תיק היד הקטן של החולמות

Peter White - Together Again

*****

בטוּלַה דֶל גַדוֹ שבמקסיקו, נמצאים פסלים הקרויים "האטלנטיים" (רמז לאטלנטיס האגדית), אשר קסטנדה טוען שארבע הדמויות הניצבות בשורה אחת הן של נשים חולמות, וארבעת העמודים מאחוריהן, כזכורני, מייצגים יוקשות. 

ידי החולמות אינן פנויות. הן אוחזות ביד אחת (שמאל) מעין תיק קטן, וביד ימין משהו אחר בעל ידית דומה.

מה שנראה כמו תיק יד קטן מופיע לא מעט בפסלים קדומים בתרבויות שונות, בעיקר במסופוטמיה.

נתקלתי במאמר הקצר הזה (באנגלית) אשר מציע הסבר לתיק הזה.

המאמר מציע שזוהי משקולת, אשר מציינת את המובן הרגיל של יחידת מידה תקנית של משקל, וגם את המשמעויות האבסטרקטיות הנלוות למילה "משקל": כובדו של החוק, כובד האחריות, כובד המחוייבות...
הסבר זה נשען על כך שהדמויות באותן יצירות, לדעת המחברת, מציינות מלכים או אלים.

ההסבר הזה כלל לא נראה לי.
ראשית, בתיק דומה אוחזות הדמויות האטלנטיות, ואם הן אכן חולמות (כשם עצם), אז אין קשר בין התיק למלכים או לאלים ושלטון.
שנית, אם אלה הן אכן חולמות, אז לדעתי אין כאן שום משמעות סימבולית, אלא ערך מעשי. החפץ משמש אותן במסע החלימה שלהן. (חלימה = תפישה, perception, מחוץ לעולם הזה)

אפרופו אחיזת חפצים בכפות הידיים,
כזכור, דון חואן מדגיש את החשיבות של הליכה כשכפות הידיים פנויות, אינן אוחזות דבר.
ישנו הקטע המשעשע שבו הוא "רותח" על כך שקסטנדה מסתובב בעולם האקדמי עם תיק יד. קסטנדה צוחק למחשבה שהוא יסתובב באוניברסיטה עם חליפה שלושה חלקים כשעליה תיק גב.
דון חואן לא מרפה ואומר, אז שים את התיק מתחת לחליפה: "מצדי, שיחשבו שיש לך גיבנת".
כאן, אצל פסלים האטלנטיים, הידיים תפוסות; אוחזות במעין תיקים מסתוריים, אבל הן נמצאות במסע של חלימה ולא בהליכה.
בכל זאת יש לי תחושה לא נוחה עם העובדה שיש כאן שימוש בחפצים. דון חואן אומר שהלוחמים אינם זקוקים לשום חפץ חיצוני, אם כי הם יכולים להיעזר בכאלה במהלך ההכשרה שלהם, לדוגמה בקריסטלים.

בסרטון הבא יש אוסף די גדול של חפצים, פסלים ושאר יצירות קדומות ממקומות שונים בעולם, בהן מופיע ה"תיק" הזה.
אני ממליץ מאד להשתיק את הקול של הסרטון כי הוא מלווה ברעש זוועתי הנוצר על ידי כלי נגינה.

אין לי כרגע רעיון מהו החפץ הזה, דמוי תיק היד, אבל בעקבות מבט בכמה מהיצירות אני מבחין שביצירה האשורית הבאה ישנן ארבע דמויות, ומתוכן רק שתי הדמויות המכונפות אוחזות ב"תיק". דמויות מכונפות עשויות לייצג, לדעתי, את החולמות, כשהיוקשות הן בעלות הרגליים על הקרקע.

העליתי בעבר בבלוג, כמדומני, שיצירה זו ואחרות מבטאת את הנגואל, המכיל ארבעה תאים, מהם שניים בימין ושניים בשמאל, כלומר נמצאים באיזון.
שתי הדמויות המכונפות אוחזות בידן השנייה משהו הנראה כמו איצטרובל, אובייקט שיש לו כיוון (חוד האיצטרובל), וכך גם לחפץ שאותו אוחזות החולמות האטלנטיות בידן השנייה, אם כי הוא לא שפיצי.

אלה הם רק כמה הרהורים והבחנות שאני מציע.

ולחשוב שיצירות כאלה נפלו בידי חולירות מדעאש, מאמינים אדוקים, אשר ניפצו "תועבות" כאלה בפטישים. או על הבדווי שמצא את מגילות מדבר יהודה והשתמש בחלק מהן כחומר בעירה.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

15.9.17
חיפשתי תמונה ברורה יותר של היצירה האשורית שהבאתי בפוסט וניתקלתי בתמונות של הרס יצירות אשוריות בידי חלאות דעאש.
במקרה זה, ממש יצירה מהסוג שעליו דובר כאן: רואים את התיק ביד האחת ואת האיצטרובל ביד השנייה.
בעיניי זהו סוג של פשע נגד האנושות.

מראות קשים.
===============================
16.9.17

פינת הספרות
סיימתי את הכרך השלישי של הנובלות הנפוליטניות של אלנה פרנטֶה.
הייתי מקצר את הספר, אבל הוא טוב.
המון מודעות עצמית ומודעות בכלל.
בספר הראשון היה קטע שבו תוארה חוויה של חברתה הגאונה אשר חוותה התפוררות של השוליים של הדברים בעולמה. הדבר מכונה על ידה: "השוליים המתפוגגים", והוא מוזכר הפעם בקצרה רק בעמוד 123. כפי הנראה הנושא יחזור בהרחבה בספר האחרון, כך נרמז בספר.
בזמנו קישרתי את החוויה להתפרקות ההתקן הזר, אירוע המתואר ב"צדו הפעיל": הופעת זוהר בשולי הדברים, הופעת הנקודה האדומה באופק ההולכת וגדלה/קרבה ....
נמתין לספר הרביעי.

כזכור, סדרת הספרים מתחילה מהסוף, כשהחברה מוחקת את עקבותיה ונעלמת, כפי שטענה שתעשה לאורך חייה.
ההיעלמות הזו תוך מחיקת עקבות, תואמת את השאיפה הטולטקית, וגם את בחירתה של הסופרת האמיתית לכתוב את כל ספריה, לא רק ספרי סדרה זו, בשם בדוי.
זה מזכיר לי שישנו נוהג בהודו, אינני יודע באיזו מידה הוא נפוץ, שבו גברים בשנות החמישים/שישים כמדומני, אחרי שהקימו משפחה ועזרו לילדיהם להקים כזו, נעלמים מעולמם החברתי והמשפחתי לחלוטין, אפילו מבלי להיפרד, מוחקים את זהותם, ומצטרפים לחבורות של נזירים. 
===============================
16.9.17
עוד אמירה קטנה לגבי הספר השלישי של פרנטה,
הגיבורה בסיפור כותבת מאמר/ספרון על כך שנשים לא ניסו לפתח צורת מחשבה נשית, אלא ניסו לחקות את זו הגברית, וכבר מיתוס הבריאה של האישה מצלעו של הגבר הופך אותה לישות שאין לה קיום עצמאי מחוץ לגבר.
נושא זה זוכה להרחבה גדולה בספר "להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר (גברים משתמשים במילים (מושגים) כדי לבנות גשרים. נשים אינן זקוקות לכך כי יש להן גישה ישירה לרוח).
==============================
16.9.17
בדיוק האזנתי לשיחה על רודולף שטיינר ברדיו מהות החיים.
המרואיין אומר שם, בין היתר, שתמצית הפילוסופיה של החירות של שטיינר היא היות קשוב לעולם ומציאה, באמצעות אינטואיציות חופשיות, את התגובה שהיא המדויקת ביותר למצב שבו הוא נמצא.
בניסוח טולטקי: הקשב העירני הזה הוא היכולת להבחין בסנטימטר המעוקב של המזל, קרי חדירת הרוח לתוך שדה התפיסה שלך, והאינטואיציות האנתרופוסופיות מקבילות להקשבה לרוח, לנפש האמיתית (למיינד האמיתי) המחוברת אל הרוח.

באמצעות מילון טוב ניתן להראות שיש חפיפה רעיונית בין שיטות שונות.
==============================
17.9.17
עוד כמה תמונות של יצירות אשוריות, בהן מופיע מה שנראה כתיק יד.
זו היצירה שהופיעה בפוסט. באמצע, ביניהם למטה, זהו, כך נטען, עץ החיים.
אני לא יודע אם יש קשר או לא, אבל זה מזכיר לי את האלה אַשֵרַה, שגם היא מיוצגת כעץ. כאן בבלוג עלה נושא הקשר שבין יהוה והאשרה כבת זוגו.
אני משער שהדמיון הצלילי בין אשרה ואשור איננו מקרי.

הדמות מימין לא מופיעה בשלמות בתמונה אבל גם היא מכונפת.
כאן מופיעות כל הדמויות בשלמותן.

העץ נראה לי בעל מבנה מרתק.

זהו האל האשורי ניסרוֹך, בעל ראש נשר.
גם הוא אוחז בתיק היד ובאיצטרובל,  איתו הוא נוגע בעץ החיים.

==============================
17.9.17
והכי חשוב, מבט על כפות ידיהן של החולמות.
יד שמאל. לא ממש ברור. נראה לי שבפסל השני זה יחסית ברור יותר.

יד ימין, המקבילה, כנראה, לאיצטרובל האשורי.

=============================================
19.9.17
הבחור לא מדבר שטויות.

הטרמינולוגיה שונה מהטולטקית אבל מבחינת המהות הוא מציג תמונת עולם כללית (מאד) התואמת, לדעתי, את הטולטקית.
מילון
- מרכזים (מקומות גיאוגרפיים) שהם שערים אנרגטיים = מקומות עוצמה.
יופי של מקום הוא הקים.
כשירצה הרוח, נקים את מרכז הרוח 😊
- הבחירה החופשית אכן קיימת בעולמנו, כי כאן יש לנו את האפשרות, בעיקרון, לבחור, להעדיף את הרוח על פני המערכת הטפילית, לבחור ברוח כש"קול דמיך צועקים".
- האני העליון = גוף האנרגיה, הכפיל, האני האמיתי המשוחרר מהמערכת הטפילית.
- שליטה, מניפולציות, תודעת הפחד... = המערכת הטפילית.
- אנו ישויות אור = אנו נקודות מאסף.

אבל, נקודת אי הסכמה: 
האנרגיה הזו איננה חדשה כלל. מה כבר יכול להיות חדש? אנו בסך הכל מתחברים למהות, לרוח, ממנה באנו ואליה נשוב.

=============================================
19.9.17
עוד סרטון של הבחור מהסרטון הקודם, הפעם על האנרגיה המינית.
סרטון חושפני ומשעשע. (לדוגמה: המשפחה מכוכב סיריוס...)

אפרופו החשוכים מדעאש לעיל שהורסים כל דבר שאינו מאושר על ידי חכמי הדת, במצוות אללה, החשיכה הזו, הקנאה הדתית חסרת הפשרות, נמצאת בכל דת. אם יתנו לדת כוח אז סרטונים כאלה לא יקבלו שום במה, שלא לדבר על רדיפת האנשים הפתוחים לזה על ידי משמרות "הצניעות". 
=============================================
22.9.17
סיימתי לקרוא את "השֵם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים" של פרופ' ישראל קנוהל.
ספר טוב, כתוב ברור. טיעונים מסודרים וברורים, אם כי לא תמיד שוכנעתי.
הבאתי כאן בעבר תיאוריות מעניינות אודות יציאת מצרים ואודות זהותו של הר סיני. כמדומני שהעיסוק בזה החל עם הרצאתו המרתקת של נסים ארמין (הארמי?) על מהותו של ארון הברית.
בעקבות הספר של קנוהל יש לנו עוד הר סיני לאוסף: הר חרמון, הוא הר הבשן. כפי שמופיע במזמור סח, שסביבו מתרכז ספרו.
ים סוף, על פי הצעתו, הוא ימת החולה שקני סוף גדלים על חופיה. 
סיני מבחינתו הוא שם הנגזר מהאל סין, אל הירח, אותו ייבאו בני ישראל מחרן. אל זה יוצג על ידי פסלים של שור/פר.
אֵל הוא האל הגבוה בפנתיאון הכנעני, ועל כן ישראל משמעו קשור ב: שור-אל. יהוה כאל צעיר שצורף לפנתיאון שבראשו עמד אל, הגיוני שיקבל יצוג של עגל, בנו של שור. על כן, חטא העגל הוא חטא רק בעקבות עריכה מאוחרת של הטקסט. מישהו לא אהב את זה והפך אותו לחטא.
ותהייה שלי: האם המילה באנגלית עבור "חטא", שאני משער שמקורה לטיני: Sin אין מקורה גם כן בניסיון להמאיס כל קשר אל האל הזה? 

כטולטק אדוק אני לוקח מכל המחקרים האלה רק מה שמסתדר עם תפיסת העולם הטולטקית. 
מכיוון שהטקסטים שלוקטו יחדיו כדי להוות את התנ"ך "זכו" לשינויים, מחיקות ותוספות, כטוב ליבו של כל דכפין לאורך ההיסטוריה, אישית לא הייתי משקיע את זמני כדי לחשוף שכבות שונות בטקסטים, אבל אני מעריך את מי שלא נרתע מהמלאכה.

אני לוקח את ריבוי הרי האלוהים ושואל האם הם חלק מנגואל. (בדומה לאל שיווה המופיע בפסלים כבעל חמישה ראשים).
אני גם שואל האם אלה הם מקומות של עוצמה.

על פי קנוהל, רוכב בערבות (שהוא כינוי מקראי לאל) מקורו ב"רוכב בערפות" שנאמר על האל הכנעני בעל, כשערפות פירושו עננים. זוכרים את המכשפים הרוכבים על עננים מספרי קסטנדה? מופיע גם בראיון עם ביל, האנתרופולוג שהוביל את קסטנדה לדון חואן והצביע עליו בתחנת האוטובוס בנוגאלס שעל גבול ארצות הברית מקסיקו, גבול ששימש עבור המכשפים כסמל עבור הגבול שבין העולם הרגיל ועולם המכשפים.

אפרופו האל סין, נתקלתי אתמול במאמר הבא על כמה אתרים קדומים מעניינים בישראל, בין היתר: גל אבנים גדול מידות בצורת חרוט (קונוס) במעמקי הכינרת (בעומק של 9 מטר), אבנים לא קטנות (בגודל של מטר עד שניים ובמשקל של עד 90 ק"ג) עשויות בזלת, וגל אבנים (רוּג'וּם) בצורת סער ליד קיבוץ פרוד בגליל. יש השערה שצורת הסער מסמלת את אל הירח סין.
=============================================
22.9.17
עוד הערה,
החיסרון הגדול של המחקר האקדמאי הוא בכך שהוא (בד"כ) מוציא מהסיפור את הפלאי, את מה שלא מסתדר עם הבנת העולם הרגילה שלנו.
הזכרתי את אמירתו של קסטנדה במוזיאון לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי, כמדומני, שהמדע (האנתרופולוגיה) לעולם לא יבין את אותן יצירות אמנות קדומות, כי לשם כך יש צורך בשליטה בקשב השני.

הערה לגבי אמירה של ארז ארג'ונה בסרטון על האנרגיה המינית,
הוא הזכיר לקראת הסוף את העלאת האנרגיה המינית מאזור האגן אל מעל לקודקוד הראש, הצ'קרה השמינית הוא קרא לזה, רעיון שישנו גם בקונדליני יוגה.
רעיון דומה מופיע ב"מעברים קסומים", שם נאמר שאין עיסוק ישיר במרכז האנרגטי שבקודקוד הראש, מרכז אשר הטפיל השתלט עליו, אלא רק חיזוק המרכזים האחרים יביא לשחרור מרכז זה.
אני רואה דמיון בין שתי התפיסות בעניין זה של היעד הסופי.

אהבתי את: "לא מפצחים גרעינים במקדש" :)
=============================================
22.9.17

הקיץ עבר.
איך אפשר לקבל את הסתיו בלי השיר היפה הזה.

ביצוע רונית אופיר לחן: סשה ארגוב
מילים: חיים חפר
עיבוד: תמיר הרפז
==================================
22.9.17
הערה לגבי הספר של קנוהל,
הוא מראה שבשִירוֹת הקדומות שבמקרא ישנו מבנה הנשען על המספר 52:
52 צלעות של המזמורים או 52 מילים בחלקים שלהם.
הוא רואה במספר זה את הערך הגימטרי הכפול של השם האלוהי יהוה. וגם מציין ש- 52 הוא מספר השבועות שבשנה הבנויה על השמש (שנת החמה).
משהו קצת מוזר, אם הוא טוען שיש קשר רב בין האל סין, אל הירח, ליהוה, אז אפשר היה לצפות שהמספרים שבהם מקודדת השירה יתבססו על שנת הירח.

52 הוא מספר המופיע גם בספרות הטולטקית, היכן?
זהו מספר החבורות שבשושלת של מכשפים. הקדשתי לנושא כמה פוסטים, בהם הצעתי דרך להבין את מבנה החבורות, המשתקף במבנה הבתים וגם במבנה השושלת כולה (פרקטל גיאומטרי).
תזכורת מקוצרת למבנה השושלת: המספרים מציינים כמות של חבורות:

1  3  9  27  9  3  (1)

האחד שבקצה האחד הוא אותו אחד שבצד השני כי המבנה סוגר את עצמו; אותו אחד פותח וסוגר את השושלת. סה"כ 52.

האם זה רק מקרה שמספר החבורות זהה למספר השבועות בשנת החמה?
==================================
22.9.17
עוד הערה לגבי ספרו של פרופ' קנוהל.
האיש הוא חובש כיפה והשאלה היא איך אפשר להאמין בתורה כטקסט אלוהי ובו בזמן להיות חוקר מקרא המצביע על שינויים ועריכות לאורך ההיסטוריה?
הוא נשאל שאלה זו בראיון הבא:

האם אתה מאמין במעמד הר סיני ובתורה מן השמים?

אישי ומורכב. 

==================================
23.9.17

פינת הספרות
סיימתי את "האיש משום מקום" של גרג הורביץ, סופר אמריקאי יהודי.
זהו הספר השני שלו. הראשון היה "פרויקט X" וספר זה ממשיך אותו, אם כי הוא בעל קיום עצמאי ובלתי תלוי בראשון.
ספר מתח טוב, גיבור בעל יכולות גבוהות מהרגיל בכל המובנים, כנראה, הנלחם ברוע רב ומתוחכם, אבל אני לא בטוח שבמקרה זה לספר יש יתרון משמעותי על פני סרט שממצה את העניין בפחות משעתיים.
לעניינינו, הטולטקים,
ישנו בספר איל הון מתוחכם שמצא דרך להצעיר את עצמו באמצעות עירוי דם של צעירים, מהם הוא נוטל דם ללא הסכמתם.
הספר מזכיר איזשהו מחקר אקדמי שטוען שהדבר נוסה במעבדה על חיות מעבדה וזה עבד. אני משער שהסופר לא מוליך שולל את הקוראים בעניין זה.
אני תוהה אם דרך דומה, אם כי אולי פחות הומנית, לא הייתה בשימוש בתרבויות הקדומות של מקסיקו, כפי שאני נוטה לפרש קודקסים מסוימים. (קוֹדֶקס = ספרים קדומים, במבנה של דף על גבי דף כמו ספר ולא כמו מגילה, עשויים עור בעלי חיים, בד"כ. נדמה לי שרוב הקודקסים ששרדו את הכיבוש הספרדי הגיעו לאירופה ובעיקר למרתפי הוותיקן, "שליחי האלוהים עלי אדמה". לעיל ראינו שליח של אללה עם פטיש 5 ק"ג בפעולה).
חיפשתי את אחד הדפים שבהם יש, לכאורה, נקודות בגוף האדם, ולא רק אדם, שמהם מוקז דם. לא מצאתי כרגע משהו כזה, אבל יש כאלה. אם אחפש ואמצא ,אביא.
בינתיים בחיפוש הקצר שערכתי נתקלתי בדף הבא.

האם זה לא מזכיר את עץ החיים האשורי שבפוסט לעיל?
בתמונה משמאל למטה יש אפילו שילוב של נחש ועץ (או שניים?), למי שמבקש להיצמד לסיפור גן עדן.
==================================
23.9.17
הערה לאחת ההערות לעיל:
אי היכולת של חוקרים אקדמאים להבין יצירות קדומות מסויימות, כי זה מצריך שליטה בקשב השני.
לדעתי הכוונה היא היכולת להחליף טונלים, לעבור אל הטונל של אותה תקופה.
טונל כולל את התפיסה על כל האספקטים שלה: תפיסה חושית, מחשבה, תחושות, רגשות.
לדוגמה: לאסקימוסים יש טונל אחר כי הם מבחינים בין סוגי שלג שאנו לא מסוגלים, אנו עיוורים להבדלים ביניהם. אם לאסקימוסים יש יצירות שמתייחסות לסוגים שונים של שלג לא נצליח להבין אותן. 
==================================
23.9.17
הציור הבא לקוח מתוך קודקס שקדם לכיבוש הספרדי, אחד המעטים שנותרו, Codex Borgia. דרך אגב, מרגע שנחתו הכובשים הספרדים באיזור מקסיקו ובראשם קורטז, הם גרמו להרג בלתי נתפס. אוכלוסיית הילידים האינדיאנים קטנה תוך כמה שנים מ-25.2 מיליון ל-700 אלף. תודות לדת החמלה: הנצרות. 
אני מביא את הציור בגלל הדמיון לתבליט הקיר האשורי לעיל של עץ החיים. גם כאן מעל העץ ישנה ישות מעופפת.
כאן, על פי המאמר שממנו לקחתי את התמונה, עץ החיים בוקע מגופו של אל מוות.
מהמוות פורצים החיים. 


=================================
23.9.17
בהערה הנ"ל מהיום, הוספתי לרשימת מרכיבי הטונל גם את הרגשות.
התלבטתי אם רגשות הן בגדר הישרה (תפיסה) של האצלות הנשר, או שמא הן "מצבי צבירה" של האנרגיה המהווה אותנו, משום שהרי הטפילים ניזונים מהן, מפרצי הרגשות.
אני חושב שגם רגשות נמצאות מחוצה לנו, ברמה האנרגטית.
שתי דוגמאות עולות בזכרוני מתוך כתבי קסטנדה:
- העצב כהאצלה, כמשהו המגיע מתוך היקום, כאשר הוא נתפס ישירות, שלא בתיווך ההתקן הזר.
- אהבת האל היא בצבע ורוד (ראו ב"האש שבפנים"). אני משער שדון חואן רצה לומר שרגש האהבה באופן כללי הוא בעל גוון ורוד. ואני שואל:
האם זה מקרי שרגש האהבה הוא, מצד אחד, מרכזי בעולמן של נשים ומצד שני הן מקיפות את עצמן בצבע הוורוד, שנחשב לצבע נשי?
תשובות על גבי אריזות סגורות של קרמבו.
================================
23.9.17
אפרופו קשר בין רגשות וצבעים,
התברר לי עכשיו שבערבית עירקית, השאלה אַ שְלוֹנַק? שפירושה מה שלומך, איך אתה מרגיש, היא באופן מילולי: מה הצבע שלך?
(מה השמי שלך? או: 
איך אמרת שקוראים לך? - ג'ון טראבולטה ב- Saturday Night Fever)

================================
24.9.17

איזה יופי של שם לספר.

גם ההולך בדרך הטולטקית מבקש לשמוע קול אחר, את קולה של הנפש האמיתית. (ראו ב"צדו הפעיל של האינסוף")
================================
24.9.17
10 ספריות גדולות בעולם הקדום. כמעט כולן הושמדו על ידי כובשים.
לא נתפס בעיניי מדוע להשמיד ספריה.
ספריות שבהן היו מגילות, הדפוס עדיין לא הומצא.
אחת הספריות המפוארות נמצאה כאן בקיסריה והכילה 30 אלף מגילות בעיקר, לא רק, של הנצרות הקדומה ושל היהדות. לא ידעתי.
מיקומה של הספרייה בקיסריה אינו ידוע, ויש המקווים שאולי עוד תימצא ואולי אפילו יימצאו שרידים של מגילותיה (עשויות פפירוס וקלף)
מאמר על מייסד הספרייה.

הספרייה הקדומה ביותר היא ספרית המלך האשורי אשורבניפל - אשור מככבת בפוסט הזה. 30 אלף לוחות אבן כתובות בכתב יתדות. רוב הלוחות נמצאות במוזיאון הבריטי בלונדון.
================================