התמזגות עם הלילה

הקטע הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן", מתוך הפרק "הילוך העוצמה", שלמעשה זוהי צורה של ריצה בחשיכה.

"דון חואן נטל את ראשי בידיו ולחש בנחישות, "זה הלילה! [שמונע את נפילתו כאשר הוא רץ בחשיכה] ו[הלילה]הוא עוצמה!"

הוא הרפה מראשי והוסיף בקול חרישי שבלילה העולם שונה, ושהיכולת שלו לרוץ באפילה אינה קשורה כלל לידע שלו על הגבעות האלה. הוא אמר שהמפתח לכך הוא לאפשר לעוצמה האישית שלך לזרום החוצה בחופשיות, כדי שהיא תוכל להתמזג עם העוצמה של הלילה, ושברגע שהעוצמה הזו נוטלת את השליטה אין שום סיכוי לטעות. הוא הוסיף, בנימה של רצינות מרבית, שאם אני מטיל ספק בכך, עליי לשקול לרגע את המתרחש. עבור אדם בגילו לרוץ בגבעות האלה באותה השעה יהיה מעשה של התאבדות, אילולא הייתה עוצמת הלילה מנחה אותו."

(עמוד 170)

.

פירוט רב יותר של זרימת העוצמה האישית החוצה והתמזגותה עם האפילה יש לנו ב"יקוש עם הכפיל" בקטע הבא.
הבהרה: "אדון הכוונה" הוא סילביו מנואל, שעליו נאמר גם ["בטבעת השניה של העוצמה"] שהוא החשיכה עצמה. הדוברת היא כמובן טאישה:

"שוב חשתי שאדם אורב בחושך, אבל הפעם האיש יצא בפתאומיות מהצללים ונעמד לפניי. זיהיתי אותו כאדון הכַּוונה, אך לפני שהספקתי לומר משהו הוא נעלם במערבולת של אדוות שהתחילו בכפות רגליו ונעו מעלה בתנועה גלית, עד שהקיפו את קצה ראשו. לתדהמתי, הוא למעשה הרטיט את עצמו למצב של אי קיום ממש לפני עיניי. הוא נַמַס לתוך החושך באותו אופן מסתורי שבו שהוא הופיע.

לפני שהספקתי להיבהל מדי, זולייכה באה והתיישבה לצדי על הספסל.

"אדון הכַּוונה הראה לך הרגע איך להתמזג עם החושך," היא אמרה. "אל תפחדי מהחושך. חבקי אותו. היי אחת עם הלילה. הִפכי לבלתי ניתנת לראייה, כמוהו."

(עמוד 408-409)

זולייכה, כמו סילביו מנואל, שייכת לבית המערבי של החבורה, וכמה פעמים בספרות היא מופיעה כקול באפילה.

**********************

לי מזכיר הקטע הנ"ל מ"מסע לאיכטלאן" את המשפט הבא מהשיר של לאה גולדברג "סליחות". השיר התפרסם ב-1938.

"באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים".

האם לאה גולדברג קלטה כאן באופן אינטואיטיבי פיסת אמת טולטקית?

==============

17.2.23

העוצמה האישית כמוליך [חשמלי] לעוצמה הלא-אישית
===========================================

או, העוצמה האישית כצינור, אם העוצמה הלא-אישית משולה לזרם של נוזלים (ולא לזרם חשמלי).

בפוסט הקודם שלי "התמזגות עם הלילה" קישרתי בין האמירה הבאה מ"מסע לאיכטלאן":

"[...] לאפשר לעוצמה האישית שלך לזרום החוצה בחופשיות, כדי שהיא תוכל להתמזג עם העוצמה של הלילה, ושברגע שהעוצמה הזו נוטלת את השליטה אין שום סיכוי לטעות."

.

לאמירה הבאה מ"יקוש עם הכפיל":

"הוא [סילביו מנואל] נעלם במערבולת של אדוות שהתחילו בכפות רגליו ונעו מעלה בתנועה גלית, עד שהקיפו את קצה ראשו. לתדהמתי, הוא למעשה הרטיט את עצמו למצב של אי קיום ממש לפני עיניי. הוא נַמַס לתוך החושך"

.

אם, כפי שהצעתי בפוסט ההוא, הקטע מ"יקוש עם הכפיל" הוא zoom-in לתוך המתואר בקטע מ"מסע לאיכטלאן",

ואם נוסיף משהו שחסר בתיאור של טאישה, קרי את האדמה, כלומר התנועה הגלית מתחילה באדמה, נעה במעלה הגוף אל הראש ושם פוגשת את האפילה שמסביב,

אז אנו גולשים לדימוי מתבקש השונה מהדימוי של עוצמה אישית הנשפכת מהגוף אל הלילה: לדימוי של עוצמה אישית כמוליך, או צינור, המחבר את האדמה עם הלילה. למעשה, אנו גולשים למשמעות אחרת של המושג "עוצמה אישית" [personal power].

***************

מה מצדיק את הוספת האדמה [הארץ, Earth] לתוך התיאור של טאישה?

האדמה היא זו שמספקת תרופה לבדידותו של הלוחם, היא תמיד שם בשבילו, היא מעניקה לו מתנות, היא מספקת לו מקלט... ולבסוף היא מלמדת אותו את החירות [כנאמר בסוף "סיפורי עוצמה"]

הערת אגב, אני סבור שבקריאה מחודשת של הסיפרות, יש להוסיף אותה, או להדגיש אותה, בכל מקום שהיא אינה זוכה לנוכחות מספקת בתיאור מצב העניינים.

לא אתעצל ואספק שתי תמיכות לדימוי החדש שמציע הפוסט:

1. האם יש לנו דוגמה לגל אנרגיה או לקרן אור הבוקעים מהאדמה?

כן, לדוגמה, כאשר חנארו שוחה ומשייט על פני האדמה ומביע בכך את אהבתו אליה. מתוארת שם קרן אור הבוקעת מהארץ. [סוף "סיפורי עוצמה"]

2. האם יש בסיפרות שלנו דימוי של הלוחם לצינור עבור הרוח [הנגואל, העוצמה...]?

כן, לדוגמה:

"אמרתי לך שהנגואל הוא הצינור [conduit, תעלה] של הרוח," המשיך [דון חואן]. "מכיוון שהוא מבלה חיים שלמים במאמץ ללא רבב להגדיר מחדש את חוליית החיבור שלו אל הכוונה, ומכיוון שיש לו יותר אנרגיה מהאדם הממוצע, הוא יכול לאפשר לרוח לבטא את עצמה דרכו." ("כח השקט" עמוד 109)

במקום אחר באותו ספר נאמר שכל אחד הוא צינור לרוח, אבל אפשר להבין שרוב האנשים הם מוליכים שאינם עושים את תפקידם, מוליכים סתומים, תרתי משמע 

שבת שלום.

==============

מוסיקה

דינדי - גירסה ג'אזית של החצוצרה של ארתורו סנדובל. היצירה הזו כבר איננה באינטרנט, כנראה, אבל עבדכם הצליח לגנוז אותה טרם תיעלם.

הבעיה היא שהמרתי אותה לקובץ האודיו ואי אפשר להעלותה כאן, רק סרטונים.

אז נסתפק כרגע בגירסה ווקאלית, יפה כמובן, אבל כוונתי הייתה כדי להעריך את הגירסה הג'אזית המקסימה.

==============

18.2.23

עד שהבהירות [clarity, הראייה, או ההבנה, הצלולה], היא האוייב השני הניצב על דרכו של איש הידע, לא תסלק את הפחד, עלינו לחיות אתו, אבל לא לאפשר לו לשתק אותנו
====================================

בדיון על ארבעת האויבים הניצבים על דרכו של איש הידע, קסטנדה שואל מה אפשר לעשות כדי להתגבר על הפחד [האוייב הראשון], משיב דון חואן:

"התשובה פשוטה מאוד. אסור לו לברוח. עליו לקרוא תיגר [defy, להמרות, להתריס, לא להיכנע] מול הפחד שלו, ולמרות הפחד עליו לעשות את הצעד הבא בלמידה, ואת הבא אחריו, ואת זה שלאחר מכן. עליו לפחד לחלוטין [must be fully afraid, תורגם: "לטעום את מלוא הפחד"], ועם זאת אסור לו להפסיק. זהו החוק! [חוק הנגואל, כנראה] ויבוא הרגע שבו האויב הראשון שלו ייסוג.
("משנתו של דון חואן" עמוד 69)

דוגמאות נוספות התומכות בטענת הפוסט:

- במאבק של קסטנדה עם בעל הברית, כשקסטנדה מפוחד מאד, אומר לו דון חואן: "אתה יכול לפחד, אבל אל תהיה מבוהל" ["Be afraid without being terrified"]

("האש מבפנים" עמוד 98)

דוגמה נוספת:

רעיון אי הכניעה לפחד מופיע גם טרם המפגש של קסטנדה עם המכשפים הקדומים הקבורים ב"האש מבפנים" בפרק "הממרים את המוות":

He exhorted me to keep myself calm and not to succumb to fear, but follow Genaro's movements.

ובהמשך:

"Something is going to scare the living daylights out of you," he whispered. "Don't give up, because if you do, you'll die"

כלומר, הכניעה היא שיתוק, לא?
אנחנו לא יכולים לסלק את הפחד, אנו יכולים רק לא להיכנע לו, כלומר לא לאפשר לו לשתק אותנו.

**********************

עוד שני קטעים שהרלבנטיות שלהם היא פחות ישירה (אפשר לדלג עליהם)

קטע מ"האש מבפנים" אודות אי ההתמכרות לפחד, כלומר, אי הכניעה לפיתוי שבפחד:

He added that I had performed two shifts by myself, aided only by animal fright. The only thing he found objectionable was my indulging in fear, especially after I had realized that warriors have nothing to fear.

עוד קטע מ"האש מבפנים", על חשיבותו של הפחד: שימוש בפחד שוב ושוב, אבל ריכוך התוצאות שלו:

What the nagual Julian wanted was to make sure that he could use that initial catalytic fright as many times as he needed it, but he also wanted to make sure that he could cushion its devastating impact;

ש******************

הטריגר לפוסט זה היה ויכוח עם Batya Shelnago שטענה שכל עוד ישנו פחד אצל הלוחם, הוא לא יכול לצבור עוצמה, כי, כנאמר בקטע על ארבעת האויבים שבדרכו של איש הידע, העוצמה מופיעה הרבה אחרי ההתגברות על הפחד, והיא שעוזרת להתגבר על האוייב השני, הבהירות.

אני נוטה לחשוב שעצם התיפקוד תחת פחד (אי כניעה לו, לא לאפשר לו לשתק אותך), הוא בו זמנית צבירת עוצמה.
נימוק: מה מאפשר לך להתגבר על הפחד, אם לא עוצמה אישית? אמנם הבהירות היא שמסלקת את הפחד, אבל האם לא העוצמה האישית [העוצמה שצברת] היא שמזמנת אליך את הבהירות?! [אם להשתמש בניסוח של "מזמנת"]

הטענה העיקרית שהפוסט ניסה לטעון היא: הרעיון שאין להיאבק בפחד, אלא לא לאפשר לו לשתק אותך, הוא רעיון שיש לו בסיס בכתובים.

===============================

מוסיקה

רק שנינו - השיר יצא ב-1981

"נבנה ארמונות בשמים"

גירסה ג'אזית

======================== 

19.2.23

"שוליית המכשף – חיי עם קרלוס קסטנדה" מאת איימי וואלאס
תקציר פרקי הספר בקובץ מרוכז
=============================================

לפניכם קובץ מרוכז של הפוסטים שלי שהתמקדו במטרה זו. כיאה לז'אנר זה, הם מכילים לא מעט הערות, פרשנויות ודיעות שלי. לא כללתי בקובץ את התגובות והדיונים שעלו בעקבותיהם.

מטרת הפוסטים הייתה לתת מושג טוב אודות תכניו של הספר, ולעזור לקבוע את מידת הנחיצות של תרגומו לעברית.

אני חושב שהספר ראוי לתרגום עברי, אבל רק הרוח תחליט אם תרגום כזה מתאים להופיע בזמננו, או שגורלנו, במקרה זה, יהיה כגורל דור המדבר 

להבדיל מדור המדבר, אני חושב שאנו, החיים בתקופה זו, ברי מזל גדולים, כי בידינו כל ספרי ופרסומי חבורת קסטנדה, כולל שני הספרים החשובים של ארמנדו טורס, ואפילו הספר האבוד הנפלא של טאישה "יקוש עם הכפיל", שצץ שנות דור אחרי עזיבתם את העולם, ולכולם ישנו תרגום עברי. 
מתנה גדולה!

אז איזה תירוץ יש לנו שלא להגיע לקשב השלישי, או לפחות לעולם האחר?! 

*******************

המלצה: מי שלא מכיר את התורה הטולטקית לעומק, טוב יעשה אם ימתין עם קריאת הספר של איימי, ועם קריאת התקציר הזה. הוא עלול ללכת שולל אחרי רשמים שטחיים ולשפוט לרעה את מעשיהם של קרלוס והמכשפות, עד כדי אובדן הרצון להמשיך ולחקור את משנתם.

מוזמנים להוריד את הקובץ מהלינק הבא:

https://drive.google.com/file/d/1vpjoYBdhtiVTt2m18AJ7yqO4xMPv9xCi/view?usp=sharing

========================

20.2.23

השום-דבר [nothing] כמשהו חסר הוויה [‫‪not-being‬‬]
=======================================

המושג אי-הוויה [not-being, אי-קיום] זוכה לתשומת לב רבה ב"יקוש עם הכפיל". הנה אזכורו בנשימה אחת עם אי-עשייה:

"רק כאשר מבצעים אי-עשייה ואי-הוויה, יכולה הכוונה [הרוח] לקחת שליטה" אמרה נלידה (עמוד 289)

אי-הוויה היא, לפרשנותי, קיום שאינו פיסי, קיום שאינו שייך למימד חמשת החושים.

אני רוצה להציע פירוש לקטע מ"מסע לאיכטלאן" שנראה חסר היגיון, ולהחזיר לו את ההיגיון בכך שאטען שהמילה nothing שבו מציינת אי-הוויה.

.

אחרי שדון חואן אומר לקסטנדה שעליו להתחיל למחוק את עצמו.

[דון חואן]: "אמרת שאתה רוצה ללמוד על צמחים," הוא אמר בשלווה. "האם אתה רוצה לקבל דבר בעבור שום-דבר? [?to get something for nothing, תורגם: לקבל משהו ללא תמורה?] מה אתה חושב שזה? סיכמנו שתשאל אותי שאלות ואני אגיד לך את מה שאני יודע. אם זה לא מוצא חן בעיניך, אין שום-דבר [there is nothing, מילולית: יש לא-כלום] נוסף שאנחנו יכולים לומר אחד לשני."
הישירות הנוראה שלו גרמה לי להרגיש עצבני, ונאלצתי להכיר בכך שהוא צודק.
"בוא נגיד את זה ככה," הוא המשיך. "אם אתה רוצה ללמוד על צמחים, מכיוון שאין באמת שום-דבר לומר עליהם [there is really nothing to say about them, מילולית: יש שום-דבר במציאות (הפיסית) לומר עליהם], אתה חייב, בין היתר, למחוק את ההיסטוריה האישית שלך".

(עמוד 30)

לכאורה, אם ההסכם ביניהם אומר שקסטנדה יעשה מה שמצווה עליו דון חואן ובתמורה דון חואן יענה על שאלותיו אודות צמחים, אז אם אין מה לומר על צמחים, אז כל העיסקה נופלת; כלומר קסטנדה אינו צריך לקיים את חלקו בהסכם, כלומר הוא איננו אמור לציית לדון חואן, ובמקרה זה: אין הוא נדרש למחוק את תולדות חייו.

מכיוון שלא דון חואן ולא קסטנדה רואים את הדברים באופן הזה, אז משמעות הדברים היא כנראה אחרת.

הפיתרון שאני מציע הוא ש-nothing אינו מציין כאן היעדר של משהו, אלא משהו הנמצא במימד של אי-הוויה. כלומר, יש מה לדעת, זה לא נשלל, אלא שאין מה לומר אודותיו. ובניסוח אחר: זהו ידע שקט.
וכדי להעביר לך את הידע הזה על הצמחים, עליך למחוק את תולדות חייך, כצעד לקראת מעבר של עצמך למצב של אי הוויה.

======================================== 

21.2.23

אל תסביר את עצמך
=================

הקטע הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן":

"מעתה והלאה," הוא אמר, "עליך פשוט להראות לאנשים כל מה שאתה מעוניין להראות להם, אבל בלי לספר אף פעם איך בדיוק עשית את זה."

"אני לא יכול לשמור סודות!" קראתי. "מה שאתה אומר הוא לא מעשי עבורי."

"אז תשתנה!" הוא אמר בחיתוך, כשבעיניו ניצוץ פראי.

(עמוד 31)

.

לדעתי, כשאתה מסביר את עצמך אתה נעשה מובן [זה מובן    ], וכשאתה מסביר שוב ושוב, אתה לבסוף נעשה למובן מאליו. אתה נעשה צפוי, משהו וודאי, ואז מחשבותיהם [וציפיותיהם] של האנשים המכירים אותך משעבדות [encumbering, מכבידות] אותך. (עמוד 29 למעלה)

אבל לשחרור מכבלי המחשבות של האנשים יש מחיר: ככל שתהיה בלתי צפוי, כך תאבד יותר חברים. מי ירצה אותך כחבר אם את/ה בלתי צפוי?!
פלוני הוא חבר שלך כי אתה 1, 2, 3...
האם אני צודק?

אני חושב שכל הסבר של עצמך נותן לזולת גישה למכניזם הפסיכולוגי שלך, ולכן אתה נעשה לצפוי.

************

כמה מחשבות בונוס   , מהסבר עצמך להסבר המכשפים
=================================

אני נוטה לפרש באופן מילולי את הספרות הטולטקית, ולכן אני רואה ב-explain מהלך של יציאה [ex] מהמישור [plain] של המציאות הגלויה אל המימד הגבוה יותר, המנהל אותה.
"תשובת המכשפים" היא במקור האנגלי sorcerers' explanation, כלומר הסבר המכשפים. שם, ב"סיפורי עוצמה", נאמר שהמציאות הנתפסת מוקרנת על המשטח הפנימי של בועת התפיסה [שלדעתי היא פקעת הסיבים], ואני טוען שהסבר המכשפים מוציא את מחשבותיו של החניך [ושל הקורא של הספר] מהמישור המעוקם של הבועה אל מחוצה לו, ex-plain.

העיקרון אינו מהפכני. אין כאן [בין הקוראים שהגיעו עד הלום    ] מישהו שאינו חושב שהסבר כלשהו לתופעות נמצא במישור אחר ממישור התופעות. החידוש הוא ברעיון שהמציאות היא שטוחה; ועל כן, לדעתי, מימד העומק הוא תרומת המיינד הזר.

=======================================