הצעה להתמודדות עם המידע הדוחה שבספרה של איימי

ראשית, כמה עניינים מתוך פרק 28: "קלוד וחברותיה משחקות בבובות"

קלוד היא הסיירת הכחולה, שקרלוס, בעזרת קרול, הציל משבי הישויות הלא אורגניוות. היא לא אדם, והיא בו זמנית גם הבת הביולוגית (כנראה) של קרלוס ושל קרול. הסיפורים ששמעה איימי על קלוד, כמו סיפורים על נושאים רבים, היו בעלי גירסאות שונות. גירסה אחת אמרה שהיא גדלה בבית יתומים עד גיל 7 ואחר כך עם המכשפים של דון חואן.

קלוד הייתה כעת בערך בגיל 40 והיא ניהלה אורח חיים שונה מכל השאר. לדוגמה, חבורת קסטנדה וקבוצת התלמידים לא אגרו חפצים ולא תלו על קירות בתיהם דבר - "זוהי אי העשייה של הסדר החברתי", אשר נהוג בו לתלות תמונות על הקירות. קלוד החזיקה בובות, וכפי הנראה היו בובות שזכו ליחס מצד אחרים כישויות חיות. (עמוד 238)

כפי הנראה, קלוד נהגה בחניכים לעתים כבובות. ופלורינדה מספרת שכילדה הייתה לה, לפלורינדה, חוות צעצוע ובה היא נהגה לנהל את חייהם של החיות והאנשים, והחלום שלה היה לנהל כך אנשים חיים. נראה שאיימי רומזת שפלורינדה הצליחה להגשים את חלום הילדות שלה. החניכים והחניכות היו נתונים לשליטה מוחלטת בידי חבורת קסטנדה, ובניסוח שלי, הם היו כבובות בידיהם.

קרלוס מספר שכאשר קלוד הייתה בת שבע היא טיפסה אל מיטתו וטיפסה עליו ו"בום! בום! בום!" היא רצתה לעשות את זה אתו, והם עשו. "מה יכולתי לעשות? לא יכולתי להתנגד - היא תקפה אותי בזמן שישנתי" (עמוד 236)

הוא בחן את פניה של איימי לראות אם היא מזועזעת, אבל היא צחקה. היא לא האמינה לסיפור. הוא המשיך וסיפר שהיא זחלה אל מיטתו מאז כל לילה: "בום-בום!". הוא אמר לאיימי שהוא עושה אהבה רק עם שתיהן. (עמוד 236)

לנו הקוראים ידוע מסיפורי איימי שהוא שכב עם החניכות. אז למי להאמין?

*********************

כמה מילים על התמודדות עם המידע הדוחה שבספר,
על ההתנהלות המטורפת, הרודנית והנצלנית-לכאורה של ראשי "הכת".

אם קוראים את עדותה של איימי כתיאור אמיתי של מה שהתרחש שם, רבים יגעלו ויוותרו על קסטנדה וספריו, וזה נראה לי כתימרון יזום של קסטנדה וחבורתו, ובטרמינולוגיה טולטקית: יקוש. במקרה זה: ליצור דימוי שלילי, בעיקר שלו, ובכך למחוק אותו מתודעת הציבור הרחב, ואיימי שירתה מטרה זו, ביודעין או בשלא יודעין.

יצירת דימוי שלילי משחררת אותנו מתודעתם של האנשים. הרעיון נמצא, בין היתר, במרומז ב"צדו הפעיל של האינסוף" בפרק 17, שם מסופר שסבתו של קרלוס מכרה את ביתה ונתנה את הכסף לאנטואן, בנה המאומץ (אם אינני טועה), והסתלקה מסביבת חייה המוכרת. כך היא ניתקה את עצמה מהאכפתיות [care, דאגה] של משפחתה. הם כל כך כעסו עליה שלא היה להם יותר אכפת אם היא תחזור, או מה קורה איתה. דון חואן כינה זאת תימרון עליון של מכשפים [a supreme sorcerers' maneuver].
לדעתי, זוהי המהות של ספרה של איימי. לדוגמה, הקורא תוהה מדוע לכל הרוחות להתנהג בצורה בוטה ופוגענית כלפי בני משפחה קרובים, ולהיפרד מהם באמירות מכוערות כמו לכו לעזעזל. למה לפגוע בהם? למה לפגוע לדוגמה באמא של איימי עם סיפורי השקרים ההם? ההיגיון וההוגנות אומרים: את/ה רוצה להתנתק, תתנתק, למה לפגוע בהם?

אני חושב שהנימוק הוא שבתורה הטולטקית החיבור האנרגטי בין אנשים אחוז משני הצדדים, כלומר לא מספיק שאתה שוכח ומתרחק מהמכרים שלך, כי הם עדיין מחזיקים בך בתודעתם ובציפיותיהם.

לדעתי, מה שאנו לא מבינים בהתנהגותם של קסטנדה והמכשפות: או שמטרתו ליצור דימוי שלילי ולנתק אותם מתודעת ההמון, או שאין לנו מספיק מידע רלבנטי, חלקו על חושי, ואולי אפילו להם אין הסברים לכל מה שהם עושים: הם פועלים במצוות הרוח ואני משער שלא תמיד הם מבינים את הפקודות. כך אולי יש להבין את האמירה של קרלוס בתחילת הספר שאיימי תיקח אותם אל האינסוף, כלומר, על פי פרשנות זו, היא תשחרר אותם מהתודעה הקולקטיבית באמצעות ספרה, ובעזרת עדויותיה בסרטים ובריאיונות.

לדעתי, חשודים כשקרים הם בעיקר סיפורים שהיא רק שמעה עליהם ולא הייתה עדה להם. לדוגמה, היא שמעה סיפורים על כך שקרלוס שכב עם החניכות, אבל היא הרי לא ראתה מה קרה מעבר לדלת, ואפילו אם היא ראתה חניכות שיצאו וניכנסו לחדרו ויצרו רושם כאילו היה מין. זו יכולה להיות הצגה בשבילה - תיאטרון המציאות.

==========================

22.1.23

פרק 29 "הצצה אל מאחורי הפרגוד של [ארץ] עוץ ותכריכי טורינו"
=============================================

כמה עניינים מתוך פרק 29 בספר הזוועות "שוליית המכשף" של איימי וואלאס , הלוא היא אליס לורה פינגן [השם שקיבלה מהמכשפים. את שם המשפחה היא הגתה]

אייימי מתחילה כל פרק בציטוט חכם מספרות החוכמה העולמית. הפעם אביא את הציטוט: "ישנם חוליים [maladies, מחלות] שחובה עלינו שלא לנסות להשיג את ריפויים, כי הם מגנים עלינו מ[חוליים]אחרים שהם חמורים יותר. (מרסל פרוסט ב"בעקבות הזמן האבוד")

.

איימי אומרת שבמעגל הפנימי של קרבות על מקום בהיררכיה, קרבות ציפרנים [ציפרני טרף, טפרים] להשגת חסדים זעומים, היא לא יכלה להפריד בין גאונותו של קרלוס לטירופו.

היא חושבת שהוא חשב שבכך [שהוא יוצר את המאבקים האלה] הוא עושה ככל יכולתו כדי להקנות את תורתו לאוהביו על ידי גדיעת חשיבותם העצמית באמצעות מצ'טה. (עמוד 242)

בין יתר המאבקים, היה מאבק על מי יפשוט מהנגואל את הז'קט לפני המפגש (סדנה, הרצאה וכו.) וילבישו בסיומו. איימי שנפגעה ממנו, ככל הנראה לעתים קרובות, קלטה בשלב מסוים את הדינמיקה הזו של המאבק הנואל על הזכות לפשוט ולהלביש לו את הז'קט. בניסוח שלה: הייתה לה התגלות [epiphany], [ככל הנראה, ניסוח ספרותי בומבסטי בלבד. הכתיבה שלה גבוהה ואינטליגנטית] והיא החזיקה את הז/קט ופנתה לאישה שנאבקה על הזכות [הטפשית] לעטות על כבודו [ניסוח שלי  ] את הז'קט, ואמרה לה ברוגע [אני מביא את הנוסח המקורי כי הוא משעשע בעיניי, סגנון בריטי משהו] : "?Perhaps you'd like to help him into this"

על התובנה [ההתגלות] הזו היא אמרה שהיא קלטה פתאום שהן יוצרות את "תכריכי טורינו" [the shroud of Turin]. מדובר בתכריכים שהתגלתה עליהם [תמונה של] דמות אדם, והיו שטענו שזוהי דמותו של ישו, ושאלה הם התכריכים שבהם הוא נעטף לאחר הצליבה. הכנסיה הנוצרית אישרה שזה של אדם שנצלב, אבל דחתה את הטענה שזהו ישו. המראה הזה על התכריכים נותר כנראה לא מוסבר. אני לא יורד לגמרי לסוף דעתה לגבי הדימיון בין התכריכים והמאבק על הז'קט, אבל זהו ההסבר לשם הפרק.

.

איימי מתארת מקרה שבו, בהכנות לסעודה חגיגית של החוג הקרוב בבניין של קלירגרין, בזמן ההכנות, כשלא היה לה מה לעשות, ואחרי שזכתה להתעלמות מצד קרלוס, הוא ניגשה לאחד המשרדים של קולגה כדי להעסיק את עצמה בקריאת משהו, כי היו במשרדו חומרים רבים ניו אייג'יים. היא מצאה שם חוברת משעשעת לכיצד ללכוד גבר והיא הביאה את החוברת לאולם, וקראה לפני קבוצה קטנה קטעים משעשעים, אבל הם היו אצורים, כי קרלוס ופלורינדה היו בעלי מבט קשה. הוא הטיח בה שאין לקחת משולחנו של מישהו אחר חומרים, המקום הוא קדוש. הוא הירבה בקללות והיא החזירה את החוברת לשולחן. זמן קצר אחר כך הגיע קלוד, הסיירת הכחולה לבניין, נכנסה לשירותים וכשהיא חזרה לאולם היא כנראה עברה דרך אותו משרד והביאה את אותה חוברת וסיפרה בשעשוע איזה דברים מצחיקים כתובים שם והקריאה. קרלוס צחקק לשמע הדברים שהקריאה וכך עשו האחרים. איימי נענשה בכל מקרה מאוחר יותר על העבירה הזו.

נראה לי כצירוף מקרים חשוד שקלוד הביאה את אותה חוברת מיד אחרי הסצנה, ואני תוהה אם זה לא היה מתוכנן, כלומר חלק משבירת האמון בעצמה. ייתכן שהתגובה השונה של קרלוס לאותו מעשה של קלוד היא משום שלקלוד יש פריבילגיות, והכללים [שהם תמיד עלומים*] אינם חלים עליה.

* מזכיר את הכללים לנקהלים בפייק.

.

את המקרה הבא אני מביא כי אולי יש בו יותר ממשחק מילים:

הוא ביקש מאיימי לענוד לו את המקרופון על חולצתו לפני ההרצאה. איימי מעולם לא עשתה זאת. כשהיא לא חיברה את המיקרופון נכון הוא כעס נורא. קילל באנגלית וספרדית, כינה אותה זונה ובעוד כינויים, בזמן שהתלמידים האחרים עמדו שם בסמוך והסמיקו ממבוכה.

"אני מצטערת" אמרתי, נלחמת לעצור את הדמעות "ניסיתי [לחבר את המיקרופון], אבל אני לא יודעת איך לעשות זאת."

"זאת אליס" הוא אמר בלעג "היא מנסה. מה זה לנסות?! עלייך פשוט לעשות זאת".

"נגואל" אמרתי " אני מצטערת שהכזבתי [disappointed] אותך"

הוא השיב: "How can I be disappointed when i've never been appointed?!"

בתרגום פשוט: איך אני יכול להיעשות מאוכזב אם מעולם לא מוניתי [לתפקיד]. (עמוד 251)

..

בתחילת הפרק היא אומרת כמה דברים על מוני [קרול טיגס], האישה נגואל. היא מספרת על כך שפלורינדה וטאישה כתבו ספרים, אבל מוני לא מסוגלת לכך (עמוד 243). היא לא מפרטת.
מצד שני, אנו יודעים שהיא כתבה ספר שעדיין לא הופיע "סיפורי אנרגיה". אז איך מיישבים את הדבר?
אני חושב שההסבר פשוט: קרלוס והנשים לא כתבו את ספריהם בדרך רגילה, כסופרים, אלא ראו את הטקסטים בחלימה וקראו אותם [את האינסוף] והעלו על הכתב את מה שראו. ולכן מוני איננה זקוקה ליכולות ספרותיות כדי לכתוב ספר כזה.

.

איימי אומרת שקרול לא נעלמה פיזית מהעולם במשך 10 שנים, אלא הייתה בו ועשתה דברים, כמו התחתנה וקיבלה תואר הסמכה באקופונטורה.

לדעתי, זה מסוג הדברים הרבים שאיימי מזדרזת להסיק מסקנות של שכל ישר (של המיינד הזר) לגבי עניינים השייכים לעולם הכישוף. די ברור לי שאת המידע הזה על היותה בעולם באותן 10 שנים נעלמות היא קיבלה ממישהו, והוא לא מבוסס על התנסות ישירה. כל מה שמקורו במידע ממקור שני הוא חשוד כשקרי, ויש טעמים לחשוב שמידע לא מועט בספרה הוא שקר, כשאיימי משתפת פעולה ביודעין או שלא ביודעין. התייחסתי לכך בפוסט הקודם שלי.
אם הסיפור אינו טעות/שקר וקרול אכן הייתה בעולם בתקופה ההיא, אז לפנינו חידה: מדוע אי אפשר היה למצוא אותה, לא בעולם הפיזי ולא בחלימה? אולי קרול שהייתה בעולם ועשתה דברים הייתה גירסה אחרת שלה? [א-לה טוליואים]
אולי הייתה זו הממרה את המוות, שאיתה היא הרי התמזגה.

פלורינדה אמרה שהחזרה של קרול לעולם הייתה אות לכך שהם יכולים להיעשות לפוומביים ואות לנשים לכתוב את ספריהן.

==========================

מוסיקה

עד שהופעת

============================

23.1.23

שיר אשיר לצ'אקרות
==================

כמה עניינים מתוך פרק 30 של "שוליית המכשף" מאת איימי וואלאס.

שם הפרק "קרלוס שולח מכשפה כדי להניע [to move] אותי".

המילה move עשויה לציין כמה דברים, לדוגמה: להניע, לרגש, לטלטל, וגם להעביר דירה, שזהו האירוע הפומבי שבו עוסק הפרק. מהציטוט שהיא הקדימה לפרק זה ברור שהיא רומזת גם למשמעויות הנוגעות למימד התודעתי:

"עוצמת הגעגועים היא שתדריך אותך; אינך זקוק/ה לאף מדריך אחר" (Sri Nisargadata Maharaj מתוך ספרו I Am That)

ראינו ב"כח השקט" שדון חואן אומר דבר דומה על כיסופים, ושירה המבטאת אותם.

.

פרק זה הוא כסוכריה במנת המרורים הגדושה שהספר מאכיל אותנו. הייתי אומר שפרק זה, באופן יחסי, ישמח לבב אנוש 

לאחר שאיימי התגוררה במשך שנה בלוס אנג'לס כדי להיות קרובה לפעילות החוג של קסטנדה, היא מרגישה שהיא מוכנה למכור את ביתה הגדול בברקלי ולעבור במלואה ללוס אנג'לס, לדירת חדר.

קרלוס שלח את טאישה שתעזור לה לכמה ימי אריזה ופינוי הבית, ואיימי הזמינה כמה חברים וחברות שלה שיעזרו לה. אבל טאישה, כך מתברר באופן לא מפתיע, נמצאת שם לא רק על תקן של סבל נוסף 

היה לאיימי שם מרתף יינות והם שתו במקביל לעבודה הרבה. איימי אומרת שהיין עזר לה לרכך את המכה הקשה שבפרידה שלה מכל כך הרבה דברים חשובים שהיו חלק מחייה, חלקם רכישות נדירות וחלקם סנטימנטליים. הרבה מהם היא חילקה במתנה. היא שמחה שקרלוס אישר לטאישה שישתו את היינות. היא נפטרה מכמעט כל מה שהיה לה. אחת המכות שנחתו על איימי הייתה כשטאישה התעקשה שאיימי תיפטר מהספרים שאביה המנוח, הסופר המפורסם, הקדיש לה באהבה. טאישה עמדה לצידה לוודא שהיא אכן עושה זאת. טאישה אמרה שהספרים "ספוגים בהיסטוריה אישית" [בתולדות חיים, אם להיצמד לתרגום העברי שב"מסע לאיכטלאן"]. עם זאת, איימי הצליחה להבריח כמה כרכים מאחורי גבה של טאישה, כדי שתמיד יהיו לה סמלים מוחשיים [tokens] של אהבתו של אביה. (עמוד 254)

.

תוך כדי מיון ואריזה התגלו בבית המון מטבעות כסף בכל מיני סדקים, מאחורי ספרים, מאחורי התנור במטבח וכו. טאישה אמרה: "הדבר היחיד שטוב בבית הזה הוא" החליטה טאישה, "שיש בו כל כך הרבה כסף - כל המטבעות האלה [change] מביאים מזל טוב".

קרלוס כינה זאת "כסף פלא" [magic money]. המכשפים נמצאו תמיד בתחרות ידידותית של מציאת מטבעות כסף [change] ברחוב והסתערות עליהם כדי להשיג אותם ראשונים. הכסף הזה היה נחשב כה חשוב, שכשהלכנו לראות סרט היינו הולכים כשעינינו נעוצות במדרכה. כסף פלא היה נשמר בצנצנת משלו, או ב-piggy bank [כנראה קופסת חיסכון בצורת חזירון]. מציאת שטר כסף נחשבה כאות [omen] עוצמתי. את כל הכסף הזה נדרש היה לשמור במשך שנים, אמר לי קרלוס, אפילו עשרות שנים, ואז להשתמש בו עבור רכישת משהו מיוחד, על מנת להטמיע באותו הדבר תכונות פלאיות [magical]. טאישה הניחה את המטבעות בסל קלוע ואמרה לי לשים אותו במחסן שלי בשביל מזל טוב, ולעולם לא לתת למישהו אחר לגעת בזה. (עמוד 254)

כשהערב הגיע, טאישה בידרה אותם [את איימי וחבריה] בסודות כישוף, אשר הם, היא אמרה, מתוארים בשני כתבי יד שלה [ספרים במצב של טיוטה] שלא פורסמו. (עמוד 255)

אני חושב שברור שמדובר כאן בספר אבוד נוסף. בזמן אירוע מעבר הדירה היא כבר פירסמה את ספרה הראשון, זה ברור מדבריה וגם מההקשר הזמני של האירוע. אחד מאותם שני ספרים הוא בסבירות גבוהה "יקוש עם הכפיל", שהיה במשך שנות דור, עד לאחרונה, בגדר ספר אבוד. הנושא הבא שעליו היא מדברת אינו נמצא לא בספרה הראשון ולא בשני, ולכן אפשר לשער שהוא יימצא בספר האבוד החדש, ספרה השלישי.

"ראשית היא דיברה על [מושג] הכוונה. שאלתי אותה מדוע שיטות [פרקטיקות] כמו מזמורים בודהיסטים עובדים עבור חלק מהאנשים. היא הסבירה ש[זה]כמו עם ה"אי צ'ינג" [ספר התמורות הסיני], ביצוע של פרקטיקות כאלה מחבר את האדם [המבצע אותן] אל "קו כוונה" [line of intent] שכבר קיים - היא עשתה תנועות בידיה באוויר כאילו הייתה חוטפת [grab, תופסת במהירות] חבל." (עמוד 255)

איימי מספרת ששנה קודם לכן היא וטאישה חמקו למכוניתה ושתו בערב השנה החדשה שמפניה, ואז סיפרה לה טאישה:

"'ישנה מדיטציה שהם [כנראה דון חואן וחבורתו] לימדו אותי, שמעולם לא סיפרתי עליה לאף אחד. זהו טריק כדי להביא להגשמת משאלותייך. את חושבת על הדבר שאת רוצה ואת מדמיינת את שבע הצ'אקרות שלך. אחר כך את שרה [sing] את המשאלה שלך לצ'אקרות שלך, בצורה כזו' - היא זימרה [chanted] בקול מונוטוני [in a singsong voice] 'אני רוצה גן של פרחים...' או 'אני רוצה שההשקעה שלי תכפיל את עצמה...'" (עמוד 255)

[מעניין שהמילה "כוונה" לא מוזכרת בפרקטיקה הזו].

.

איימי מספרת שחלק מהמיתוס סביב טאישה היה שכאשר היא עשתה עבודת סיכום היא גילתה מה הוריה עשו לה והיא נדחפה [moved, מזכיר את שם הפרק] להכות את אימה באופן פיסי. קרלוס סיפר תמיד את הסיפור והורה גם לטאישה לספרו.
קרלוס סיפר שדרכה של פלורינדה עם הוריה הייתה אחרת. הוא רקח יחד איתה תעלול משעשע [hilarious prank]. אחרי שהיא נעדרה למשך עשר שנים היא חזרה לבית הוריה וסיפרה להם שהיא עומדת להתחתן עם מיליונר יפני שאוסר עליה כל קשר עם הוריה. היא הכינה איזה קולאז' עם תמונה של איזה יפני ותמונה שלה. עשר שנים אחר כך כשהיא באה לספר להם שהיא עומדת להתגרש ממנו היא ראתה שהקולאז' ממוסגר על ה-mantle שלהם. [המילה mantle מציינת ככל הידוע לי מעיל או מעטה, אבל לך תדע, אולי היא גם מציינת אח שנבנתה במחנה בלטה בשלהי 1975  . בכל מקרה, לא הבנתי מה מצחיק במעשה הקונדס הזה של פלורינדה]

קרלוס אמר שטאישה הונעה על ידי הכעס להכות את אמה, אבל הדרך של פלורינדה טובה יותר - היא מפנקת אותם [?] [babies them] (עמוד 256)

טאישה התוודתה בדמעות בפני איימי באותו אירוע של פינוי הבית, שקרלוס אילץ אותה להכות את אמה. (עמוד 256)
ואני תוהה האם ההצגה הדומעת הזו איננה יקוש (תימרון, מניפולציה) את איימי.

.

מישהו התגורר בביתה של איימי בהיעדרה. מישהו שטאישה אמרה עליו שהיא יודעת [כנראה מתוך ראייה אנרגטית] שהוא מתקלח עם בתו, שכבר אינה קטנה. כשטאישה ראתה שספריה היו בכל הבית, וגם מעורבבים עם ספריו היא התפרצה עליה בכעס:

"איך את יכולה להיות אתנו כל כך הרבה שנים ועדיין להיות כל כך מטומטמת?! איך זה שאת לא יודעת שלערבב את ספרייך עם ספריו זה גרוע כמו לשכב עם האיש המגעיל הזה! בלתי יאומן !" (עמוד 257)

.

איימי מספרת שלאחר פינוי הבית, לפני עזיבתה, היא הלכה למקום ההתבודדות שלה שהיה בחורש במרחק הליכה, והיה בו מפל מים, כדי להיפרד ממנו. זה היה המקום שבו היא נתנה לארץ לספוג את כאביה, בהתאם למה שכתבו קרלוס וטאישה בספריהם. בתקופה הקשה שלה, כשהיא סולקה מהחוג של קרלוס. שם היא מצאה נחמה. היא אומרת שאחרי שקראה את ספריו הראשונים היא החלה לדבר אל צמחים, להודות לפרחים כשהיא קטפה אותם. (עמוד 257)

.

אל דירתה הקטנה בלוס אנג'לס הגיעה לאחר מכן פלורינדה בהזמנת איימי ועזרה לה לקרוע את כל בגדיה. את היפים שביניהם לקחה פלורינדה לקרלוס שייחלק לנשים, ואיימי נדרשה שלא להגיב אם תראה שמלה שלה על מישהי. איימי אומרת שקריעת הבגדים היא אקט כישופי המנתק אותנו מקשרינו עם העבר. (עמוד 258)

לבישת בגד יד שניה נחשבה כמסוכנת, כי הוא עלול להכיל אנרגיה רעה, וכך גם לבישת בגד שלנו על ידי מישהו אחר היא מסוכנת. (עמוד 258)

******************* 

הערה:

המונח "צאקרה" אינו מופיע באף אחד מהפרסומים של חבורת קסטנדה.

המושג מרכזים אנרגטיים מופיע כמובן, אבל גם כשיש סמיכות גדולה שלהם למקומות הידועים כצ'אקרות, אין בידינו הוודאות שאותו מרכז אנרגטי הוא צ'אקרה.

============================ 

מוסיקה

עשן חודר לעיניך (כשליבך עולה בלהבות האהבה)

גירסה אינסטרומנטלית

אקטואליה - עיתונאות אמיתית

עיתונאים אמיצים שהלכו לדאבוס לראיין את הגלובליסטים השטנים.

אבי ימיני הוא ישראלי ששירת בצה"ל וחי באוסטרליה.

https://www.rebelnews.com/ezra_levant_world_economic_forum_davos_2023_alfred_bourla_greta_thunberg?utm_campaign=el_wef_reports_conclusion&utm_medium=email&utm_source=therebel

==================================== 

24.1.23

שולחן קסום כסוס טרויאני?
======================

לקט עניינים מתוך פרקים 31, 32 של "שוליית המכשף" של איימי וואלאס.

פרק 31 נקרא "שולחן קסום" [magical table, מכושף, מאגי].

אחרי שאיימי מכרה את ביתה בברקלי היא מוצאת בית מרווח בלוס אנג'לס, דקות אחדות מביתם של קרלוס והמכשפות. לדעתי קרול אינה מתגוררת באותו בית עם קרלוס, טאישה ופלורינדה. הקירות בבית קרלוס והמכשפות היו לבנים וריקים, מלבד עטיפות ספרי קרלוס ממוסגרות.

איימי משקיעה הרבה מאמצים וכסף כדי להעניק לבית שלה את הרושם המקורי הישן שלו. יש בחצר בריכה. קרלוס הורה לה למלא אותה באדמה כי טבילה במים מרוקנת אנרגית חיים [עמוד 263) אבל היא החליטה שלא למלא את ההוראה הזו. היא אהבה לשחות וגם היה לה יקר מדי להביא כל כך הרבה אדמה. המכשפות היו מתגנבות לעתים מביתן ומגיעות אליה כדי לשחות.

בזמן השיפוצים, כשיציקת בטון של גרם המדרגות אך לא מכבר נוצקה ועדיין הייתה טריה, היא קיבלה שיחת טלפון דחופה מפלורינדה שאמרה לה שלקרלוס יש שולחן קטן עבורה, ושעליה להגיע מיידית אל הדלת האחורית שלה [של ביתה אני משער   ] ולאסוף ממנה את השולחן, ולהציבו ליד מיטתה עכשיו, אחרת הקסם יתנדף. (עמוד 261)

זהו שולחן עץ שאותו בנה קרלוס, והיה בשימוש בביתם של קרלוס והמכשפות. קרלוס היה נגר מצוין והשולחן היה באיכות גבוהה. יש תמונה שלו בעמוד 262.

יציקת הבטון של גרם המדרגות הייתה טריה ולא הייתה דרך אחרת להביא את השולחן לחדרה מלבד דרך המדרגות הללו, ואיימי החליטה לקחת סיכון של השארת עקבות בבטון, כי הרי מדובר בכישוף, ומה יותר חשוב מכך.
לבסוף לא נשארו עקבות.

אין התייחסות נוספת לאותו שולחן באותו פרק, אבל אני תוהה אם השולחן הזה לא הוצב במקום אסטרטגי, לצד מיטתה של איימי, כדי לשמש דריסת רגל לקרלוס והמכשפות בביתה. סוג של סוס טרויאני, שגם הוא, כידוע, היה עשוי עץ. מתנות ממכשפים אמורות להדליק נורות אזהרה, לא?

.

פרק 32: "הנגואל נכשל בפיתוי"

קרלוס ביקש מאיימי לאתר כמה נשים, מבאי הסדנאות, כנראה, הראויות להצטרף לחוג של ימי ראשון. אחרי שהיא ניסתה כמה פעמים להסב את תשומת לבו לבחורה אחת בקהל, סוזן, הוא אמר לאיימי "תשכחי ממנה. היא חלשלושה [weakling] אידיוטית [asshole] רכרוכית. ללא צ'י" (עמוד 266)

איימי עודדה את סוזן והציעה לה דרכים להשיג את תשומת לבם של קרלוס והמכשפות וזה עבד לבסוף. יום אחד סוזן הגיעה אליה בוכה, כי קרלוס הרים את חולצתה ונגע בחזה. איימי הרגיעה אותה ושיתפה אותה בכמה סודות. קרלוס התקשר לאיימי ואמר לה שתאמר לסוזן שזה היה הרעיון שלה, של איימי, שקרלוס ישכב עם סוזן ועם חברתה, שהיא איימי התנהגה כסרסור ושתבקש את סליחתה. (עמוד 271) איימי עשתה זאת, אבל סוזן לא האמינה לה.
לאחר מכן קרלוס שלח את סוזן ואת חברתה לגור בביתה של איימי ולעשות שינויים משמעותיים של בנייה ושבירת קירות בביתה, כי סוזן היא "ישות מיוחדת".
[נראה לי שלאיימי, ולחניכים, לא היו קווים אדומים, הם פשוט ביצעו כל הוראה של קרלוס והמכשפות].
לבסוף התוכנית הזו, ששתי הבחורות תעבורנה לגור בביתה, הורדה על ידי קרלוס מסדר היום. הנימוק שקרלוס מסר היה שהאנרגיה [כרגע] אינה נכונה. [האם היה זה ניסיון מבחן לאיימי? לדעתי, ייתכן]

מאוחר יותר, סוזן בגדה באמון של איימי וגילתה את סודותיה לקרלוס והמכשפות, ואיימי סולקה מכל המסגרות והפעילויות שבהן היא הייתה מעורבת.

לי נראה שסוזן וחברתה קיבלו את תפקידן כסוכנות ומלשינות עבור קרלוס והמכשפות. נראה שנוהג ההלשנה היה נפוץ בין החניכים, וללא ספק בעידוד קרלוס והמכשפות שרצו מאד במידע הזה.

קרלוס שיבח את סוזן בפני הקבוצה [קבוצת החניכים] ואמר שהיא עשתה דרך גדולה בן לילה בכך שהיא ניתקה את קשריה ממשפחתה [לאיימי היא אמרה בזמנו שאין לה כוונה להתנתק ממשפחתה]. הוא תיאר זאת כ"קפיצה גבוהה כמו [קפיצה] של פרעוש [flea]", והשווה את ההישג שלה לזה של חניך אחר בשם סיימון.

"'כשסיימון גדע את קשריו עם משפחתו בעזרת עבודת הסיכום, הם פשוט מתו. קודם כל האמא, ואחר כך האבא'. קרלוס מחץ את האגודל עם ציפורן כדי להמחיש את האופן הנכון שבו יש להתנתק מ [או לנתק את] חיי הורינו. 'סוזן התנתקה מכולם, כך בקלות. כשאת/ה באמת עושה זאת, אמר לי דון חואן, הם מתים מיד, כאילו היית מוחץ פרעוש - וזה כל מה שהם, פרעושים'" (עמוד 272)

.

אמירה נוספת שנמצאת בפרק ואני רוצה לצרפה לפרוטוקול:
כשאיימי ושתי הבחורות ההן ישבו בבית קרלוס והמכשפות, קרלוס אמר שבקיר שמאחוריהן ישנו פתח קסום אל מימד אחר, ואם הן ישענו עליו הן עלולות להישאב לתוך עולם זר. (עמוד 273)

====================================