יום חמישי, 12 באוגוסט 2021

עצירת עצמך, עצירת העולם, ודוגמה

 

"מסע לאיכטלאן" עוסק רבות במושג "עצירת העולם". בספרים מאוחרים יותר ייקרא המושג "שקט פנימי".
אבל מופיע בו גם מספר פעמים הרעיון של עצירת עצמך, עצירת מישהו, לדוגמת הילד הלא מחונך. אני טוען שזה נוסח אחר לאותו דבר, עצירת העולם.
אני מציע את הפרשנות שבסיפור על דון חואן הצעיר הנסחף בנהר יש לנו דוגמה לעצירת עצמו, ולתוצאה של עצירה זו: הגעה לכפיל, למיקום הידע השקט.
.
"הזרם גרר אותו למרחק רב. ובעוד הוא נגרר ומנסה בכל כוחו לא להיכנע, הוא נכנס להלך רוח [frame of mind] מוזר. הוא ידע את הפגם שלו. הוא אדם מאד כעסן, וכעסו האצור בו גרם לו לשנוא ולהילחם עם כל מי שמסביב. אבל הוא לא יכול היה לשנוא או להילחם בנהר, או להיות חסר סבלנות איתו, או לרגוז עליו, אלה היו הדרכים שבהן הוא התנהג בדרך כלל עם כל דבר וכל אחד בחייו. כל מה שהוא יכול היה לעשות עם הנהר היה לנוע עם זרימתו.
דון חואן טען כי התובנה [realization] הפשוטה הזו ותוצאתה: ההכרה בנכונותה [acquiescence] היא שגרמה להטיית הכף, אם לנסח זאת כך, והוא חווה תנועה חופשית של נקודת המאסף שלו. לפתע, מבלי להיות מודע בשום אופן למתרחש, במקום להיסחף על ידי המים הגועשים, הרגיש דון חואן את עצמו רץ לאורך גדת הנהר.
("עוצמת השקט" עמוד 198)
.
כלומר, אופן התגובה הבסיסי שלו לעולם, הכעס, לא היה יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הנהר הקוצף (כלומר, בנהר הכועס 🙂   ) ולכן הוא נעצר. כלומר, לא הייתה לו דרך להגיב לעולם. ואז הגיעה מודעותו אל הכפיל.
ההבנה הזו היא הגשר החד סתרי אל הכפיל (הידע השקט) הקרוי "הבנה טהורה" [pure understanding].
אבל מהי ההבנה הזו?
האם היא ראיית עצמו "במערומיו", כלומר ראיית עצמו ככעסן? חשיפת מהותו?
האם זוהי ההבנה שאין מה לכעוס על שום דבר בעולם? ואם כך, האם כוחה של הבנה כזו - שאין מקום לכעס על שום דבר - לקחת אל הכפיל הוא דבר התקף רק במקרה של אנשים כעסנים?
מה שברור הוא שהבנה זו קשורה בעצירת עצמך.
==================================
מוסיקה


13.8.21

עצירת עצמך, עצירת עולמך, דוגמה נוספת
================================
בפוסט הקודם טענתי שדון חואן הנסחף בנהר לא היה יכול להגיב בכעס כלפי הנהר הקוצף המאיים להטביעו. כעס היה אופן התגובה הבסיסי של דון חואן הצעיר כלפי העולם, ולכן התוכנה המפעילה אותו נעצרה, לא היה לו איך להגיב. ובמונחי הטולטקים: הוא נעצר, או העצמי שלו נעצר, ונקודת המאסף שלו נעה באופן טבעי אל הידע השקט.
המקרה הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן" ובו [העצמי של] קסטנדה נעצר. אצל דון חואן הצעיר היה הכעס אורח הפעולה הבסיסי כלפי העולם, ואצל קסטנדה החניך הצורך בהבנה.
מה שעצר את קסטנדה היה קויוטה (זאב ערבות) שדיבר אתו באנגלית בסגנון מקסיקני (צ'יקאנו). ההכרה בכך שזה אבסורד עצרה אותו, את המיינד שלו, את עולמו.
"בראשי חלפה המחשבה שאני נמצא במחיצתו של קויוטה צ'יקאני. התחלתי לצחוק על האבסורדיות שבכל זה, וצחקתי כל כך עד שהפכתי כמעט היסטרי. ואז המשקל המלא של אי-האפשרות [impossibility] של המתרחש היכה בי ומוחי התנדנד [wobbled].
(עמוד 242)
.
שני עמודים קדימה משם, למחרת האירוע, מסביר דון חואן את האירוע:
"היום הקויוטים אינם אומרים לך דבר, ואינך יכול לראות את קווי העולם. אתמול עשית את כל זה פשוט כי משהו עצר בך".
"מה היה הדבר שעצר בי?"
"מה שעצר בתוכך אתמול היה מה שאנשים תמיד סיפרו לך אודות העולם.
אתה מבין, אנשים אומרים לנו מאז שנולדנו שהעולם הוא כזה וכזה וכך וכך, ובאופן טבעי אין לנו ברירה אלא לראות את העולם כפי שהאנשים תמיד אמרו לנו שהוא".
(עמוד 244)
.
הפוסט מציע, וכותב הפוסט לא יעלה על המוקד כדי להגן על כך 🙂 , שלכל אחד מאיתנו יש אופן פעולה ותגובה בסיסיים לעולם, ואם הנסיבות ימנעו מאיתנו את אופן הפעולה הזה, אז העולם שלנו ייעצר ונגיע לידע השקט, לכפיל, ובהמשך אולי אפילו לראייה.
כלומר, כך טוען הפוסט 🙂  , מה שעצר את קסטנדה או את דון חואן לא בהכרח יעצור אותך.
כשלעצמי, הייתי שמח אם היה לי בכיס איזה דבר בלתי אפשרי שהייתי יכול לשלוף מדי פעם כדי לעצור את העולם. משהו כזה, לדוגמה:

הדבר הזה נקרא "המשולש הבלתי אפשרי של אשר" [Escher]

.
שבת שלום.
=====================
15.8.21

נגיעת הרוח
=========
בפרק "טבעת העוצמה" שב"מסע לאיכטלאן":
קסטנדה ודון חואן מוצאים במדבר, באיזור געשי, אבן, לדעתי גביש קווארץ [דון חואן מפקיד את האבן בידו ואומר לו "לצחצחה ולדאוג לה", צורת התיחסות שהיא אופיינית לטיפול בקריסטלים (גבישים)].
לאחר הליכה לא קצרה הם פוגשים ארבעה חניכים "של מכשף אחר". די ברור שאלה הם "ילדי חנארו", מושג שיופיע שני ספרים קדימה, ב"הטבעת השניה של העוצמה". [מעניין שהחניכים האחרים מופיעים ב"מסע לאיכטלאן בפרק "טבעת העוצמה", ואחר כך בספר ששמו "הטבעת השניה של העוצמה". זה לא מקרי. כתבתי על כך בעבר. טבעות העוצמה של אנשים, הראשונה או השניה, מחוברות זו לזו וכך בעליהן חולקים את אותה מציאות. החניכים וקסטנדה אמורים לחלוק את אותה מציאות נפרדת, ולכן טבעותיהם השניות צריכות להתחבר זו לזו. ייתכן מאד שהמשימה העיקרית של החניכים במפגש זה, בלא ידיעתו של קסטנדה, היא לחבר את טבעות העוצמה השניות שלהם לשלו. בין היתר, הם מתחבקים טרם שהם נפרדים לשלום].
החניכים חיפשו גבישי קווארץ במשך כמה ימים ולא מצאו דבר. הם שואלים את קסטנדה אם הוא מצא, והוא אומר שמעולם הוא לא נדרש לחפש. לדעתי, הוא לא מזהה שהאבן שבחולצתו היא קווארץ, אולי משום שהיא מכוסה בסלע, אדמה.
אני מציע ש:
הם אמנם לא מצאו גבישי קווארץ, אבל הם מצאו לעצמם נגואל שיש לו בחולצתו גביש קווארץ.
דון חואן מדבר אל החניכים ואל קסטנדה, שמספרם הכולל הוא 5, על הצורך במציאת 5 גבישים, על אופן הוצאתם, הטיפול בהם, שיתאימו לאצבעות יד ימין, ועוד. ובעצם יש רובד שני לדבריו. כלומר, הוא מדבר עליהם, על החניכים. אני מציע לקרוא את כל המפגש הזה בשתי המשמעויות של "גבישים": גבישים וחניכים.
בין היתר, הוא אומר להם שאם הם לא מוצאים גביש כדי לשים אותו על דרכו של הרוח [the spirit, שימו לב ללשון זכר] כדי שיגע בו ויטעינו בעוצמה, הם יוכלו לשים כל דבר, אפילו את הבולבול שלהם.
כל ההרצאה הזו על הגבישים מתנהלת כששניים מהחניכים יושבים מכל צד של קסטנדה, שיושב מול דון חואן, כלומר מול הרוח, כלומר (אם תרצו) על דרכו של הרוח.
הבאתי בעבר עדויות לכך שהנגואל הוא שמוק, וכאן יש לנו לדעתי עדות נוספת.
עם תום ההרצאה של דון חואן, כשכולם עדיין ישובים, קסטנדה לפתע מזדקף בגלל עצב צבוט pinched nerve בברכו, או שריר כואב, או דוקר [sore muscle].
אם נמשיך את קו המחשבה הפרשני של הפוסט: זוהי כנראה נגיעת הרוח. האם ציפינו מהרוח לנגיעה עדינה יותר? 🙂
ייתכן שבחיזיון אחר כך, כשדון חואן מופיע אחרת לכל אחד מהחניכים, מוטיב הפין מקבל ביטוי נוסף.
.
כלומר, מכיוון שהחניכים לא מצאו גבישים, הם שמו על דרכו של הרוח שמוק, העונה לשם קרלוס. 🙂
=====================
16.8.21

היום, יום שני ה-16.8.21, הוא (כנראה) יום עוצמה.
במחזוריות של 18 יום, אנרגיה מהיקום שוטפת את [כדור] הארץ ומזינה אותו.
.
בתמונה, מראה ברור של מכתש רמון. 
בספרות שלנו, המראה הברור מציין חיזיון במצב של אובדן הצורה האנושית.
כשהצורה מסתלקת הקטנוניות נעלמת, כאילו כתם ערפל שתמיד כיסה אותנו מתפזר לפתע באיטיות. ("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 201)
מעבר לערפל המכסה אותנו בקביעות ישנו חלק שלנו שתמיד רואה את האנרגיה, אך אנו לא מודעים לכך.



















=====================
17/8/21

דרך עם לב - הגישה המטריאליסטית
============================
האם ייתכן שדרכים עם לב הן דרכים ממשיות על פני הארץ?
הצעתי בעבר הרחוק תשובה חיובית לכך. אני לא זוכר מה היו אז טיעוניי, אבל אני די משוכנע שלא נעזרתי אז בקטע הבא, הלקוח מ"מתנת הנשר":
"היא [לה גורדה] אמרה שהנגואל חואן מטוס הצביע פעם עבורה על תחילתו של שביל [pathway] ואמר כי בהזדמנות הנכונה עלינו להציב את עצמנו במקום ההוא ולתת לעוצמת השביל להתגלות בפנינו. לה גורדה הוסיפה כי לא מדובר בשביל עזים רגיל, אלא בקו טבעי על פני הארץ [on the earth] אשר, הנגואל אמר, ייתן לנו חוזק [strength] וידע [knowledge] אם נוכל ללכת לאורכו [follow it, לעקוב אחריו, לציית לו] ולהיות לאחד אתו [become one with it, להתאחד].
("מתנת הנשר" עמוד 60)
גם על "דרך עם לב" נאמר שצריך להיות לאחד איתה. נאמר שההליכה בדרך עם לב מחזקת אותך. לגבי ידע, נאמר שהעלייה על דרך כזו נובעת מתשוקה ללמידה, לידע.
אזכיר בהזדמנות זו שספרו הראשון "משנתו של דון חואן", כותרת המשנה שלו היא "דרך ידע של יאקי" [a yaqui way of knowledge].
בנוסף, דרך עם לב היא קלה, היא מוצאת חן בעיניך, היא מענגת וגם משעשעת, מצחיקה. הלב שלך אומר לך אם זוהי דרך עם לב.

**********************
מוסיקה
מה מתאים יותר להליכה בדרך עם לב?
הליכה יפה


=====================
18.8.21

מגבלת ההבנה של הצעירים
======================
מכיוון שהמערכת הטפילית היא שמנהלת את החברה האנושית, איך לדעתכם הם יחסמו, בין היתר, את ההתעסקות שלנו בעניינים הקשורים לחירות שלנו? שמבחינתם היא אבדן מזון, בריחה מהמכלאה.
אני טוען: מאחורי איסורים, טַבּוּ על דיבור ועשייה מסויימים. אני משער שענייני מין הם הנושא הדומיננטי בתחום הטבו.
האנרגיה המינית היא השלטת בחלימה: או שעושים איתה אהבה (סקס), או חולמים בעזרתה. ("עוצמת השקט" עמוד 45)
למה ההגבלה הזו חלה רק על חולמים ולא על יוקשים?
כי האנרגיה הזו נחוצה להנעת נקודת המאסף, כלומר חלימה, ואילו קיבועה של הנקודה הוא בתחומי הייקוש.
אני כבר קולט רבים המקווים להיות יוקשים ולא חולמים 🙂
זה לא עניין לבחירה, אלא נגזרת הכרחית של המבנה האנרגטי שלך.
.
אני הולך להציע פרשנות לקטע סתום אודות "דרך עם לב". קטע שצעירים לא יוכלו להבין 🙂 . אלה מילותיו של דון חואן.
[אחרי שאתה מתנסה בנתיב כלשהו כאוות נפשך ובוחן אותו היטב] "שאל את עצמך - ורק את עצמך - שאלה אחת. המיטיב שלי סיפר לי עליה כשהייתי צעיר, ודמי היה סוער [vigorous, נמרץ] מדי בשביל שאוכל להבינה. עכשיו אני מבין אותה ואני אגיד לך מהי: האם לנתיב זה יש לב?"
("משנתו של דון חואן" עמוד 86. זהו כמובן קטע קטן מדיון רחב יותר)
.
אני מציע להצמיד לקטע זה את הקטע הבא מ"עוצמת השקט" שעשוי להציע לו הבהרה.
הרקע: אחרי שדון חואן מסביר שעם האנרגיה המינית או חולמים או עושים אהבה (מגבלה הנוגעת לחולמים בלבד) וקסטנדה מתקשה להסיט את נקודת המאסף שלו כדי לתפוס את [grasp, לאחוז את] המופשט [the abstract], הוא אומר:
"אותו הדבר קרה גם לי," המשיך דון חואן. "ורק כאשר האנרגיה המינית שלי שוחררה מהעולם, רק אז התאים כל דבר למקומו."
(עמוד 45)
.
כלומר, הפוסט מציע שהדם הסוער המונע את ההבנה של "דרך עם לב" קשור לדחף המיני.
דבריו של דון חואן, אם מבינים אותם, חוסכים מאיתנו את הצורך בהזדקנות כדי להבין זאת, כי הוא גילה לנו (ברמז).
פרשנות זו משליכה על המשך התיאור של דרך עם לב, אבל אני משאיר לכם את זה כשיעורי בית, וגם מפני שאנחנו לא נמצאים כאן במסגרת של חינוך מיני 🙂
=====================
18.8.21

המשך הציטוט:
"כל הדרכים [בעלות לב וללא לב] הן זהות. הן מוליכות לשום מקום [nowhere]. הן דרכים ההולכות דרך השיח, או לתוך השיח."
בסלנג של שנות ה-70 (הספר הראשון, ממנו לקוח הקטע, הופיע ב-1968) "שיח" [bush] ציין ואגינה.
.
התרגום העברי משום מה משתמש בלשון רבים: שיחים, וזו טעות.
=======================
19.8.21

כמה מילים על טבעות העוצמה
=======================
הטבעת הראשונה של העוצמה של כל אחד מאיתנו מתחברת אל הטבעות הראשונות של העוצמה של האחרים, וזה מאפשר לנו לחיות באותה מציאות.
כך גם לגבי הטבעת השניה של העוצמה, אבל אותה צריך לפתח. אם אינך מכשף/ה היא נותרת נסתרת וללא שימוש כל חיינו. הטבעת הראשונה היא השכל [reason] והטבעת השניה היא הרצון [the will].
הצעתי שבמפגש החניכים במדבר ("מסע לאיכטלאן"), שבו דון חואן דיבר על מציאה וטיפול בגבישי קווארץ, ובו הוא הופיע אחרת לכל אחד מהם [ולא ארחיב בפרשנות נוספת שלי לגבי אותו מאורע 🙂 : טעינת קסטנדה בעוצמה כי החניכים לא מצאו, לכאורה, גבישים]. הצעתי שייתכן ומשימת החניכים באותו מפגש הייתה לחבר את טבעותיהם השניות לזו של קסטנדה בלא ידיעתו.
אני נוטה לחשוב שגם יד הרפאים של פבליטו המופיעה ב"הטבעת השניה של העוצמה", אותה הוא מניע בסמיכות לקסטנדה ברגעים שתשומת לבו של קסטנדה לכאורה עסוקה בעניין אחר, כאילו בניסיון ללכוד משהו, ייתכן שגם זה הוא אקט שמטרתו לחבר את טבעות העוצמה שלהם.
אחת הסיבות לכך שהטבעת הראשונה של העוצמה קרויה טבעת היא שיש לה אופי כפייתי [compulsive]. היא דורשת הסכמה מכל המשתתפים, המחוברים ביניהם. הרחבה על טבעות העוצמה יש בפרק המסתורי "שישה פסוקי הסבר" שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית של הספר בלבד. תרגום הפרק לעברית נמצא באתר הוצאת טולטק. למרות שהטבעת השניה גם היא טבעת, נדמה לי שלא מוזכרת הכפייתיות שלה.
על פי דיאגרמת 8 הנקודות ב"סיפורי עוצמה" השכל ממוקם בראש והרצון מתחת לפופיק. על כן, אפשר להסיק ששם נמצאות טבעות העוצמה ושם נמצאים החיבורים לאחרים.
התמונה להלן הייתה טריגר עבורי למחשבה על טבעת העוצמה הראשונה, ועל האופי הכפייתי שלה. אם כי הטבעות הראשונות אינן מתחברות על ידי שילובי ידיים.
הכיתוב הוא בונוס 🙂
"הכל שקר" היא עצה טולטקית טובה.
=======================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה