עדיין לא החלטתי אם הפרק החשוב הזה לא יסולא בפז, או שהוא שווה את משקלו בזהב
קריאה נעימה ומחכימה.
************************************
אי-הוויה [Not-Being]
.
בדרך חזרה לביתו של דון חואן, הלכנו בשביל אחר. הוא היה תלול ומחורץ מהגשם, ושיטפונות סחפו את אדמת החימר. אחרי שעה של הליכה טפחה נלידה בראשי בהקשת אצבע.
״את מדברת שוב לעצמך, אמרה בטון אזהרה.
זה היה נכון. התלוננתי בתוכי על עצמי שהשרירים שלי כואבים, וכמה הייתי רוצה שתהיה לי יותר יכולת פיזית לשמור על קצב עם מישהי שהיא כפולה מגילי. צחקתי מעצבנות.
"זה לא שרירים שאת צריכה בשביל ללכת", תיקנה אותי נלידה. "זה כוח [strength] פנימי. הליכה באמצעות כוח פנימי דורשת מעט מאוד מאמץ. למעשה, בכלל לא."
היא הפסיקה ללכת והריצה את ידה במעלה עמוד השדרה שלי ויידעה אותי ששני זרמים זורמים משני צידי עמוד השדרה.
"כשלקחתי אותך להליכה הזו, זה היה כדי לאגור את האנרגיה שלך ולאזן [balance] בין הכוחות החיוביים והשליליים שלך, לא כדי לסחוט [exhaust] אותם," היא אמרה. "ערוצים אלה קשורים [interconnected] עם אחרים, המקשרים בין האיברים הפנימיים לשרירים, לגידים ולעור.
היא הסבירה שכאשר מכשפים רואים את גוף האנרגיה, הם רואים שהוא מורכב מכוח עדין הזורם דרך ערוצים דו-צדדיים [bilateral] וסימטריים, המחברים את החלק הקדמי והחלק האחורי של הגוף ויוצרים מעגל רציף. לרואה זה נראה כמו ביצה זוהרת או פקעת סיבים [cocoon] זוהרת המקיפה את הגוף הפיזי. בין השכמות, במרחק זרוע, נמצאת נקודת בהירות עזה שאותה היא כינתה מקום המודעות [the place of awareness].
היא הדגישה כי יש לשמור על מעברי [passages] האנרגיה פתוחים על מנת שהכוח העדין [subtle force] ינוע במעגל סגור [circulate] בחופשיות. בכל פעם שאדם מאמץ את עצמו יתר על המידה מבחינה פיזית, נפשית או רגשית, נוצרת חסימה, קשר [knot] בסיבי האור. האנרגיה מכווצת באזור אחד, ובכך מייצרת עודף באזור אחר, כמו להקים סכר על אפיק נחל. זה מייצר חוסר איזון באנרגיה הגורם למחלה בתוך הגוף.
נלידה מצאה אזור שטוח ואמרה לי לנקות אותו מסלעים ופסולת.
"שכבי על הגב והתמזגי עם הארץ על ידי מתיחה והרפיה של כל השרירים שלך," אמרה.
עשיתי כפי שהיא הורתה, פורשת את הפונצ'ו שלי כשמיכה.
היא ביקשה ממני במפורש לשים לב [to note] להבדל בהרגשה בין כיווץ והרפייה של קבוצות שרירים שונות.
"כיווץ והרפיה כרוכים בשתי אנרגיות הפוכות," היא הסבירה, כשהניחה את התרמיל שלי מתחת לראשי ככרית. "אם אדם רגוע מדי או חלש מדי, הוא צריך לכווץ; אם הוא מתוח או נסער מדי, הוא צריך להרפות. כאשר כוחות המתח [tension] וההרפיה נמצאים באיזון, חווים בריאות [health] ורווחה [well being]."
נלידה פירטה ואמרה שהגוף מווסת את עצמו באופן טבעי ומוצא את מצב האיזון האופטימלי שלו, שאינו חשוב רק לשמירה על הבריאות, אלא גם להיעשות מודעים לכוחות האוניברסאליים המקיפים אותנו.
כששוב הרגשתי שנחתי ושנשימתי חזרה למצב הנורמלי, היא אמרה לי להתישב. שוב היא שרטטה קו במעלה עמוד השדרה אל כתר הראש, תוך כדי עצירות להצבעה על מרכזים שונים באמצעות לחץ קל של אצבעותיה.
השער הראשון נמצא בעצם הזנב; השני הוא בין הכליות; השלישי גבוה יותר, מול מקלעת השמש [solar plexus]; אחד נוסף בין השכמות; אחר נמצא בעורף, ויש את זה שכאן בקצה הגולגולת."
היא לחצה בעדינות על המקום האחרון עם האגודל שלה, מניחה את אצבעותיה כמו מניפה פתוחה על החלק האחורי של הראש.
"האזורים האלה הם מרכזי אחסון לאנרגיה", הסבירה ונגעה שוב בקלילות בששת האזורים כדי שאוכל לשים לב [note] אליהם. "הם גם מזקקים [ refine] את האנרגיה כשהיא זורמת במעלה הגב."
בזמן שהיא לחצה, הרגשתי זרם עדין [mild] או רטט [vibration]. כעבור זמן מה הרגשתי את נשימתי מואטת והופכת סדירה [even], כלוב צלעותיי, שהתכווץ מההליכה, כעת התרחב והתכווץ בקלות, מה שאיפשר לי להכניס יותר אוויר. כשהיא עיסתה את הגב התחתון שלי ליד הכליות, חוויתי כאב חד. היא אמרה שעיסוי הגוף משחרר עודפי אנרגיה הנוטה להצטבר בשרירים, במיוחד סביב המפרקים. אחת הדרכים לעיסוי הייתה בעזרת כפות הידיים או האצבעות, על ידי העברתן לאורך המסלולים המקיפים [encircled] את הגוף. מכשפים יכולים גם להצביע עם האצבע המורה [index finger] כדי לפתוח כל חסימת אנרגיה.
נלידה הדגישה שבעולם המכשפים היה צריך להימנע מהתנהגות קיצונית, מכיוון שאם הולכים רחוק מדי בכיוון אחד, הכוחות המשלימים [ the complementary forces], הדרושים לצורך איזון, ישלמו את המחיר. היא הוסיפה שאדם צריך לחתור [strive] לקלות [ease, חוסר מאמץ] ולאיזון [balance], על מנת להשיג את רמת היעילות האופטימלית בכל משימה שהיא.
"מרכז החיים והרווחה נמצא בגוף האנרגיה", היא אמרה, ושוב הניעה אצבע במעלה עמוד השדרה שלי, "בין שני הערוצים [channels] שמשני צידי עמוד השדרה, נמצא מעבר [passageway] שלישי. כאשר נקודת המודעות [כך כונתה קודם לכן נקודת המאסף] עוברת דרך הגב ונכנסת לרחם, נעשים רגועים וממורכזים [centered]. גוף האנרגיה הוא כה עדין [subtle, קשה להבחנה] עד שבקושי מבחינים [notice, שמים לב] בנקודת המאסף הנעה [stirring]. אולם כאשר היא מתרחקת מהמעגנים שלה [moorings], המקום שמאחורי השכמות, כאילו נכנסנו לעולם אחר. כל המאבק האנושי נראה [אז] חסר משמעות."
זמן מה ישבנו בשקט. ואז היא הצביעה על המגפיים שלי והעירה שאין דבר גרוע יותר מלנעול נעליים שאינן מתאימות היטב.
"רק כאשר האנרגיה והפעילויות שלך נמצאות בתואם מלא, את לא שמה לב [notice] לעצמך ולא למה שאת עושה," היא אמרה.
ביקשתי ממנה להסביר את אמירתה.
"מכיוון שאנשים רוצים שישימו לב אליהם [to be noticed]", היא פתחה, "הם כל הזמן מעוררים תשומת לב [call attention] אל עצמם ואל מעשיהם. להיות מרוכזים בעשיית משהו תוך כדי אדישות לתוצאה, פירושו הענקת מלוא תשומת הלב שלך למשימה. המצב היעיל ביותר עבור יוקשים," המשיכה נלידה, "הוא להיות שקוע [absorbed] לחלוטין ברגע [הזה], כך שלא מבזבזים אנרגיה על חשיבה אודות העבר או אודות העתיד."
שאלתי אותה אם זה לא בלתי מתקבל על הדעת לדאוג [to worry] שמא את מגזימה בעשיית משהו [overdoing], או לא. נלידה השיבה שלעולם אין לדאוג אודות שום דבר, כי לדאוג פירושו להיות בלתי מאוזנים [imbalanced].
"במילים אחרות", היא הציעה, "אם את חושבת בזמן שאת פועלת [acting], יהיו אלה המחשבות, ולא הפעולה, שיישארו בזיכרונך. מצד שני, אם את שקטה [silent] בזמן שאת פועלת, כשתנסי לזכור את הפעולות, יהיה מעט לזכור. לכן המכשפים אומרים שהעצמי [the self] הוא רעיון [idea, מחשבה, מושג]. כשאת מבינה זאת ומפסיקה את המונולוג הפנימי הזורם [running] שלך, מודעות אחרת תעלה אל קדמת הבמה [foreground, החזית, להבדיל מרקע: background]."
כשחשבתי על מה שנלידה אמרה, נראה שזה עולה בקנה אחד עם מה שהרגשתי בזמן שביצעתי את עבודת הסיכום. חוויתי סוג של נסיגה [withdrawal, הסתלקות], נפרדות [separation] מעצמי ומהעולם כפי שהכרתי אותו. חלק אחד בי - שהיה מורכב מכל מה שזכרתי שחוויתי בעולם - נראה כאילו התנתק וצף ללא דבר שיכביד ויחסום אותו [unencumbered]. מאחור היתה תשתית [substrata] של מודעות שהייתה שקטה, עצומה וריקה. היא שימשה כרקע לתמיכה בפעילויות. אך מכיוון שכל תשומת לבי התמקדה תמיד בעצמי החושב שלי, התשתית [infrastructure] השקטה הזו לא זכתה לשום תשומת לב [gone unnoticed]. עם עבודת הסיכום, ההבחנה [בין השניים] הייתה ברורה; הייתה קיימת הפרדה ביני כצביר [קונגלומרציה] של רעיונות, הרגשות, פעילויות, לבין מודעות שקטה אחרת זו, שאיננה ניתנת להגדרה [indefinable].
"תוך כדי עבודת הסיכום שלי", אמרתי לנלידה, "נראה היה שהמודעות כבר לא צמודה [attached] לעצמי המוכר שלי. נראה היה שהיא מרחפת בחוץ, מתבוננת בתגובות, שברגיל [habitually] הייתי מתייחסת אליהן כעצמי המוכר [familiar self] שלי. בעוד שהעצמי האישי [הפרסונלי] מלא במאבקים, מתח ולחץ מהחיים; המודעות האחרת מנותקת [detached] ואדישה [indifferent], היא שקט אפל [a dark silence], שאננה [contained] לחלוטין, ללא מחשבה או תשוקה."
"מה שאת מתארת הוא היחס [relationship] בין המודעות של העצמי האישי לבין המודעות של גוף האנרגיה," הבהירה נלידה. "הנשימה של עבודת הסיכום ומעברי הכישוף איפשרו לך להפעיל [activate] את גוף האנרגיה. מנקודת מבט זו את יכולה לראות שהעצמי היומיומי הוא רק מראית עין [appearance] הנתמכת [sustained] על ידי כוח הדיבור והמחשבה."
נלידה הסבירה בסבלנות כי לאחר שאדם ניקה על ידי טאטוא [swept clean] את עברו האישי באמצעות הנשימה, העצמי שאותו זוכרים כבר אינו מסוגל להשפיע על ההווה.
"האם האדם [אז] עדיין משתמש בעצמי כדי לקיים יחסי גומלין [אינטראקציה]?" שאלתי.
"כן, אך בו בזמן הוא יודע טוב-מכדי-להאמין שמה שהוא רואה זה כל מה שיש בעולם," השיבה נלידה.
"אני לא מבינה," אמרתי "האם את יכולה לפרט יותר?"
"האדם משתמש בעצמי ובגוף הפיזי במצבי היומיום, אך הוא יודע שזו חזית [facade, מראה חיצוני], רק לשם הצגה", הסבירה נלידה. "כחזית, יש לה חלק קדמי [front] משוכלל, בלי שום דבר מאחור. [אז] כבר לא מאמינים שהעצמי חשוב או שהוא כל מה שיש. רואים הכל כהבלות מבוקרת [controlled folly] הצפה בים של מסתורין."
נלידה הדגישה שאי-ההיצמדות [detachment] מתרחשת באופן טבעי ברגע שהמודעות כבר לא מזדהה עם העצמי האישי.
"כשהעצמי החושב נשאר בשירות המודעות הטהורה, נעשים יותר ויותר שקטים [quiet]. עם זאת, הפעולות הן קלות ויעילות. הסיבה לכך היא שהאנרגיה שהייתה שמורה בעבר להגברת [enhancing] העצמי האישי, משמשת ישירות ליצירתיות, לבריאות ולרווחה [well-being]."
נלידה חזרה ואמרה שלבלבל בין המודעות הטהורה של גוף האנרגיה לבין העצמי החושב האישי, היא [טעות] קטלנית.
"לא רק שזה [הבלבול] מכריח את גוף האנרגיה לעקוב אחרי [follow] פעולותיו של אדון לא ממושמע, או ילד סורר, אלא הוא גם מרמה את האדם להאמין שמה שרואים הוא כל מה שקיים. העצמי האישי מקושר לחושים והוא מחפש סיפוק מיידי בדברים סופיים. לעולם אסור לקשר [link] את גוף האנרגיה לחושים, או לבלבלו עם משהו אחר. רק אז הוא יכול לשמור על מקומו הנכון כצינור לכוח החיים."
"למה?"
"מכיוון שכאשר המודעות הופכת להיות מזוהה עם הדברים שהיא מודעת אליהם, כולל העצמי או השכל [המיינד], היא נעשית מעורפלת [clouded] מהפרשנויות של חיי היומיום. עלייך לאפשר לרואה [seer] שבך להדריך אותך", היא הדגישה. "ולא לתת לעצמי האישי למשוך [pull] מודעות מעלה ומטה כמו יו-יו בניסיון לספק כל גחמה שלו."
הייתי חייבת להסכים שזה גיהינום להיות נתון כל הזמן [constantly] לחסדי הרגשותיך [feelings] והרגשות אחרים. אבל ידעתי שכשמדובר בביצוע בפועל [actual practice], זה עניין אחר.
"מה שכרוך בכך [כנראה על מנת לבצע זאת] הוא הפיכת הקערה על פיה [turn the tables, או הפיכת היוצרות]," המשיכה נלידה. "ואת זה אפשר לעשות רק על ידי החזרת תשומת הלב לשקט שנמצא מעבר לדיבור ומחשבה."
"מהי בעצם מודעות טהורה?" שאלתי.
"המודעות של אי-הוויה [not-being]," היא אמרה. "היא קישור [link] ישיר לכוח שהמכשפים מכנים כוונה [intent] - כוח שהוא לא העצמי, ועם זאת כזה שמביא לידי קיום [give rise to] את כל הדברים, כולל העצמי. כשתביני את הסתירה [contradiction] הזו, תראי שאין על מה להגן, ושום דבר להרהר בו [reflect upon], אפילו לא העצמי." [המילה reflect מציינת גם השתקפות וגם הרהור/מחשבה. ראוי לציין שבתפישה הטולטקית האני הוא השתקפות reflection]
לאחר שתיקה ארוכה נלידה המשיכה ואמרה שהשכל חווה הרמוניה מושלמת כאשר הערוצים [channels] הימני והשמאלי בגוף מתמזגים, והמודעות של האדם חוצה [crosses, עוברת] אל גוף האנרגיה. מצב זה משתקף בתנועה ספציפית בנקודת המאסף.
"כאשר ממורכזים [centered], קל לראות אנרגיה ישירות [directly]", הסבירה נלידה, "מכיוון שהגוף הפיזי כבר אינו מורגש [makes itself felt]. אם את מנסה להיזכר איך הגוף שלך מרגיש כשהוא במצב של מודעות מוגבהת [heightened, מוגברת], או כשאת חווה את קווי היקום, אני עריבה לכך שתתקשי להיזכר בתחושות [sensations] האלה."
הייתי חייבת להסכים. לא משנה מה היו ההרגשות [feelings, התחושות] שחוויתי במהלך עבודת הסיכום במערה, או בעצים, הן היו כה שונות מההרגשות שהייתי רגילה שיש לי, שלאחר מכן לא יכולתי להיזכר בהן.
"זה בגלל שבעצים פעלת ישירות מגוף האנרגיה שלך, בדיוק כמו שאת עושה עכשיו בזמן שאת איתי. בעצים גוף האנרגיה שלך התעורר. להיות מוחזק באוויר [suspended] באמצעות העצים זה תמרון [maneuver] של כישוף לשבירת המשיכה [pull] שיש לכוח הכבידה [gravity] על הגוף הפיזי, ולמיצוק [consolidate, חיזוק] גוף האנרגיה."
נלידה הסבירה שכל החוויות [ההתנסויות] מותירות עקבות בגוף. לעמוד זקוף, לדוגמה, כרוך בחלוקה מסוימת של לחץ ומשקל על הרגליים וגם מתיחה והרפיה של קבוצות שרירים מסוימות. הישיבה כרוכה בדפוס אחר של מודעות גופנית, בתלות באופן שבו כוח הכבידה מפעיל את משיכתו [pull] על הגוף הפיזי.
"להיות מוחזק באוויר באמצעות העצים או לטפס עליהם, שובר את המשיכה של כח הכבידה ומאפשר לגוף האנרגיה לתפוס שליטה", היא אמרה. "בנוסף, העובדה שלא היו אופקים רחוקים אפשרה לך להתרכז במיידיות של הרגע. ומכיוון שאין לך היסטוריה של הרגשות [feelings] כלפי פעולה ברגע [acting in the moment] ללא הרהור [reflection, מחשבה אבל גם השתקפות], את נכנסת לשקט [became silent], בגלל שלא היו לך מילים לתאר את מה שאת עושה. מסיבה זו כל כך קשה לך לזכור מה קרה אחרי שהתעוררת בעצים."
"מה בדיוק קרה?"
"אימנת [training] את גוף האנרגיה שלך ליקש," אמרה נלידה. התחושות [sensations] החדשות והתגובות החדשות שלא פגשת בהן בעבר במחסן הניסיון שלך, איפשרו לך לחשל [forge, לעצב] את גוף האנרגיה שלך. כבר התנסית בהטלת [casting] הרשת הזוהרת שלך, ובכניסה למערה [cavern] השחורה שמעל ראשך. גם אלה הם מקרים של יקוש עם גוף האנרגיה שלך."
נלידה נשענה לאחור על סלע, מתחה [stretched] את רגליה ואמרה לי לשבת בשקט בזמן שהיא מרעננת את זיכרוני על אי-עשייה.
"אי עשייה זה לפעול מבלי לפעול [act without acting]; זה להיות חסר מילים או תוויות [labels] לתיאור מעשייך."
"איך אפשר לפעול מבלי לדעת מה עושים?" שאלתי.
"על ידי פעולה מתוך שקט עמוק, מבלי להיעשות מעורבת [involved] במעשייך", היא ענתה. "כי כאשר אינך קשורה [tied] לציפיות או לתוצאה של מעשייך, לא תבחיני ב [notice, תשימי לב ל] מעשייך. כמו נעליים המתאימות בדיוק."
נלידה הוסיפה שכאשר אנו ריקים ושקטים בפנים, ועם זאת מלאים במרץ [vigor] ופעילות, אז אנו פועלים מבלי לפעול. מצד שני, אם אנו מלאים בהטרדות ובדאגות ובציפיות, ויש לנו מעט אנרגיה המופנית [directed] למשימה שלנו, [אז] אנו פועלים, ובצורה מאוד לא יעילה. עלינו למוסס [dissolve, לפזר] את האישיות [the person, הזהות החברתית] שבנו, כדי שנוכל להיות חופשיים מלהיות ומלעשות [free from being and doing]. כשאין לנו שום תשוקות או שאיפות [אמביציות], אך עם זאת אנו עוסקים באופן נמרץ [vitally] בפעולה העכשווית [at hand], אנו יודעים בוודאות [unerringly, ללא טעות] מתי להמשיך ומתי לעצור.
יש דלת לאי-הוויה," אמרה נלידה. "היא נפתחת כדי שאפשר יהיה לחמוק פנימה. לאחר שנכנסים, העוצמה מחדשת [renews] ומחיה-מחדש [revitalizes] את גוף האנרגיה, או שהיא יכולה להרוס אותנו. עד כדי כך היא אדישה [indifferent]. אבל כדי למצוא את הפתח צריך להיות חסר עצמי [selfless, המובן הרגיל בשפה הוא חסר אנוכיות, אבל בהקשר שלנו זה נכון, אבל זהו תיאור חלקי מאד], ולעבור דרכו במודעות. חייבים להיפטר מההיצמדויות [attachments] לעולמנו המוכר."
"מה עושים בתוך הדלת?"
"את מאפשרת לאש מבפנים להמיס [dissolve] אותך, ואת חווה אי-היות [not-being, אי-הוויה]."
"האם זה מה שקורה כשאנשים מתים?"
לרגע היא שתקה. "כל דבר מקורו משם וחוזר אליו," אמרה נלידה. "יש המכנים זאת רחם העולם [universe] או בורא העולם. אחרים מכנים אותו משמיד העולם. כי זה מה שקורה. העולם כפי שאנו מכירים אותו מגיע לסיומו."
נלידה הסבירה שכדי להאריך את החיים ליותר מהטווח הרגיל של שישים או שבעים שנה, יש להמיס [dissolve] את הגוף הפיזי שלך שוב ושוב מבלי לאבד את המודעות שלך. אדם [person] יכול להרפות [let go, לשחרר] לאט לאט דרך עבודת הסיכום, או [אחרת?] במוות אדם ייאלץ [forced] לוותר [relinquish] על הכל בבת אחת. הייתי סקרנית לדעת יותר על הסדק המסתורי שאותו היא הזכירה.
"עבור המכשפים זוהי הממלכה [realm] שמעבר למוות," נלידה אמרה, "זה מוכר לנו ולך, כי למרות שאת לא מודעת ביודעין [consciously aware] לכך, היית שם פעמים רבות בעבר".
שיחקתי בעצבנות עם הקלינקס [מממחטת נייר] שלי, עד שהבחנתי שקרעתי אותה לגזרים. שמתי את הפיסות בכיס, כדי לא להשאיר עקבות של פסולת על הקרקע.
"את יכולה להסתכל על זה כך," המשיכה נלידה. "הגוף שיש לך עכשיו ישן [asleep]. הוא עדיין לא למד את המורכבויות [intricacies] של יקוש עם הכפיל ושל אי-עשייה, ושל אי-הוויה. אבל המודעות שלך קדומה [old, ישנה, זקנה], ולקחנו אותך מעבר למחסום [barrier] של העצמי פעמים רבות. זו הסיבה שהתחושות שם אינן בלתי-ידועות [not unknown, לא בלתי מוכרות] לך."
שאלתי אותה מדוע היא אמרה שהמודעות שלי קדומה [ old]. היא הסבירה כי יש אנשים שיש להם מודעות המשתרעת אחורנית [extends back] עד לממלכה של אי-הוויה.
"כמה רחוק אחורה?" רציתי לדעת.
"רק את יכולה לענות על השאלה הזו," ענתה נלידה. "או ליתר דיוק, רק המודעות שלך שהיא קדומה יכולה להגיד עד כמה רחוק אל תוך האי-הוויה היא הגיעה במסעה [journeyed]."
"האם זה כמו גלגול נשמות [reincarnation]" שאלתי.
"אין גלגול נשמות," היא ענתה. "גם אין עבר או עתיד. מודעות היא רק מודעות. ישנם קווים אינסופיים החוצים שתי וערב [criss-crossing] את העולם. כל אחד מהם הוא צביר [conglomeration] מודעות. כל מה שאני אומרת הוא שהמודעות שלך ערכה מסעות על קווים אחרים, מלבד זה שמצרף [amalgamates] את העולם הזה."
פתאום הרגשתי חשש. חוויתי רגע של בלבול, שבו חלק ממני ידע משהו, אך לא יכול[תי] לומר מה זה.
"התאמני בהמסת [dissolving] גופך הפיזי," המליצה נלידה. "רק אז תוכלי לענות על שאלותיך. הליכה אל מעבר לעצמי האינדיבידואלי שלך, מעמידה אותך ישירות במגע עם המודעות הקדומה [ancient]. את כבר יודעת מעבודת הסיכום שלך שהעצמי הוא רק כיסוי [cover]; מגן [shield] שאנחנו משתמשים בו בעולם. כדי ליקש עם גוף האנרגיה, עלייך להתנסות באי-הוויה פעמים רבות ולצבור [accumulate] מודעות על מנת להפוך אותו [it, את גוף האנרגיה? את המודעות? את אי-הוויה?] לבר/ת זיהוי [recognizable]."
"איך אוכל ליקש עם גוף האנרגיה בלי שהנגואל או את, או אמיליטו ידריכו אותי?"
"כבר אמרתי לך שהדרך הטובה ביותר לאי-היות [to not be], היא להפסיק לדבר אל עצמך. את זה תוכלי לעשות לגמרי בעצמך. אמרתי לך גם שאנחנו עושים את העולם עם המילים והמחשבות שלנו, שביחד עם פעולות והרגשות מכוננים [constitutes] את ההוויה שלנו [our being]. אי-הוויה היא להיות ללא מחשבות, לא אודות עצמנו ולא אודות העולם."
"איך אפשר להיות ללא מחשבות?"
"לא לחשוב זה לא כמו להיות אידיוט [אימבציל, רפה שכל]," אמרה נלידה. "אלא, זה מוביל למודעות טהורה ולשקט, שהם תנאי לא-הוויה [אי היות].
"להיות בשקט פנימה [inwardly]," המשיכה נלידה, "פירושו לא לעשות שיפוטים או הבחנות בין טוב לרע, בין אני לאחרים, בין אז ועכשיו. וחשוב יותר, זה אומר להיות חסר מושגים [concepts] מכל סוג שהוא. נסי להרגיש ולפעול עם גוף האנרגיה שלך, אז תוכלי להימנע מהמלכודות [pitfalls] של תמיד לחשוב על דברים".
"האם זה לא בסדר לחשוב על דברים?"
"לא, זה לא לא-בסדר, אבל זה מסיח [distracting, את תשומת הלב] תמיד לדבר עם עצמך. לעשות את אחד מהנ"ל לעולם לא יוביל אותך לגוף האנרגיה. חשיבה לוגית [reasoning, הסקת מסקנות, הנמקה...] מייצרת רק ידע מוגבל ומודעות מאיכות זולה [shoddy awareness]. יש דרך הרבה יותר מקיפה [inclusive] להבין, והיא לתפוס באינטואיציה ישירות [to intuit directly], ללא התערבות המחשבה."
הרגשתי נטושה [forlorn, ייאוש], דכדוך [dejected]. ידעתי שכשאחזור ללוס אנג'לס ולאוניברסיטה, חשיבה [thinking] והנמקה [reasoning] הם כל מה שיחכה לי.
"דיברנו על כך בעבר," הזכירה לי נלידה. "זה מסתכם בזה: התיחסי אל העצמי כחסר חשיבות [unimportant]; כל כך חסר חשיבות, למעשה, שאת שוכחת ממנו לגמרי. ואז באופן בלתי נמנע [perforce] תתחילי לחשל [forge, לעצב] את גוף האנרגיה שלך."
"מה לגבי כשאני בבית הספר ונדרשת ללמוד לבחינה. כיצד אז אוכל להשתמש בגוף האנרגיה שלי? ומה לגבי כשאני מדברת עם מורים [פרופסורים] ותלמידים אחרים?"
היא הקישה על קודקוד ראשי ואמרה שאם אנו חסרי עצמי [selfless], בהדרגה הגבולות בין התופס [perceiver] לאובייקט הנתפס נעלמים. היא תיארה את חוסר העצמיות לא כמצב מוסרי [כלומר לא כמצב של חוסר אנוכיות], אלא כמצב לא אישי [impersonal] שבו כבר לא מתיחסים לעצמי כישות נפרדת; מצב בו אין מושג אודות העצמי התופס [perceiving self], וגם [אין מושג] אודות הדבר הנתפס.
"איך המצב הזה מורגש על ידי האדם [person]?"
נלידה חשבה לרגע ואז ענתה. "זה כאילו שמת משהו במקום לא נכון, או איבדת קשר עין אתו, ואינך יכולה לזכור מה זה. אבל מכיוון שהוא לא חשוב, את כבר לא מעוניינת למצוא אותו."
נלידה הבהירה שהסיבה שבדרך כלל העצמי זוכה ליחס כה גבוה היא משום שאנו משתמשים בו כנקודת יחוס [reference point] יחידה וקבועה ביחס לעולם. הוא המרכז שממנו אנו חושבים, מרגישים ומעצבים את קיומנו, ואנחנו מעצבים [forging, מחשלים] אותו מאז שהיינו תינוקות.
"[ת]נטשי את העצמי, ואת מסלקת את תנודות [fluctuations] המחשבה," היא המשיכה. "באותה מידה, השתיקי [still, השקיטי] את המחשבות שלך, והעצמי ימחק [erased]. אז את יכולה ליקש עם הכפיל, אז תראי את הפרופסורים שלך ואת עמיתייך התלמידים כהבלות מבוקרת [controlled folly]. אז הכל שווה [למישנהו] [equal] ותוכלי לתפוס [grasp] כל מושג ישירות עם גוף האנרגיה שלך. אז באמת תהיי מסוגלת לנהל רומן עם הידע [having a romance with knowledge]. ללא התערבות [intervention] המחשבה והעצמי, את תפעלי מנקודה של אי הוויה, המקום בו העצמי האישי [הפרסונלי] כבר אינו נקודת המבט העיקרית שלך. ואז הרואה [seer] שבך יגיד לך מהו מה."
"למה אי-הוויה [או אי-היות] כל כך חשובה?"
"החשיבה גורמת לך לשאול שאלות טיפשיות," היא אמרה. "פלאים נובעים [issue forth, יוצאים] מהממלכה של אי-הוייה; בריאות, ראייה בהירה [clear vision], הבנה ישירה, כוחות מסתוריים. אך אדם זקוק לריכוז [concentration] מוחלט ולנכונות [willingness] לנטוש את העצמי האישי, על מנת לפתוח את הדלת ולחמוק דרכה [slip through] במודעות מלאה."
נלידה בחנה אותי ביסודיות באור הענברי [amber light].
"האם את מוכנה להרפות מ [let go, להשתחרר מ] העצמי הנפלא שלך?" היא שאלה ישירות [point blank].
לרגע היססתי וחשבתי שהיא מתכוונת שאני באמת נפלאה. ואז הנהנתי, למרות שידעתי שהיא מתכוונת להיפך.
"אני בהחלט מקווה שכן," היא אמרה. "כי ההחלטיות [resolve] שלך תיבחן מוקדם ממה שאת חושבת."
.
********************* סוף ********************
מוסיקה
גירסה אינסטרומנטלית
גירסה ווקאלית עם סקסופון
הערות ותוספות
14.4.21
היכן הצ'אקרה השביעית?
====================
====================
פוסט זה מתייחס לפוסט הנ"ל, לפרק ה-16 של "יקוש עם הכפיל".
.
"היא אמרה לי להתישב. שוב היא שרטטה קו במעלה עמוד השדרה אל כתר הראש, תוך כדי עצירות להצבעה על מרכזים שונים באמצעות לחץ קל של אצבעותיה.
השער הראשון נמצא בעצם הזנב; השני הוא בין הכליות; השלישי גבוה יותר, מול מקלעת השמש [solar plexus]; אחד נוסף בין השכמות; אחר נמצא בעורף, ויש את זה שכאן בקצה הגולגולת."
[...]
"האזורים האלה הם מרכזי אחסון לאנרגיה", הסבירה ונגעה שוב בקלילות בששת האזורים כדי שאוכל לשים לב [note] אליהם. "הם גם מזקקים [ refine] את האנרגיה כשהיא זורמת במעלה הגב."
.
קודם לכן היא אומרת:
היא הסבירה שכאשר מכשפים רואים את גוף האנרגיה, הם רואים שהוא מורכב מכוח עדין הזורם דרך ערוצים דו-צדדיים [bilateral] וסימטריים, המחברים את החלק הקדמי והחלק האחורי של הגוף ויוצרים מעגל רציף.
[...]
היא הדגישה כי יש לשמור על מעברי [passages] האנרגיה פתוחים על מנת שהכוח העדין [subtle force] ינוע במעגל סגור [circulate] בחופשיות."
.
עושה רושם שהמרכזים האלה חופפים את מפת הצ'אקרות.
איזו צ'אקרה חסרה?
איזו צ'אקרה חסרה?
העין השלישית.
מיקום העין השלישית מופיע בספרות כמרכז אנרגטי. לדוגמה, בהדגמה שעושה דון חואן לאופן שבו הוא מביא לכאורה את הרצון אל בין העיניים כדי לבסס את הקיום על הרצון במקום על השכל.
מדוע מרכז זה אינו מוזכר כאן?
ישנן בגוף קבוצות של מרכזי אנרגיה מסוגים אחרים, לדוגמה, פתחי היציאה של הכפיל בגוף [ראו בספר הראשון של טאישה]. גם שם העין השלישית אינה מופיעה.
.
=======================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה