר לטרף. היהודי אינו מאבד את עשתונותיו. הוא מוציא מכליו ספר תהלים ומתחיל להתפלל. והנה הוא רואה שגם האריה מוציא ספר ומתפלל. שואל אותו היהודי: למי אתה מתפלל? אומר האריה: אני אינני מתפלל. אני מברך ברכת המזון!
===============
23.11.17
אמירה השייכת לקבוצת הספקולטיביות, לדמיון המשתלח :)
הצעתי לעיל קישור בין תנועת נקודת המאסף פנימה, בתחומי ההאצלות הענבריות, לבין הלב, שנראה ממוקם על מסלול זה, ותהיתי אודות האפשרות שחלק ממשמעות המושג "דרך עם לב" נמצא במבט זה על הדברים.
עכשיו אני רוצה להוסיף קו דמיון נוסף בין הרוח והלב:
הרוח מספק(ת) חיים, מודעות, הגשמה ותכלית (ראו האספקט המעגלי של הכוח המתגלגל בפוסט הקודם).
גם הלב מספק חיים, על ידי דחיפת הדם נושא החיים בעורקים.
בשפה המדוברת, לפחות בעברית ובאנגלית, הזהב נמצא באדמה בתצורה של עורקים. הרהרתי בזמנו בבלוג אודות הדמיון שבין הרוח והזהב מכיוון אחר, ועתה יש לנו עוד כיוון: הזנה באמצעות עורקים.
כריית הזהב מבטן האדמה עלולה, אם כן, להתבטא בפגיעה בהזנה של האדמה, וכידוע האדמה לכודה במלכודת הטפילים, אשר העניקו לנו את תאוות הממון ושאר תאוות, וכך אנו מעמיקים את שליטתם על האדמה.
אלה הם רק הרהורים, מחשבות חולפות, שטויות בפוטנציה :).
===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה