מילה על "בוחן מציאות"

 

המושג הזה מגיע מתפיסה שונה מאד מהתפיסה הטולטקית, כי הוא מניח שיש מציאות אחת ויש לה בוחן. אם אנו לא עומדים בבוחן, אנו לא "מחוברים" למציאות, כלומר אנו מרחפים באיזשהו עולם אשלייתי. בקיצור, אי עמידה בבוחן הזה איננו מחמאה

המציאות המוסכמת, על פי הטולטקים, היא רק מציאות אחת מרבות. ואפילו לגביה אין בין כולנו הסכמה לגבי כל הנמצא. דוגמה טרגית: אדם המחליט לחצות כביש כשאחרים לידו מחליטים שלא לחצות, עושה זאת כי הוא, משום מה, לא רואה את המכונית המתקרבת שהם רואים.
דוגמה אחרת, אדם המחליק על קליפת בננה, גם הוא לא ראה אותה, כשאחרים בסביבתו כן ראו.

אי ההסכמות לגבי המציאות המוסכמת הן רבות, אבל הן אינן זוכות לאור זה.

בתפיסה הטולטקית אין הזיות ואילוזיות, אלא מציאויות אחרות. 
מי שמגזים עם ה"מציאויות האחרות" נקרא בתרבות שלנו משוגע.

דון חואן ומכשפים אחרים היו נכשלים ללא הרף בבוחן המציאות. הם הרי רואים דברים שאנו לא.

בספר "נפלאות התבונה" יש נקודה מעניינת. אותו גאון התחיל לראות דברים שאחרים לא ראו ופיתח בשפתם "מחלת רדיפה". הריפוי שלו היה ללמוד מה מתוך מה שהוא רואה שייך למציאות המוסכמת, ואת השאר להשאיר לעצמו, ולא לדבר עליו.

.

למי שהסכים אתי עד כה, חידה:

אם אין אילוזיות, איך זה שהאיש הצמא במדבר הרואה מים, אינו מוצא שם מים? (פטה מורגנה)

.

***************************

מוסיקה

נוסטלגיה

שבת שלום.

*************************************

הערות ותוספות

3.7.21

תשובתי:
הרואה מים, אבל אינו מוצא אותם "במציאות", חווה מציאות שאין הוא מצליח לקבע בה את נקודת המאסף שלו, או בניסוח אחר, להתעורר בה, או להעביר את כוליותו אליה, או בניסוח נוסף מ"יקוש עם הכפיל": אין לו את האנרגיה, או אנרגית הנשימה, כדי להגשים אותה:

.

הוא אמר שהמפתח לכל שינוי צורה [transformation], או לשינוי צורה באמצעות כישוף, היה שילוב הנשימה עם מחשבה [idea, רעיון], להעניק לה [למחשבה] חיים.

"בדרך כלל, לאנשים יש מחשבה [רעיון], [אבל] אין להם את עוצמת הנשימה [כדי] לממש [actualize] אותה," הוא אמר. "או שייתכן שיש לו [למישהו] את אנרגיית הנשימה הנדרשת, [אבל] אין לו את הכוונה [the intent] לתת לה צורה [form] וכיוון [direction]. אך כאשר נשימה וכוונה מתאחדים כתנועה וכיוון, [כ]אנרגיה וצורה, אז מציאות חדשה נוצרת ו[היא]מתמשכת כל עוד השניים מחוברים. זה מה שמכשפים מכנים יקוש עם הכפיל. פירוש הדבר, להשתמש בגוף האנרגיה כדי לתפוס מציאות בעלת צורה [form], ו[בעלת]substance [חומר?], ו[בעלת]תוקף [validity] אנרגטי."

"זה בהחלט הרגיש כאילו היו לי כנפיים ועפתי. ואני לא זוכרת שנרדמתי," אמרתי. "זה היה ממשי בדיוק כמו העולם שמולי עכשיו."

(עמוד 34 בקובץ הטיוטה)

=======================

3.7.21

חידה
====

כשאת/ה עוקב אחרי עצמך, לומד את עצמך, מזהה את הרגליך, תגובותיך, שאיפותיך..... אז את/ה מייקש את עצמך.

"יקוש" מציין גם את קיבוע נקודת המאסף במיקום כלשהו.

מהי ההצדקה לכנות שני דברים שונים אלה, לכאורה, באותו מונח ?

(או, לכלול אותם באותו מושג)

.

חומר למחשבה.

אביא את תשובתי מאוחר יותר, כדי לאפשר חשיבה.

=========================== 

5.7.21

ליוקש/ת אין דיעות - - על יקוש פרופסורים באוניברסיטה ==========================================

ברמה האנרגטית, היקוש הוא קיבוע של נקודת המאסף במיקום כלשהו. באחד הפוסטים האחרונים הצעתי שייקוש עצמי, כלומר התחקות אחרי הרגליך ושחרור עצמי מדפוסי התנהגות שלך, נקרא יקוש, כי השחרור מדפוס(ים) הוא בו זמנית קיבוע במקום חדש, במקום שבו אין לדפוס(ים) שליטה בך. כלומר:

השתחררת מדפוס? השתנית. השתנית? קיבעת את נקודת המאסף שלך במקום חדש.

כלומר ליקוש יש שתי פנים הפוכות: קיבוע חדש ושחרור ישן.

הערת אגב, התחקות - מילה שאפשר לצרף למשפחת המילים הקשורות ליקוש, לא?

.

ומה לגבי יקוש של מישהו אחר? איך זה משתלב עם קיבוע נקודת המאסף, ושל מי? שלך, או של המטרה? תשובתי בהמשך.

.

כדאי להיזכר בהזדמנות זו בקטע הבא מ"מפגשים עם הנגואל":

"הגדרה אחרת של היקוש היא: תשומת לב [קשב] בלתי כפיפה, הממוקדת בתוצאה סופית. סוג זה של תשומת לב כשהוא מיושם בציד בעלי חיים, תוצאתו שלל ציד. אם ניישם תשומת לב בלתי כפיפה על אדם אחר היא תייצר לקוח, תלמיד, או מערכת יחסים רומנטית. ליישם אותה על ישות לא-אורגנית יספק לנו מה שמכשפים מכנים "בעל ברית". אבל רק אם ניישם יקוש על עצמנו, רק אז היא תיחשב לאמנות טולטקית, כי זה יצור משהו רב ערך: מודעות."

(עמוד 133-134)

.

הקטע הבא מ"יקוש עם הכפיל" כבר התארח אצלי בכמה פוסטים:

.

"ניסיתי לספר את זה פעם לאחד הפרופסורים שלי והוא האשים אותי שאני לא חומר מקצועי, ואחר כך העיף אותי ממשרדו."

"את צריכה ללמוד לייקש את הפרופסורים שלך," המליץ דון חואן, "אחרת הם יבלעו אותך לארוחת הבוקר. הפרופסורים האלה חוגגים על [feasts, ניזונים מ] סטודנטיות צעירות."

"איך אני יוקשת אותם?" שאלתי.

"התייחסי לאוניברסיטה כמו אל שטח ציד. אם את הולכת לשם כדי שיגלו אותך, או שיחבבו אותך, או כדי לטעון טענה [חדשנית, כנראה], את תיפלי על הפנים שלך. אם הם יקלטו שאת מאתגרת אותם, הרודנים הקטנים יכריזו מלחמה והם כמעט תמיד מנצחים."

"איך אוכל להתגבר עליהם?" שאלתי. "הם גברים, הם קטנוניים והם מחזיקים בעוצמה."

"את מסתובבת סביבם על רגלי חתול, ולעולם אינך מאפשרת להם לדעת את דיעותייך [opinions] או מה את חושבת. ליוקש מושלם אין דיעות. הוא, או היא, מסתגלים לכל מצב במהירות ובאופן חלק כמו רוח [wind]. אם הם חושבים שהם דחקו אותך לפינה, את כבר נמצאת במקום אחר. תהיי חמקמקה, כזו שבלתי ניתן לסגור עליה [uncontainable, בלתי ניתנת לריסון], אבל עוצמתית במידה הורסת [devastatingly powerful]."

(עמוד 69 בקובץ הטיוטה)

.

להיות חסר דיעות = לשחרר היצמדויות לדיעות, לא? הרושם מהקטע הזה הוא שלהיות ללא דיעות הוא כלי לצורך יקוש הפרופסורים, אבל אני חושב שזו התכלית העיקרית של האינטראקציה איתם. כלומר, בסופו של דבר המטרה העיקרית היא יקוש עצמי. אם כי על הדרך יש לתימרון הפרופסורים כנראה גם מטרות משניות.

.

המערכון הבא ממחיש לדעתי את רוח הדברים של "להיות בלי דיעה". :)

שייך לתקופה שבה האידיש הייתה חלק מהנוף.

מוסיקה

===========================

6.7.21

האם הציור הבא מזכיר לנו משהו?

התשובה היא כמובן חיובית, כי אם היא מזכירה לי, אז היא מזכירה לנו.

לא בגלל שאני כבר לא יודע היכן אני נגמר והיכן אתם מתחילים, אלא בגלל מין לוגיקה לשונית שכזאת:

אם מישהו יודע תשובה לשאלה כלשהי, האם הקבוצה שאליה הוא משתייך יודעת את התשובה?

============================

7.7.21

הנשק כנגד "חרון אפו" והשתן הקדוש - זעם ושתן.
המהדרין מוסיפין הפרשות נוספות
===============================

המילה piss באנגלית מציינת גם שתן וגם זעם.

הזעם של טאישה כלפי הכנסיה לווה ביריקה, בעיטה והשתנה, והתוצאה: היא השתחררה משעבוד שכולנו עוברים בילדותנו: השעבוד לאלוהים, באמצעות הדת.

הביטוי relieve yourself מציין גם השתנה (והפרשות גוף בכלל) וגם שחרור מעול, מחובה...

הנה הקטע המרתק מ"יקוש עם הכפיל". הדגשתי כמה מקומות:

.

הייתי בת ארבע-עשרה. דפקתי על דלתות הכנסייה בשעה שתיים לפנות בוקר, ורציתי נואשות שכומר ישמע וידוי שלי. לא יכולתי לשאת את זה יותר. פחדתי ש-X ימות בלילה ויהיה נידון לגיהינום נצחי על שעשה את הדברים שהזוג הטרגי בדרשת יום ראשון של האב אובראיין [O'Brien] עשה. באותו יום ראשון במיסה הוא סיפר לנו מה קרה לשני בני נוער בקהילה הקודמת שלו, שנסעו אל ההרים לעשות דברים 'מבישים'. בזמן שהם היו שקועים בליטופים ובנשיקות, ובדברים אחרים שאותם הוא השאיר מעורפלים במכוון, בלם היד השתחרר והמכונית התדרדרה לצד ההר והרגה את הצעירים מיד. כשנמצאו גופותיהם, להלם הוריהם, הם היו במצבי עירום [disrobement] שונים. האב אובראיין אמר שמותם הגיע בכזו פתאומיות שהם אפילו לא הספיקו להביע חרטה. ועכשיו נשמתם בייסורים נצחיים.

דלתות הכנסייה היו נעולות ואף אחד לא בא לשמוע את הווידוי שלי. התעייפתי מלחבוט [על הדלתות] וזעמתי כל כך שנשבעתי שלעולם לא אצפה עוד לשום דבר מהכנסייה. אלוהים סגר את ליבו כלפיי בשעת מצוקתי ואני אעשה לו את אותו הדבר לנצח. נתתי לדלת העץ העבה בעיטה בריאה [sound kick, או קולנית], ירקתי על הקרקע ובגלל שהייתי כל כך נסערת והייתי צריכה להקל על עצמי [to relieve myself, להתפנות], התיישבתי בשפיפה והשתנתי, ממש שם, על מדרגות הכנסייה. מעולם לא הלכתי לווידוי שוב, ולעוגמתה העמוקה של אמי, החלטתי לישון מאוחר בכל יום ראשון ולדלג על המיסה [התפילה] לגמרי.

כשסיפרתי על האירוע הזה לקלרה, היא אמרה שהיה לי מזל שאף כומר לא היה שם כדי לפתוח את דלת הכנסייה. כי להתוודות ולהשליך את עצמך לרחמיו של כומר, או אלוהים עצמו, ברגע של חולשה היה הדבר הגרוע ביותר שמישהו יכול לעשות. היא אמרה שבניגוד למה שאולי חשבתי אז, אחרי הכל העוצמה לא עזבה אותי, מכיוון שעל ידי כך שהשתנתי על מדרגות הכנסייה ניתקתי את הקשרים שלי [ties] עם הכנסייה לנצח. היא הבטיחה לי שהשתנה היא אחת הדרכים הטובות ביותר של מכשפים לנתק [severing] את קשריהם עם דברים.

"גם לי היתה תקופה נוראה בהתנתקות [disassociating myself] מהכנסייה", היא גילתה, "הייתי נוהגת לצפות בקוצר רוח למיסה של יום ראשון כדי שאוכל להיפגש עם חברים, ואז הייתי הולכת לבתיהם לאכול ולרכל כל אחר הצהריים. זו היתה ההנאה היחידה שהייתה לי בחיי, אז נצמדתי לזה כאילו אין מחר".

"איך שברת את ההרגל הזה?" שאלתי.

"המורה שלי, הנגואל חוליאן, הורה לי לאסוף את כל השתן [piss] שלי במשך ימים בצנצנות. ואז בלילה אחד, בשעה מאוחרת, היה עליי ללכת לכנסייה של המקום שבו גדלתי, וכשאף אחד לא היה בסביבה היה עליי למלא את כל אגני המים הקדושים עם שתן, וגם את אגן הטבילה [the baptismal fount]. ואחר כך היה עליי לעלות למזבח ולמלא את הגביע [calices], ולהוסיף שתן למתקן הקטורת. דמייני למחרת בבוקר -- כי הוא הורה לי ללכת [ולבצע את המשימה] בשבת -- את הפתעת הכומר ואנשי הקהילה כאשר הם בירכו את עצמם בשתן שלי. לא ראיתי את ההומור באותה עת, כי הייתי מבוהלת עד מוות, והרגשתי אשמה במשך שנים אחר כך על ביצוע חילול הקודש. אבל הנגואל חוליאן אמר שזה בדיוק מה שאנחנו עושים: אנחנו מנסים לברך את עצמנו ולהפוך לקדושים באמצעות השתן של מישהו אחר, כאילו זה היה קדוש. שנים אחר כך ראיתי את האירוניה שבזה, ואת מגע הגאונות שבתוכנית הייקוש של הנגואל. את, לעומת זאת, לא פעלת על פי תוכנית; פשוט הלכת לשם כדי להקל על עצמך [relieve yourself, גם לשחרר עצמך מחובה] והרוח טיפלה בכל השאר, מבלי שאת אפילו ידעת על כך."

(עמוד 122-123, בקובץ הטיוטה)

**************** 

ובעקבות הפוסטים האחרונים על יקוש כמציין בו זמנית גם שחרור נקודת המאסף וגם קיבועה במיקום אחר, בקטע הנ"ל התימרון כולו הוא תרגיל של יקוש: שחרור מעול הכנסיה (ואלוהים).
האחיזה עוברת לרוח, שהיא גם הכוח הפעיל בשחרור מאלוהים.

============================

11.7.21

היום, יום ראשון, ה-11.7.21, הוא (כנראה) יום עוצמה.

במחזוריות של 18 יום, אנרגיה מהקוסמוס שוטפת את הארץ ומזינה אותה.
אותה אנרגיה שהלוחם שואף לאגור.

.

הרבה עוצמה קשורה בתמונה הזו, החל משם הספר, אותו היא כורכת (בגירסת המקור)

============================