ריאיון נוסף עם שלושת המכשפות

 

הפעם הריאיון נערך בספרדית, בשנת 1997, שנה לפני עזיבתם את העולם. 

עבדכם הנאמן (כל עוד אתם חלק מהרוח :) ) תרגם אותו לשפת הקודש.

הפעם אין פירוט של מי מהן משיבה בכל פעם, אלא רק חלוקה לשאלות של המראיינת והתשובות שלהן.

עם זאת, יש משהו מעניין שאנו לומדים על קרול טיגס.
אנו יודעים על שמו של הנגואל דון חואן כלפי טאישה ופלורינדה מתוך ספריהן, ועכשיו אנו למדים על שמו כלפי קרול טיגס. מי שקרא את ספרי החניכה של טאישה ופלורינדה יוכל בקלות להסיק זאת.

אתייחס לכך, בין היתר, בהמשך.

.

ניתן לקרוא ולהוריד אותו מכאן.

.

לינק למאמר באנגלית (שהוא כאמור תרגום מספרדית).

מוסיקה:

עוד יום כזה (ואבדנו :) )

                                              ***********************

הערות ותוספות

========

7.10.20

מלכיאור יַהוֹכִּיצ(ד)ק - כמה הרהורים

=======================

 

השם Melchior Yaoquizque מופיע בריאיון האחרון עם שלושת המכשפות, שלינק לתרגומו העברי הבאתי לעיל.

מכיוון שכולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו קראנו את ספרי החניכה של טאישה ופלורינדה, אנו יכולים להסיק בקלות ששם זה הוא השם של הנגואל דון חואן כלפי קרול טיגס, האישה-נגואל.

על מנת להביא דברים על דיוקם, דון חואן מאטוס הוא בעצם שמו של הנגואל רק כלפי קרלוס קסטנדה. דון חואן אומר זאת לפלורינדה במפורש ב"להתעורר אל החלום". שימו לב שקסטנדה מגיע להכרה זו ב"הטבעת השניה של העוצמה", מכך ששאר החניכים מכנים את דון חואן רק כ"הנגואל".

.

השמות השונים של הנגואל לכל אחד מהחניכים/ות נועדו, על פי פרשנותי, לגייס דמות הסטורית או מיתית כתבנית שבמסגרתה עתידה להתנהל החניכה.

בעבר הצעתי פרשנויות לשמות השונים של הנגואל ושל חלק מאנשי חבורתו.

.

אני מציע ש"מלכיאור" רומז לאחד משלושת המכשפים (כהנים, חכמים, מלכים) שאיתרו את הולדת המשיח באמצעות כוכב בית לחם, הגיעו אל ישו התינוק והעניקו לו מתנות.

מלכיאור הוא המבוגר מבין השלושה ומתנתו הייתה זהב. (השניים האחרים נתנו מור ולבונה).

אחד מהשניים האחרים שמו, על פי המסורת הנוצרית, בלטאזר.
ומהו שמו של הנגואל החדש, קרלוס קסטנדה, כלפי פלורינדה הצעירה?! (איזידור בלטאזר)

כלומר, שני נגואלים משתמשים בשמות של מכשפים/חכמים (אנשי ידע?) מהמסורת הנוצרית.

דרך אגב, הנגואל ג'ון מייקל, שהוא שמו של הנגואל דון חואן כלפי טאישה אבלאר, הוא על פי פרשנותי שילוב של יוחנן המטביל והמלאך מיכאל, שניהם דמויות מהדת הנוצרית.

.

אם הנגואל דון חואן הוא בתפקיד המכשף שאיתר את ישו (איתור ממשיכי השושלת הוא חלק נכבד מהמשימות של אנשי החבורה, וחוק הנגואל כולל גם את זה), אז קרול טיגס היא לכאורה בתפקיד ישו.

האם ישו היה אישה?

(בלי לשחוט פרה קדושה על הבוקר אי אפשר להתחיל את היום  :) , או בניסוח טולטקי: בלי חבטה למיינד הזר ולנרטיבים שלו... )

.

למה אני לא שולל את האפשרות?

שני הנימוקים הבאים נמצאים ב"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר:

1. ישו נולד ללא עזרת גבר (מרוח הקודש). אספרנסה אומרת לפלורינדה שנקבות יכולות ללדת ללא מעורבות של זכר (והמדע מסכים עם זה), אבל במקרה כזה הילוד הוא תמיד ממין נקבה (שיבוט של האם).

2. האמירה הבאה של נלידה לפלורינדה מעוררת מחשבות בכיוון זה. Mary היא מרים, אמו של ישו.

 

Nelida said that an angel whispering to Mary was, of course, natural. What wasn't natural was the fact that all the angel had to say to Mary was that she would bear the son of God.

The womb did not receive knowledge but rather the promise of God's seed.
A male god, who engendered another male god in turn.

 

(עמוד 257 במהדורה העברית)

.

אפרופו: קסטנדה עצמו נולד בחג המולד, יום ההולדת של ישו. על פי האמונה הנוצרית: 25 לדצמבר. יש שתי גירסאות לגבי שנת לידתו, אבל שתיהן מתייחסות ליום זה.

================

7.10.20

 

 מוסיקה !!!!

================ 

8.10.20

 

 

הנגואל לא מתקשר פעמיים - - קסטנדה והאותות מהרוח

=================================

 

כיצד מטפל קסטנדה בדואר הרב שהוא מקבל מאנשים?

לרוח פתרונים :)

.

אני מביא שני קטעים מתוך שני ריאיונות עם קסטנדה, ובהם הוא מספר על כך. ייתכן והתיחסות נוספת לכך מופיעה גם בראיונות נוספים. לא קראתי את כולם, עדיין.

שניהם ראיונות ארוכים שעדיין לא תורגמו.

הראשון הוא הראיון הארוך עם גרסיאלה קורבאלן [Graciela Corvalan], אותו הזכרתי לאחרונה, כי שם מצויה פיסת מידע שאין באף מקום אחר: המחזוריות בת 18 ימים של העוצמה. הראיון נערך ב-1979.

הראיון השני, שבהמשך, נערך ב-1997, עם כרמינה פורט [Carmina Fort].

ההערות שבסוגריים וההדגשות הן כרגיל שלי .

.

מתוך הריאיון עם גרסיאלה קורבאלן:

מתוך ההקדמה:

"לפני זמן מה היא [המראיינת] כתבה מכתב לקרלוס קסטנדה וביקשה לראיין אותו. לילה אחד היא קיבלה שיחת טלפון מקרלוס שהסכים לבקשתה והסביר שיש לו חבר שאוסף עבורו את הדואר שלו בזמן שהוא נעדר. עם שובו הוא תמיד מושיט את ידו לשקי הדואר ושולף מהם שני מכתבים שאליהם הוא מגיב. שלה היה אחד מהשניים האחרונים."

.

לקראת סוף הריאיון הוא מרחיב בנושא, ממש לפני ההתיחסות למחזור בן 18 הימים:

.

"בצומת זו של השיחה הסביר לנו קסטנדה כיצד הוא בוחר את המכתבים המגיעים אליו. האם את רוצה שאסביר איך עשיתי את זה עם המכתבים שלך? הוא שאל ופנה אליי.

הוא סיפר לנו שחבר צעיר מקבל אותם, מכניס אותם לתיק ושומר אותם עד שהוא מגיע ללוס אנג'לס. כשקסטנדה מגיע ללוס אנג'לס, הוא תמיד פועל על פי אותה שיגרה: ראשית הוא מרוקן את כל ההתכתבויות לקופסה גדולה, כמו קופסת צעצועים, ואז הוא מוציא רק מכתב אחד. המכתב שהוא מוציא, הוא זה שהוא קורא ועונה לו. ברור ששום דבר לא נעשה בכתב. קסטנדה לא משאיר עקבות.

.

המכתב שהוצאתי, הסביר, היה הראשון שאת כתבת. מאוחר יותר חיפשתי את השני. את לא יכולה לדמיין כמה קשיים היו לי להשיג את מספר הטלפון שלך! כשכבר האמנתי שלא יהיה לי מזל, השגתי אותו בהתערבות האוניברסיטה [המראיינת היא פרופסורית המלמדת באוניברסיטה]. באמת כבר חשבתי שלא אוכל לדבר איתך.

.

הופתעתי מאוד לדעת על כל אי הנוחות שהייתה לו בניסיונו להגיע אליי. נראה שברגע שמכתבי היה בידיו, היה עליו לנסות למצות את כל האמצעים. בעולם הכישוף ניתנת חשיבות רבה לסימנים.

.

כאן בלוס אנג'לס, המשיך קסטנדה כלאחר יד, יש לי חבר שכותב לי הרבה. בכל פעם שאני מגיע אני קורא את כל המכתבים שלו בזה אחר זה, כאילו היו יומן. פעם אחת, בין המכתבים נתקלתי במכתב אחר שמבלי להיות ער לכך פתחתי אותו. למרות שמיד הבנתי שהוא לא מהחבר שלי, קראתי אותו. העובדה שהוא היה בערימה הייתה עבורי סימן.

.

המכתב הזה הביא אותו למגע עם שני אנשים שדיווחו על חוויה מעניינת מאוד. היה לילה והם היו צריכים להיכנס לאוטוסטרדת סן ברנרדינו. הם ידעו שכדי להגיע אליה הם צריכים להמשיך קדימה עד סוף הכביש. אחר כך הם היו צריכים לקחת שמאלה ולהמשיך עד שיגיעו לאוטוסטרדה. אז הם עשו כך, אבל אחרי כ -20 דקות הם הבינו שהם נמצאים במקום מוזר. זו לא הייתה אוטסטרדת סן ברנרדינו. הם החליטו לרדת מהרכב ולשאול, אך איש לא עזר להם. באחד הבתים עליהם הם דפקו הם עוררו צרחות.

.

קסטנדה המשיך לספר לנו ששני החברים עשו את דרכם חזרה עד שהגיעו לתחנת שירות, שם הם ביקשו הנחיות. שם אמרו להם את מה שהם כבר ידעו. אז הם חזרו שוב על אותם צעדים, וללא כל בעיה הגיעו לכביש המהיר.

.

קסטנדה נפגש איתם. מבין השתיים נראה שרק אחד(ת) מעוניין באמת להבין את התעלומה.

.

על פני האדמה [earth], אמר כהסבר, ישנם אתרים, מקומות מיוחדים או פתחים שדרכם תוכלו להיכנס ולעבור למשהו אחר. כאן הוא עצר והציע לקחת אותנו. זה קרוב ... בלוס אנג'לס ... אם את רוצה, אני יכול לקחת אותך(כם), הוא אמר. הארץ [earth] היא משהו חי. מקומות אלה הם הכניסות, דרכן הארץ מקבלת מעת לעת כוח או אנרגיה מהקוסמוס. אנרגיה זו היא זו שעל הלוחם לאגור. אולי, אם אהיה ללא רבב באופן מחמיר [rigorously, קפדני], אני עשוי להתקרב לנשר. לו יהי כך!"

[מכאן ואילך הוא מרחיב מעט על המחזור בן 18 יום]

.

ש================================== 

.

מתוך הריאיון עם כרמינה פורט [Carmina Fort] שנערך ב-1997:

אני מביא רק קטעים אחדים:

.

"החלטתי לנסות להבין מדוע הוא יצר איתי קשר, כשאני יודעת שהיו הרבה מאוד אנשים לאורך שנים רבות שניסו לאתר אותו ללא הצלחה.

"זה היה אות [omen]", הוא אמר.

"אות?" השבתי.

"כן, אות מהרוח. הייתי במשרדו של עורך הדין שלי, והם שמו בידי את מכתבך, שהגיע בדיוק באותו הרגע."

[...]

"בלשכת עורך הדין שלי", הסביר, "הדואר שמגיע [עבורי] מצטבר בשקים, חבילות ומכתבים; אבל אני בדרך כלל לא קורא אותו, ואפילו לא פותח אותו."

[כאן היא מספרת שהעובדה הבאה גם משכה את תשומת לבו: שהמכתב היה כתוב בספרדית ועל גביו צוינו שמות מוכרים שאותם ראיינה בעבר, כמו אייזק אסימוב, ומישהו שבת זוגו הייתה מעורבת בפרסום ספרו הראשון של קסטנדה]

[...]

העובדה שהמשיבון לא היה מחובר כשקסטנדה התקשר אליי הייתה מכריעה, הוא קבע. "אני לא מדבר עם מכונות. אם יש משיבון, אני מנתק."

הוא קפדן באותה מידה גם בהיבטים אחרים. הוא סיפר לי איך פעם הוא התקשר לנערה צרפתייה שכתבה לו. לרוע מזלה, היא לא הייתה בבית. אמה ענתה לטלפון והתחננה שהוא יצלצל למספר אחר.

"מעולם לא התקשרתי שוב", סיכם.

במילים אחרות, אם ניסיון הקשר עליו הוצבה מלכתחילה תשומת הלב לא מצליח, אין עסקה. ויש עוד מבחן אחד שצריך לעמוד בו.

"למרות שאני [כבר] עם אדם, אם אני לא מחבב את אותו אדם", הוא הדגיש, "אני מסתובב ועוזב."

.

מדוע הנגואל לא מתקשר פעמיים?
(בנוסף להסבר המעניין שלו, המודגש)

לדעתי, מאותה סיבה שציפור החירות נעה בקו ישר, כלומר אינה חוזרת על עקבותיה, ואינה נותנת הזדמנות שניה.

================ 

9.10.20

 

האם המוות מסתתר במשאלותינו (הארציות)?
===========================

 

אני מפרש באופן זה אמירה שהקשרה מוליך להבנה אחרת.

לדעתי, הספרות שלנו עשירה בסוג כזה של דו משמעויות: ההקשר לוקח אותנו לפירוש מסוים, בעוד שמסתתרת שם גם משמעות נוספת.

.

הקטע הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן":

 

"Death is not like a person. It is rather a presence. But one may also choose to say that it is nothing and yet it is everything. One will be right on every count. Death is whatever one wishes .
"I am at ease with people, so death is a person for me. I am also given to mysteries, so death has hollow eyes for me."

 

(עמוד 159 במהדורה העברית)

ההקשר מתעל אותנו (בעוצמה רבה, יש להוסיף) לפרשנות שהמוות הוא הכל או לא-כלום, בתלות במה שהאדם בוחר לחשוב, ויותר מכך, הצורה שבה מופיע המוות היא ביטוי לנטייתו של כל אחד מאיתנו.

אני נוטה לחשוב שיש כאן משמעות נוספת, החורגת מההקשר הספציפי, כמופיע בכותרת: המוות נמצא במשאלות כי הן מקבעות אותנו לפרסונה שאנו, ולעולמה.

המשאלות, הדברים שאנו מייחלים להם, הם ביטוי להיאחזות שלנו בעולם, והמוות לוכד אותנו בגלל שאנו נאחזים (נצמדים) בדברים.

כזכור, המוות היוקש אותנו לא נותן ללוחם זמן להיצמד (להיאחז רגשית, attach) לשום דבר. ההיצמדות תכבול אותו ותביא עליו את מותו. המוות לוקח אותנו דרך הדברים שבהם אנו אוחזין.

ההיצמדות לפרסונה, לאני החברתי השקרי, היא, בדימוי שלי, כהתעקשות להישאר על הרכבת לאבדון :) אם לאמץ כותרת של אחד מספרי פטריק קים (אם זכרוני אינו מהתל בי).

.

כרגיל, זו הצעה פרשנית בלבד.

.

.שבת שלום.

================