יום שני, 9 בנובמבר 2020

על מעברים קסומים ו-Vרוסים

 .

בימים טרופים אלה, כשאנדרואידים [דמויי אדם] מעניקים זה לזה את התואר "פילנטרופ", בזמן שהם משתמשים בבלוף אודות Vרוס כדי להשליט אג'נדה שטנית ודיקטטורה, זהו עיתוי טוב להביא התייחסות טולטקית ל-Vרוסים.
תרגמתי לעברית את דברי הרקע למעבר הקסום הנקרא "הפרפר".
הדברים נאמרים בסדרה השלישית והאחרונה של טנסגריטי, במסגרת המעבר הקסום הלפני-אחרון, השביעי. מנהיגת הצ'קמולים מספרת שם שכל שאר המעברים הקסומים הם הכנה למעבר קסום זה.
אני מביא לינק לנקודה בסרטון שבה מודגם המעבר הקסום, אחריה מופיעים דברי ההסבר שאותם תרגמתי, ולאחר מכן תיאור צעד-אחר-צעד של המעבר הקסום, ולבסוף שוב הדגמה של המעבר הקסום.
אם הלינק לא לוקח אותם ישירות למעבר הקסום השביעי, גשו ל: 46:24
.
"המחשבה שגרמה לנו לבחור להציג את המעבר הקסום הזה הובעה על ידי הרואים בעת העתיקה כאשר הם הכריזו שמה שמחבר [binds, קושר] את העצבים של האדם הוא משהו שהם כינו "המהות החומרית של האנושות" [the substance of mankind]. אנו מאמינים שהם התייחסו בדבריהם ל-Vרוסים, מכיוון שהם דיברו על חומר זה כחומר חי המסוגל לשינויים מהירים. הרואים טענו כי מעלתה של המהות החומרית של האנושות היא שהיא משתנה במהירות עצומה. האדם המודרני גילה, מעבר לכל צל של ספק, שהאמת הקבועה היחידה לגבי Vרוסים היא שהם משתנים במהירות עצומה. אותם רואים של העת העתיקה סמכו על מהירות ההשתנות [מוטציה] הזו כדי להפיק בתוך עצמם שינויים התנהגותיים דרסטיים. הם ייחסו שינויים כאלה להכנסה של חומרים [substances] השייכים לסוגים שונים של חיים [יצורים] למערכות העצבים שלהם.
הם לא עשו זאת באמצעות חיסון [inoculation], אלא באמצעות התכוונות. זה הוביל אותנו לשער שהם האמינו שייתכן שהחומר שמרכיב את הסינפסות של העצבים עשוי ממה שהאדם המודרני מכנה Vרוסים.
הם טענו שכל מה שהם צריכים היא רמיזה מזערית [tenuous insinuation] של חומר מהותי [substance] אחר, כאילו ההתכוונות אליו מביאה להתגשמותו של החומר עצמו ו[האמינו] שההשתנות [המוטציה] שתתקבל בגוף כולו היא
רק עניין של זמן. הרואים במקסיקו העתיקה השתוקקו להביא להופעתה של המוטציה הזו. הדחף שלהם נבע מהוודאות שכל שינוי תכליתי, יהיה אשר יהיה, במה שהאדם המודרני [בעתיד] יכנה "ההקשר הוויראלי של הגוף", יוצר כתוצאה מכך אדם שהוא הרבה יותר חסון [sturdier, או חסין], יותר אינטליגנטי ונחוש. אותם רואים במקסיקו הקדומה היו ההוכחה החיה לחוסן זה. על ידי ביצוע המעבר הקסום הקרוי "הפרפר ", הרואים המודרניים, שהם היורשים של הידע של אותם רואים של העת העתיקה, מאמינים שלרגע קצר אפשרות ויראלית חדשה מציגה את עצמה בפני הגוף, אם לא כדי לשנות אותו, לפחות כדי לאפשר לרסן [contain] את השפעת הנגיפים המזיקים, או כדי לסלק את הנגיפים עצמם.
כל המעברים הקסומים שבוצעו [נלמדו] עד למעבר [קסום] זה היו הכנה. הם שימשו לחזק את הגוף לקראת המעבר-חציה [crossing] אל מערכת ביולוגית [phylum] אחרת. הרואים של מקסיקו הקדומה האמינו שההשפעה הכוללת של מעבר-חציה זה הייתה מרובה [רבת פנים]. כל אחת מתוצאות אלה נחשבה להצדקה מספקת לביצועה.
הרואים בעת העתיקה מעולם לא דיברו על המעבר הקסום הזה במונחים של טרנספורמציה טוטאלית. הם תיארו את תוצאות המעבר [הקסום] כיכולת האנושית לשלוח קרן [beam, אלומה] של מודעות לתוך צורות אחרות של חיים. ההישג הגדול שלהם היה שהקרן הזו עירבה את סך כל המודעות הזמינה שלהם, כך שהם היו [נעשו] מודעים לחלוטין לתנאים התפיסתיים של צורות חיים אחרות, מבלי להפוך למעשה לאותן צורות חיים אחרות; לכן, הנימוק הגלוי ל[ביצוע] מעבר קסום זה הוא לאפשר לבני האדם אפשרות של מודעות חולפת [fleeting awareness, לרגע קצר], אליה הם לא בהכרח יהיו מודעים [conscious], לכוח המחבר, המאחד את הפרפר [ליחידה אחת], אותו כוח הפועל על בני אדם.

=============================== 
תוספות והערות

10.11.20
עוד שיחה עם צבי פלא
==================
הפעם של טאישה אבלאר.
אנו זוכרים את השיחה (האווילית לכאורה) של דון חואן עם צבי (לאיזו שיחה ציפית? הרי אני אינדיאני).
ואנו זוכרים את השיחה של קסטנדה עם קויוטה (בסוף "מסע לאיכטלאן")
ראו ערך: "שיחות אוויליות עם חיות פלא🙂
ועכשיו יש לנו עוד מקרה כזה, בספרה החדש של טאישה: שיחה עם צבי פלא.
.
"חשבתי, “האם אני חולמת? מה קרה למדבר? איך הגעתי ליער שכוח-אל זה?"
בקושי הספקתי לחשוב על דברים אלה, כאשר הצבי אמר לי שהיער קיים במציאות [realm, ממלכה] אחרת, ממלכת המיתוס, ונכנסים למציאות זו על ידי שאת מרפה מהעולם בו את חיה (live).
"אבל איך זה קרה?" שאלתי את עצמי. "האם פשוט נרדמתי?"
"הרעשנים של השמאן עזרו להעביר אותך," הסביר הצבי. העיניים הנוזליות האלה [שלו] נצצו באור אחר-הצהריים הרך. "הצלילים הקצביים שלהם גרמו לך להירדם, ו[הם ש] העירו אותך בממלכה המכושפת הזו. אני חבר שלך, החיה השומרת שלך. אם יהיו לך איזשהן שאלות, פשוט חפשי אותי ואגיד לך את התשובות. עכשיו, האם יש משהו מיוחד שתרצי לדעת?"
אינסטינקטיבית הושטתי יד למחברת שלי. רציתי לרשום את כל מה שהצבי אמר [או יאמר], כדי שכשאתעורר, תהיה לי הוכחה שזה באמת אירע. רציתי לשאול את הצבי כל מיני שאלות, אודות היער וטבעו של העולם שבו הוא שוכן, אך ככל שניסיתי לחשוב, כך פחות יכולתי לנסח את מחשבותיי.
"מהי משמעות החיים?" פלטתי.
הצבי הביט בי לרגע ואז התחיל לצחוק, וכשהוא צחק, מיליון בועות יצאו מפיו עד שערפל זהוב התרומם סביבי, מטשטש לחלוטין את היער ואת הצבי עצמו. כל מה ששמעתי היה הזרם המהיר [הנחל שבסמוך לביתו של דון חואן] וזה היה הצליל שהחזיר אותי לבקתה המדברית, ולרקדן עם מסיכת הצבי שעמד מעל גופי השמוט, מביט בי." (פרק 10)
.
הרקדן הוא דון חואן. הוא ביצע את הריקוד עם מסיכה של צבי ורעשנים העשויים מפקעות של עש, ציוד ריקוד הנהוג אצל אינדיאנים בשבט היאקי.
.
וכהרגלי אני תוהה, האם הצבי לא השיב לשאלתה?
אין לתת לצחוקו להטעות אותנו.
האם משמעות החיים איננה לפרוץ את כלוב הזהב, את הערפל החוסם מאיתנו את הגישה לעולם שמעבר, עולם המכשפים, כשהערפל הזה נוצר ומתקיים על ידי דיבור?
.
לקישוט הפוסט,
תמונה של טאישה מבצעת קאטה בקרטה. תמונה שהופיעה בכתבה בכתב העת "סמוראי", כתב העת הרשמי של הפדרציה האמריקאית לקרטה, ב-1974. נושא הכתבה: "קרטה ונשים".
גם פלורינדה דונר הופיעה בכתבה זו.


מוסיקה

בהתייחס לקטע מ"ייקוש עם הכפיל":
ככל הנראה, צליל הרעשנים לקח אותה לעולם המכשפים, וצליל הנחל החזיר אותה לעולם הזה.
================================
11.11.20

קטע מסרטון שמזכיר מאד את "התפאורה" של סיפור החניכה של קסטנדה. הסרטון הוסר מיוטיוב, וכל מה שמצאתי זה טריילר של כחצי דקה בתוך אוסף של טריילרים של אותו במאי: Jean Teddy Filippe.
הסרט נקרא "ארצם של חסרי השם" [the land of the nameless ones]. הנושא: בחור שהוא [ככל שאני זוכר] חניך של מכשפים לוקח את חברו להראות לו את אותם מכשפים.
סרטון מעניין. לא ברור כמה אותנטי. מי שיחליט לחפש את הסרטון וימצא אותו, אם אינו רוצה להעמיס על עצמו קרמה שלילית 🙂 כדאי שישתף.
הטריילר נמשך כחצי דקה ומתחיל ב 1:39.
===============================
11.11.20

בשורה
=====
מצאתי את הסרטון שעליו דיברתי בפוסט הקודם שלי [אצלי במחשב ישן]. למזלנו שמרתי אותו אצלי.
בתחילת הסרט נאמר שהוא צולם בשנת 1953. המכונית מתאימה לתקופה, ויש רמזים לכך שהסרט הוא אותנטי. לא בוודאות, אבל אני פתוח לאפשרות.
יש בסרט שימוש באותות [מהרוח], הימנעות מצילום ותיעוד, היעלמויות מסתוריות, ועוד כמה רעיונות מעניינים.
אם הסרט אכן צולם ב-1953, אז זה אירע 7 שנים לפני שקסטנדה פגש בדון חואן, ולכן הוא לא הושפע מיופר החניכה של קסטנדה.
הסרט נקרא "רוחות רפאים" והוא יגזול כ-8 וחצי דקות מחייכם.
מומלץ !!!!!!



==============================
12.11.20

אשים מדברים
===========
דיאגרמת 8 הנקודות המהוות את האדם היא מפה חשובה. הדיון על הדיאגרמה מופיע ב"סיפורי עוצמה" מעמוד 81 ואילך.
הדיאגרמה, שרק תוארה בספר, לא זכתה לדעתי לחשיבות, לה היא ראויה. המון דברים אפשר ללמוד ממנה, והפוסט הזה יסתפק בהצעת פרשנות מסוימת לגבי עניין מצומצם.
ישנו קובץ המכיל כמעט את כל ספרי קסטנדה (מישהו אפילו פירסם אותו כאן בפוסט לא מזמן), אשר מחברו הוסיף בו תוספות ושינויים. בין היתר הוא צירף תרשים של הדיאגרמה על פי המתואר בספר. התרשים נכון מבחינת יחסי המרכיבים, וזה חוסך לי לשרטט אותו, אבל הקובץ שהוא יצר הוא מהרבה בחינות איום. הוא הכניס מקפים לתוך מילים ובכך פגע קשות באפשרויות החיפוש בקובץ. הכנתי קובץ הרבה-הרבה יותר מוצלח, המכיל את כל כתבי הליבה, קובץ אמין שאין בו את התחלואים הללו. בהזדמנות אעלה אותו לרשת ואביא אליו לינק.



דון חואן אומר, בהתיחסו לדיאגרמה, שיש בנו שני מרכזים [epicenters, מונח המציין מרכזי רעש אדמה]: השכל והרצון. מה שהספר לא אומר על הדיאגרמה, ואולי הוא מצפה שנגיע לתובנה זו בעצמנו (ידע בעל ערך לעולם אינו ניתן במתנה) : הדיבור הוא מוקד רעש (תרתי משמע 
🙂 ) מרכזי יותר. הדיבור נמצא במגע ישיר עם רוב הנקודות בדיאגרמה, מלבד הרצון והשניים שאליהם הרצון מחובר (הטונל והנגואל).
.
בתפישה הרגילה, הרווחת, הדיבור הוא כלי המשמש לתקשורת ולביטוי של החשיבה. בהשראת הדיאגרמה אני מציע הבנה אחרת, את ההשערה הבאה:
כל 8 הנקודות הן אפיקי תפישה, המכוונים לתפישת פנים שונות של המציאות, כלומר של ההאצלות. לעניינינו, הדיבור הוא אפיק בלתי תלוי בחשיבה. מרכז הדיבור מכוון לתפישת ה..... פן הפקודתי של ההאצלות. כזכור, ההאצלות הן פקודות. לדעתי, פקודות שעניינן בניית תפישת המציאות, כמו שפקודות תוכנה אומרות למחשב איזו מציאות לבנות: איזה תמונות, איפה למקמן, איזה צלילים...
מכאן, הקולות למיניהם: קול החלימה, קול הראייה, הדיבור הפנימי, קול הרוח, קריאת האינסוף, כולם מסופקים לנו באמצעות אותו מרכז (רעש), "היודע" לקרוא את ההאצלות. אפילו האל בורא את המציאות על ידי דיבור, והטענה ביהדות שהמציאות מורכבת מאותיות מקבלת כאן תמיכה.
השערה בונוס 🙂 :
בהמשך להשערה שאני מציע, הדיבור אינו נפרד מהמציאות. המילים "גלידה עם קצפת" הן אספקט ממשי של כל גלידה עם קצפת. השאלה היא האם יש לך את העוצמה לכוון את שאר המרכזים שלך לתפישת פנים נוספות של מילים אלה, ובכך להגשים גלידה כזו, להרגיש, לחלום...
האל הבורא פועל באותו מגרש שבו אנו פועלים, מגרש האצלות בעלות פן מילולי.
כזכור: "המציאות הנתפשת היא תיאור [description]".
.
אם ההשערה נכונה, אז יש להצביע על מקרה שבו הדיבור הוא אכן עצמאי, כלומר לא מלווה במחשבות.
נפרדותו של הדיבור נחשפת לדעתי בשיחות סוערות, התנצחויות וכדומה, אז נראה שהדיבור בוקע מעצמו, כשמדי פעם מבליחה בתוך השטף איזו מחשבה או הרגשה התואמות את הדיבור.
הדיבור הוא בעצם תיקשור של השורות שלך (של הפרסונה שלך) בדרמה הזו הקרויה חיים על פני האדמה. כותב הפוסט, לדוגמה, מתקשר תחנת רדיו (פרסונה) הקרויה "אבי כהן". תאמינו לי, חרה של תחנה 🙂
.
תמיכה לכך ש-8 הנקודות הן אפיקי תפישה יש לדעתי במשפט הבא, המופיע במסגרת הדיון בדיאגרמה:
"We are perceivers," he proceeded. "The world that we perceive, though, is an illusion. It was created by a description that was told to us since the moment we were born.
.
מהו ה"ללא-רבב" בהקשר זה?
תיקשור את קול הרוח. וזה מה שעשה קסטנדה בכתיבת ספריו, הוא תיקשר אותם. (ראו בריאיון עם גרסיאלה קורבאלאן).
וזה משתלב עם הפרשנות שלי את המושג: האסטרטגיה המשולשת.
.
תזכורת, הדברים הם רק הצעה פרשנית.
==============================
12.11.20

מוסיקה. גירסה אינסטרומנטלית יפה של השיר המוכר כ: "אם אינך לצדי אז אני לא כלום" של מתי כספי.
במקור שיר ברזילאי של קרלוס ג'ובים.
=============================
13.11.20

חשיבותה של הנשימה להתכוונות
==========================
אנו זוכרים שפלורינדה אמרה (בסוף "מתנת הנשר"), בנוגע לנשימה שבמהלך עבודת הסיכום, שהנשימה היא מאגית, [כי] היא מעניקה חיים.
הספר החדש של טאישה "ייקוש עם הכפיל" מוסיף מידע רב בנושא זה.
הספר הזה הוא, כמו שאר הספרים, לגימה ממשקה האלים, או לפחות מהדלעת של דון חואן 🙂 . הוא ללא ספק שווה את משקלו בזהב (משקלו בקילובייטים).
.
אני מביא קטע שתרגמתי מספרה החדש; טעימה לפני הארוחה העיקרית. ההערות בסוגריים הן שלי ומטרתן להבהיר. חלקן הערות פרשניות
(...I took the liberty)
.
הנשימה המדוברת כאן היא נשימה מהבטן, לא מהחזה.
.
[דון חואן לטאישה:] "הנשימה היא הקו שיכול להוציא אותך מגבולותייך, ולגרום לגופך הפיזי להופיע ולהיעלם."
[...]
"לא ישנת," הבטיח לי דון חואן. "השתמשת בכוונה שלך והתמקדת על הנשימה שלך כדי לשנות את הצורה שלך [לעורב]. כשהנשימה מביאה רעיון לחיים [מעניקה לו חיים], אותה תצורה חדשה הופכת להיות ממשית." הוא אמר שהמפתח לכל שינוי-צורה [transformation] באמצעות כישוף, או שינוי גוף [shapeshifting, שינוי צורת הגוף לגוף אחר] הוא שילוב של נשימה עם מחשבה, כדי להחיות אותה.
"בד"כ, או שלאדם יש מחשבה 
[אידיאה], אבל אין לו את עוצמת הנשימה כדי להגשים אותה," הוא אמר, "או שאת יכולה להיות בעלת אנרגית הנשימה המתאימה, אבל מבלי שתנסי לתת לה צורה וכיוון. אך כאשר נשימה וכוונה מצטרפות זו לזו כתנועה וכיוון [כמו וקטור פיסיקלי][כ]אנרגיה וצורה, אז נוצרת מציאות חדשה, והיא מתקיימת כל עוד השניים מאוחדים. זה מה שהמכשפים מכנים 'ייקוש עם הכפיל'. פירוש הדבר, להשתמש בגוף האנרגיה [הכפיל] כדי לתפוס [perceive] מציאות בעלת [1]צורה, [2]חומר [substance] ו[3]תוקף אנרגטי."
(פרק 12)
.
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכך שגם השפה העברית שילבה את הכוונה עם הנשימה, והיא עשתה זאת באמצעות המילה "שאיפה":
1. שאיפת אוויר
2. שאיפה במובן של משאת-נפש, תכלית, התכוונות להשגת יעד...
.
שבת שלום.
=============================
14.11.20

פיקאסו לעומת חנארו
=====================
מה מזכיר לכם הציור הבא של פיקאסו?
.
 Femme assise, אישה יושבת. המצוירת היא אהובתו, דורה מאר.

הנה התשובה הנכונה 🙂
"הוא [חנארו] חזר כמה פעמים ואמר שאני מנופץ לרסיסים, ושיש להרכיב אותי מחדש. הוא ניסה להעמיד פנים של טון דיבור חמור, אבל הוא צחק באמצע דברי התוכחה שלו. הוא אמר לי שזה פשוט נורא שאני מפוזר [spread, מרוח, מתפשט] בכל [ה]מקום, ושהוא יצטרך להשתמש במטאטא כדי לטאטא את כל רסיסיי לערימה אחת. אחר כך הוא הוסיף שרסיסיי עלולים להגיע למקומות הלא נכונים, ובסופו של דבר אני עלול למצוא את עצמי כשהפין שלי נמצא במקום שבו האגודל שלי צריך להיות.
("סיפורי עוצמה" עמוד 65)
.
נראה שלפיקאסו הייתה פחות הצלחה במלאכת ההרכבה.
.
אני מציע בהזדמנות זו פרשנות לפיסקה השלישית מלמטה באותו עמוד: לדעתי, התיאור הוא של תפישה באמצעות הרצון. אני מביא את הקטע באנגלית, כדי לחסוך ב"חומר" שממנו האצלות הנשר עשויות (זכיתם בעוד חידה בקשיש 🙂 ).
Don Genaro walked with me, propping me by holding my left armpit. The scenery I was watching changed constantly. I could not determine, however, the nature of what I was observing. What was in front of my eyes was rather like a feeling or a mood; and the center from where all those changes radiated was definitely in my stomach. I had made that connection not as a thought or a realization but as a bodily sensation that suddenly became fixed and predominant. The fluctuations around me came from my stomach. I was creating a world, an endless run of feelings and images. Everything I knew was there. That in itself was a feeling, not a thought or a conscious assessment.
(עמוד 63, פסקה שלישית מלמטה)
המרכז בבטן שממנו הוקרן העולם שלנגד עיניו הוא, לדעתי, הרצון, הוא מרכז הרעש [epicenter] השני לשכל, כפי שמופיע בדיאגרמת 8 הנקודות, המתוארת בהמשך, לא רחוק משם, כעשרים עמודים. מספיק רחוק כדי שהקורא לא יקשר (בקלות) בין השניים 🙂 .
=============================
14.11.20

"על ערפל גופך גופי מתגעגע"
מילים: נתן אלתרמן לחן: נורית הירש ביצוע: יהורם גאון
שלושה גאונים


האם זהו הערפל שאתו גברים מערפלים נשים על ידי יחסי המין?
==============================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה