הכישוף (הטולטקי) כחטיפת גוף

 

הקטע הבא לקוח מהכרונולוגיה של קרול טיגס, האישה-נגואל; ביוגרפיה שלוקטה מעדויות ופרסומים שונים:

"קרול גם הסבירה שעבורה מהות הכישוף היא "חטיפת גוף(ות)" [body snatching]. היא טענה שמכשפים מרוקנים את עצמם לגמרי ומשפצים [refurbish] את עצמם כמו בית דירות שמנסה למשוך קהל לקוחות יוקרתי יותר. המכשף ממתין אז בריק [in emptiness] שמשהו מופשט יירד וישתלט עליהם [take possession of them]."

מקור:

http://sustainedaction.org/Chronologies/chronTiggIII.htm

.

קרול טיגס אינה מופיעה הרבה בסיפרות, ואמירה כזו של השקפתה אודות מהות הכישוף היא נדירה, אם לא יחידה מסוגה. זו לדעתי כבר הצצה לסיפרה האבוד "סיפורי אנרגיה", שאנחנו מתכוונים את הופעתו :)

.

אמירות דומות על ריקון, שיפוץ והזמנת השתלטות יש בספרה של טאישה "יקוש עם הכפיל". שם השיחה מתנהלת סביב ספל התה כדימוי: אם יש בו חורים, הוא דולף ולא יכול לשמש את יעודו ככלי מכיל. ריקון הספל נעשה על ידי עבודת הסיכום, ואז כשהוא ריק, נעשית אטימת הסדקים, באמצעות מעברי הכישוף (המעברים הקסומים) (עמוד 324)

.

רעיון ההנעה על ידי הרוח כשאת/ה ריק וללא סדקים גם מופיע שם:

"נלידה הסבירה שברגע שמבצעים את עבודת הסיכום ורוכשים אי-היצמדות לדברים, גוף האנרגיה שלנו כבר לא רועד בכל פעם שהעולם נע סביבנו. בגלל שאנו ריקים ומאפשרים לכוונה להניע אותנו, יש לנו מרכז שהוא קבוע, וככל הנראה אינו נע כלל."

(עמוד 320)

.

נראה שחטיפת גוף(ות) היא בעצם פעולה מצד הרוח !!! ולדעתי זהו מינוח אחר לטענה בספרי קסטנדה שכאשר האדם פועל ללא רבב, הרוח מתנפלת עליו כחיה טורפת ותובעת עליו בעלות.

כלומר, המכשף שואף לפתות את הרוח [= מזמין קהל לקוחות איכותי יותר, בניסוח של קרול טיגס] כדי שהיא תתנפל עליו ותנהל אותו. אז הוא מפסיק להתנהל על ידי המיינד הזר, הטפילי, ומתחיל להיות מנוהל על ידי הרוח, הכפיל. כלומר, הרוח חוטפת את הגוף מידי המיינד הזר. לדעתי זו בעצם השבת אבדה, חזרה לבעלים המקורי, לשליטת המקור.

*************************

מוסיקה

עלי שלכת - גירסה ג'אזית מקסימה.

===========================

27.12.21

ש fake it till you make it
=====================

הקטע שלהלן מ"אמנות החלימה" כבר עלה כמה פעמים אצלי בפוסטים, ואם העולם (שלי) לא ישתנה באופן דרסטי, אני כנראה אמשיך בהרגל זה,  , אם כי, כל פעם בטיבול מילולי אחר.

.

"קבל על עצמך את האתגר שבהתכוונות," הוא המשיך. "השתמש בנחישות השקטה שלך, שאין בה אפילו מחשבה אחת, לשכנע את עצמך שהגעת לגוף האנרגיה שלך ושאתה חולם [a dreamer]. עשייה זו תכניס אותך אוטומטית למצב שבו תהיה מודע לכך שאתה נרדם [זהו השער הראשון של החלימה]."

"איך אני יכול לשכנע את עצמי שאני חולם כשאני לא?"

"כשאתה שומע שאתה צריך לשכנע את עצמך, אתה אוטומטית נעשה יותר רציונלי. איך אתה יכול לשכנע את עצמך שאתה חולם כשאתה יודע שאתה לא? ההתכוונות היא שניהם גם יחד: פעולת השכנוע את עצמך שאתה אכן חולם, למרות שמעולם לא חלמת לפני כן, ופעולת ההשתכנעות."

"האם אתה מתכוון שאני צריך להגיד לעצמי שאני חולם ולנסות כמיטב יכולתי להאמין בזה? האם זה העניין?"

"לא, זה לא. התכוונות היא הרבה יותר פשוטה ובו בזמן מורכבת מזה לאין שיעור. היא דורשת דמיון [1. imagination], משמעת [2.discipline] ותכלית [3. purpose]. במקרה הזה [הספציפי של התכוונות לשער הראשון], להתכוון פירושו שאתה מקבל ידע גופני שאין עוררין לגביו שאתה חולם. אתה מרגיש עם כל תאי גופך שאתה חולם."

(עמוד 33)

.

בפשטות, לדעתי האמירה אומרת שאתה מתחיל להתכוון באמצעות דימיון (imagination, visualisation) צולע, "מקרטע", ותוך כדי תהליך נוצר אפקט של כדור שלג המזין את עצמו.
ההתכוונות נוכחת כבר באקט הראשוני המגושם - וזו, לדעתי, המשמעות של האמירה הנ"ל, שההתכוונות היא בו זמנית גם פעולת השכנוע (העצמי) וגם פעולת ההשתכנעות - אבל היא הולכת ומתעצמת מכוח העשייה הזו.

************************ 

מוסיקה

==================

28.12.21

מסע בשביל הלב
=============

זהו שמו של ספר, ומשמו ברור שהמחבר קרא את הספר הראשון ו/או השני של קסטנדה. המושג בספרי קסטנדה הוא "דרך עם לב".
הספר מתאר את דרכו הרוחנית של המחבר, ובין הדמויות שהשפיעו עליו נמצא, כצפוי משם הספר, גם קרלוס קסטנדה. לא קראתי.

נראה לי שהספר עשוי לעניין כאן אנשים.
הנה תיאור הספר.

"בספר זה מתוארים האנשים המופלאים שפגש המחבר בשביל שבו צעד, בלשון רגישה ונוגעת. למן ילדותו באמריקה, במשפחה שהייתה מתלמידיו הקרובים של קארל יונג, דרך שהות בקיבוץ בישראל, נסיעה בטרמפים להודו ושהות של שנה בה, וחזרה לאמריקה ולבסוף לישראל ולשורשים היהודיים. אכן, לעתים קרובות אפילו המסע הארוך ביותר מוביל אותך בסופו של דבר אל ביתך שלך. רבי שלמה קרליבך, קרלוס קסטנדה, ראם-דאס, אלן ואטס, הרב גדליה קניג, "האֵם" (באשראם של שרי אורובינדו), שְׁרי פַּאד באבא, ר' זלמן שכטר-שלומי ואנשי מופת אחרים - כולם נשזרים כאן לפסיפס נהדר של גילויים רוחניים והעמקה אל תוך הלב והנשמה. וכל אחד מהם מתואר כאן בדרך המופלאה שבה הוא מסייע לאחרים למצוא את השביל המיוחד שלהם. כהִיפִּי תאב-חופש בשנות השישים העליזות, כקיבוצניק המתענג על עבודת האדמה, כנזיר הודי (סַאדְהוּ), החי ללא בית ורוחץ בנהרות, ולבסוף כרב ומורה רוחני - בכל אחת מתחנות חייו מצליח המחבר ללקט ניצוצות רבים. אך למעלה מזה - הוא תמיד חותר לחבר את הניצוצות השונים כל-כך זה מזה לכלל אבוקה אחת גדולה ומאירה. לעולם אין להתייאש מלמזג - מערב ומזרח, פסיכולוגיה ורוחניות, מדיטציה וקבלה, יהודי והודי." -- מן המעטפת האחורית.

**************************

לדעתי, בעולם אידיאלי  החיפוש הרוחני היה אמור להסתיים עם קסטנדה  , אבל ספרי קסטנדה למעשה מנעו זאת. הם משכו אנשים לתורה הטולטקית, אבל הם לא הציעו להם שום "בית חם": הם הגישו לקוראים, תמונת עולם חידתית שרב הנסתר בה על הגלוי, והם לא הציעו דרך מעשית מסודרת, וגם לא מסגרות תומכות.
הייתי אומר שהם שתלו בקוראים את "זרע הפורענות", ושלחו אותם לרעות בשדות זרים.
"אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך" - כשתהיה ללא רבב.

.

לינק לאתר הספר:

http://www.davidzeller.org/lev/

==================

29.12.21

התכוונות הרוכבת על פרוצדורות
========================

הקטע הבא לקוח מכתב העת שהוציאה חבורת קסטנדה "קוראי האינסוף". הכנתי לו בעבר טיוטת תרגום, ובימים אלה אני מכין לו "גירסה אנושית".

.

הקטע לקוח מגירסת הטיוטה.

"הנימוק [reason] שבגללו דון חואן המליץ להימנע מלהתמקד בפרקטיקות ונהלים [פרוצדורות] הוא משום שעם [במקביל ל] התרגול של טנסגרטי, או עבודת הסיכום, או ההליכה [following, ציות] בדרך הלוחמים, המתרגלים חייבים להתכוון [intend] לשינוי של עצמם; הם חייבים להתכוון את עצירת העולם. לכן, מה שחשוב זה לא רק ביצוע [following, ציות] השלבים [steps]; מה שיש לו את החשיבות העליונה הוא ההתכוונות לתוצאה [intending the effect] של ביצוע השלבים [זה אחר זה]."

(הגיליון הראשון)

.

במילה "פרוצדורות" כלולים מירשמים, טקסים, לחשים...

כלומר, הכישוף אינו דומה למתכון לעוגה, שאם את/ה מקפיד על ביצוע השלבים, התוצאה מובטחת. לכן, אני טוען שאם תדע את שמו של מסקליטו לא תוכל לזמנו, אם אינך יודע שזהו שמו ולכן אינך מתכוון להופעתו. או אם תתייחס למעברים הקסומים כתרגילי התעמלות ולא תדע ולא תתכוון לכוונה המוטבעת בהן, הם יישארו תרגילי התעמלות.

נדמה לי שבסיפרות ישנו הדימוי של לשאוף לרתום את עצמך לכוונה המוטבעת בפעולות הכישופיות.

*************

תרגיל פילוסופי, ואולי לא ממש חשוב:
עולה בי הרעיון שגם בפרוצדורות שלא מצריכות מודעות לעשייתן או התכוונות לתוצאתן, כגון הכנת עוגה, החלפת צמיג עם פנצ'ר, ואינסוף פעולות שתוצאתן מובטחת, גם שם ישנה התכוונות כגורם פעיל, והשאלה היא מי מתכוון את תוצאת הפעולות הללו?
אני חושב שמי שישיב: הנשר מתכוון, יקבל את מלוא הניקוד 

==================

30.12.21

האם המכשף הוא אלמותי?
====================

הקטע הבא אומר במפורש שכן.
אמירה זו עומדת בסתירה-לכאורה לאמירות אחרות בסיפרות שלנו.

לה גורדה: "הנגואל אמר שהמוות מרחיק את השכבות [זו מזו]. הוא הסביר לי שמרכז הזוהר שלנו, שהוא תשומת הלב [הקשב] של הנגואל, תמיד דוחף החוצה, וזה מה שמשחרר [loosens, מרופף] את השכבות. אז קל למוות להיכנס ביניהן ולהרחיק אותן לגמרי [זו מזו]. מכשפים צריכים לעשות כמיטב יכולתם כדי לשמור על השכבות שלהם סגורות [צמודות]. זו הסיבה שהנגואל לימד אותנו חלימה. החלימה מהדקת את השכבות.
כשמכשפים לומדים לחלום הם קושרים את שתי תשומות הלב [שני הקשבים] שלהם יחדיו ואין יותר צורך שהמרכז הזה ידחוף החוצה".
"האם את מתכוונת שמכשפים לא מתים?"
"זה נכון. מכשפים לא מתים."

(מתוך "הטבעת השנייה של העוצמה", בפרק "תשומת הלב השנייה" [הקשב השני])

.

האמירה שמכשפים אינם מתים עומדת בסתירה לכאורה עם שלוש הטענות הבאות [בשליפה, ייתכן מאד שישנן עוד]:

- הזיקנה [old age], היא האויב הרביעי בדרך הידע, והיא איננה ניתנת להתגברות מלאה,

- המכשף מקיים את עולמו באמצעות הרצון, אבל יש שלב שבו אין לו עוד מספיק עוצמה לקיים את עולמו.

- המכשפים יתקיימו כל עוד [כדור] הארץ יתקיים ("מפגשים עם הנגואל")

0

==================

גכעגכעגכעsdf
28sdf