יום ראשון, 13 במאי 2018

לענה

האם הצמח לענה מופיע בספרות שלנו?
אם אני שואל אז התשובה כנראה חיובית.
השאלה הקשה יותר: היכן הוא מופיע?

לא אקשה עליכם.
הוא מופיע רק בספר של פלורינדה : להתעורר אל החלום", ורק בפרק 5, בו היא פוגשת את קרלוס קסטנדה ואת נסטור בפעם הראשונה בהרים, בערפל, בסמוך לתהום שבתחתיתה היה בית קברות קדום של אינדיאנים. האיזור כולו, ואיזור הקבורה בהדגשה, מתוארים כמקום שבו צומחים צמחי לענה - sagebrush.

על פי הוויקיפדיה ישנם מאות מינים של לענה, בלעז: ארטמיסיה.
ארטמיסיה היא, כמדומני, על שם האלה היוונית ארטמיס. אולי אתייחס לזה בהמשך לפוסט.

היכן נמצא מקום הקבורה הזה?
התשובה נמצאת בתחילת הפרק:
השמש של שעות אחר הצהריים המאוחרות, כמו כדור של אש שהוכנע, ניתנת הייתה להבחנה אך בקושי. גם הנוף המרהיב של מפרץ סנטה מוניקה הנשקף מהרי סנטה סוזנה, כעת יותר מדומיין מאשר נראה, נעלם במהירות מדהימה. (עמוד 70)

באחד הפוסטים לאחרונה "המיינד האמיתי והכוח המתגלגל" הבאתי קטע מראיון של קסטנדה ובו הוא מדבר על מחזוריות של 18 יום של ימי עוצמה. הוא מדבר שם גם על מקום של עוצמה הנמצא ליד לוס אנג'לס. כנראה שמדובר במקום זה. כאן יש לנו, אם כן, תיאור מפורט יותר.

הערת אגב,
הצעתי בעבר שהחַברה ובעלה, לכאורה, איתם היא הגיעה לאותם הרים, היא האישה נגואל קרול טיגס, אשר לדעתי גם יזמה את הגעתה של פלורינדה להרצאה של קסטנדה באוניברסיטה אחר כך, כי קסטנדה לא השכיל להבין באירוע בהרים שפלורינדה היא חולמת שעליו לצרף לחבורתו.
על פי חוק הנגואל, באחריותו של הנגואל החדש למצוא את החולמות של חבורתו. את היוקשות מוצא מורו וחבורתו.
עכשיו אני רוצה לצרף פיסת מידע קטנה נוספת להשערה הזו:
הכלב שהיא רדפה אחריו, ובעצם הביא אותה אל קסטנדה, הוא מנפרד, הכלב של המכשפים, שהוא בעצם מכשף קדמון.
הכלב הענק בעל הפרווה הזהובה מתואר גם בפגישה של קסטנדה עם הכלב ועם דונה סולדד בתחילת "הטבעת השנייה של העוצמה". הכלב מופיע במקומות נוספים בספרות ונוהג לשלב בפגישתו הראשונה הפלצת welcome לתוך פרצופו/ה של החניך/ה.
מה שמשבש לי מעט את ההשערה: הפרווה של מנפרד מתוארת אצל טאישה כשחורה. אבל ייתכן שזה קשור לתאורה המיוחדת של עששית הנפט באותו חדר ("מעבר המכשפים" עמוד 42,43).

עוד הערת אגב,
זמן האירוע הוא "שעות אחר הצהריים המאוחרות" שהוא כמובן הזמן של מפגשי העוצמה של קסטנדה. מדובר באירוע חשוב שבו הוא אמור לזהות חולמת השייכת לחבורתו ולהביאה לעולמם, ולכן, כצפוי, זה אמור לקרות בסמוך לשקיעה.

sagebrush - מורכב משתי מילים: הראשון מציין חכם. והשני: מברשת, סבך שיחים, או פעולת טאטוא (ועוד). כזכור, דון חואן טאטא את מערת המדיטציה עם ענף כדי לסלק קרציות או כדומה. הא לכם טאטוא של חכם (איש ידע) :)
לדעתי אפילו עם אותו סוג של ענף.
למה?
הצעתי שצמחי בר, כמו כל יצור אחר, יש לו את סביבת החיים שלו, ואני כולל בזה גם מקומות גיאולוגיים, כלומר בעלי סוג סלע מסוים, הקשורים עם אנרגיות מסויימות.
אני נוטה להסיק מהקטע הנ"ל שצמחי לענה עשויים לסמן מקומות עוצמה, בתנאי שמדובר בצמחייה טבעית ולא שתילה יזומה של הגנן העירוני.
חורש טבעי יכול לדעתי לשַמֵש, באמצעות צמחיו ובעלי החיים שבו, אינדיקציה לסוג האנרגיות שבו הוא נמצא (כל עוד אין אנו מסוגלים לראות).
אם מישהו יגיד לכם שזה לא נורא להוריד חורש טבעי כי נשתול במקומו הרבה עצים, מדובר כנראה באדם אטום, במובן המילולי, הטולטקי.


**************
www.toltec.co.il
*

הערות ותוספות

13.5.18

קצת מפות ותמונות של הרי סנטה סוזנה.

למטה רואים את סנטה מוניקה והמפרץ, וממזרח לסנטה מוניקה, לוס אנג'לס.


האם מישהו מזהה צמחי לענה?


מימין למעלה במפה נמצא "קניון השטן". בעקבות הדיון כאן לאחרונה, הייתי מתחיל לחפש שם :)


וגם מפה גיאולוגית לרפואה.
נראה שבאיזור הרי סוזנה הקדושה יש התרוממות והגעה אל פני השטח של שכבה עמוקה.
באופן מקרי, כקוריוז אולי, בשאר המפה ישנן 7 שכבות מעל אותה שכבה.


============== 
14.5.18

מכיוון שיש מאות מינים של לענה (ארטמיסיה), עלעלתי (לתומי) במגדירי צמחים כדי לנסות להבין על איזה מין מדובר.
המין שנמצא בהרי סוזנה הקדושה, ובקליפורניה בכלל, הוא:
Artemisia californica, also known as California sagebrush

כך הוא נראה (מהוויקיפדיה):


בעיניי, דומה מאד לסוג המוכר בארץ כשִיבַּה, ובנוסח מקצועי: לענה שיחנית.
מתברר שהמין הזה הגיע לארץ, לטענת האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל", שממנה לקוח הקטע הבא, עם הצלבנים, ולכן הוא נמצא כמעט רק ליד מבצרי צלבנים נטושים (לא ליד מבצרים צלבניים פעילים 😊).


בקטע זה נאמר שהשיח מגיע עד לגובה מטר. הכרתי מקרוב שיח כזה, בודד בסביבתו, במושב אמירים שבגליל, שהגיע לגובה 3-4 מטרים. 

================= 
16.5.18

היום, ה-16.5.18 הוא יום עוצמה.
תזכורת, במחזוריות של 18 יום.
אני מביא שוב את הקטע מהריאיון של קסטנדה עם קוֹרבַלַן.


The earth is something alive. Those places are the entrances from where the earth periodically receives force or energy from the cosmos. That energy is that which the warrior must store up. Maybe, if I am rigorously impeccable, I might get close to the eagle. May it be so!
Every 18 days a wave of energy falls upon the earth.

קסטנדה אומר לעיל שהאנרגיה מגיעה מהקוסמוס, אבל אני חושב שיש אפשרות לדייק את האמירה ולשער שהמקור הוא השמש.
ראשית, הזמן נמדד ביחס שבין השמש  והארץ (שילוב של סיבוב סביב עצמה = יממה, היא יחידת הזמן שבה מודדים את ה-18, ותנועה סביב השמש = מספר היממות).
ראינו שהשמש משמשת מקור לאנרגיה (האנרגיה המעניינת את הלוחמים, היא האנרגיה של המין ושל החלימה), במיוחד בספרה של טאישה.
צאו וסיפגו. 
================= 
16.5.18
כפי שציינתי בפוסט ההוא, הריאיון התקיים ב-1979.
על סקַלַת הזמן שלנו: בין פרסום "הטבעת השניה של העוצמה" לבין פרסום "מתנת הנשר".
הוא פורסם, באופן מוזר, רק כ-6 שנים לאחר מכן בכתב עת ארגנטיני, ב-1985.
על הרצף הזמני שלנו: אחרי "האש שבפנים".
================= 
16.5.18
נתקלתי בפסוק הבא מתוך תהלים קכא, שיר למעלות:
יְהֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃
הצל הוא נושא גדול מאד בתפיסה הטולטקית. 
נתקלנו בו בהקשרים לא מעטים, לדוגמה: ישויות צל, מבוך הצללים (הפנומברה), התמקדות בצללים כאי-עשייה, המוות כצל חולף שנמצא ב..... צד שמאל שלנו. צללים נתפסים היטב בראייה היקפית וכך גם ישויות הצל. הצל כישות עצמאית מבעל הצל (לדוגמה אצל טאישה, הצל של קלרה)...
בנושא הצל: רב בו המרומז על הגלוי.
אני מתכוון לחזור לנושא הצל בקרוב ולהוסיף על ההגיגים שכבר העליתי בבלוג. 
בינתיים ניקח את הפסוק הנ"ל כחומר למחשבה.
================= 
16.5.18
הנה הפסוק בהקשרו ובתוספת לחן.


אפרופו המוות, הנמצא בצד שמאל:
כידוע המוות הוא יועץ. כנראה שהוא היועץ, בהא הידיעה.
אם הוא יועץ אמיתי אז בחלוקה לשתי מחנות: מערכת טפילית - הרוח, הוא חייב להשתייך למחנה הרוח
האמירה של קלרה לטאישה אודות "הרואה" שבנו המקופח על ידינו באופן שיטתי, הוא אשר ממית אותנו כאשר אנו מתעלמים ממנו יותר מדי, מביאה אותי למסקנה שמדובר במיינד האמיתי, גוף האנרגיה שלנו (המחובר לרוח). 
הנה הקטע מהספר של טאישה. 
קלרה:
"למרות הבהירות והדיוק של הערכות הרואה, לעולם איננו שמים אליהן לב או נותנים לרואה הזדמנות להישמע. דרך דיכוי מתמשך אנו מחניקים את צמיחתו ומונעים ממנו לפתח את מלוא היכולת שלו.
בסוף הרואה שבנו מלא מרירות ושנאה [...] מכיוון שאף פעם אנחנו לא מפסיקים לדכא את הרואה, בסופו של דבר הוא הורס אותנו." (עמוד 112)


אני נוטה לחשוב שהדגם להריגה כזו הוא עץ שממית ענפים שלו כאשר אין לו מספיק מים ומזון כדי לקיים את כולו. ייתכן שבמקרה שלנו ההמתה נובעת מנימוק שונה.
================= 
16.5.18
אפרופו המוות כצל.
ישנו מושג מקראי די סתום: צלמַות.
יש המפרשים אותו כשילוב של "צל" ו"מות". ויש גם פירוש הקושר את המילה ל"צלם":

לפי הגישה המקובלת במחקר המילה הייתה במקור צַלְמוּת, הגזורה מהשורש השמי צ־ל־מ, שעניינו אפלה וחושך. שורש זה משותף גם לשפות חרות: ẓlmt (אוגריתית), ظَلام (ערבית), ṣalāmu (אכדית), ṣalma (אתיופית), ẓulmat (ערבית דרומית). (הערך "צלמות", וויקיפדיה)

זה מעלה את השאלה: האם דיון במושג "צל" בתפיסה הטולטקית עשוי לשפוך אור על המושג המקראי "צלם".

***

לגבי הפרשנות שלי את המוות כשייך למחנה הרוח, הייתי צריך להביא קטע נוסף, ממש בהמשך לקטע שהבאתי, מספרה של טאישה:
"תכלית השחזור [עבודת הסיכום] היא להעניק לרואה [שבכל אחד מאיתנו] את החופש לראות," הזכירה לי קלרה. "כשאנחנו נותנים לו מקום, אנחנו יכולים במודע להפוך את הרואה לכוח שהוא גם מסתורי וגם יעיל, כוח שבסופו של דבר ידריך אותנו אל החירות במקום להרוג אותנו." (עמוד 112)
כלומר, אותו דבר שהורג אותנו - המוות - הוא גם היועץ שלנו.
================= 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה