רעיון הדואליות: גוף-נפש, הוא טעות גורלית

 

מכיוון שגורם כלשהו הוליך את האנושות לחשוב במונחי גוף-נפש, הרי שהטעות הזו היא בעצם הונאה.

(על רקע הונאה כזו, הונאת המגיfה היא משחק ילדים, או ליתר דיוק: הונאה של מפגרים. מבחינה לשונית לא ברור מי המפגר: יוצרי ההונאה או קרבנותיה. מבחינה עניינית: שניהם   )

.

אני מביא שני קטעים, העוסקים לדעתי באותו עניין, אבל, כרגיל, מגלים טפח ומסתירים שניים.

.

"אתה חושב על פעולותיך," הוא אמר. "לכן אתה נאלץ להאמין שהפעולות שלך חשובות כפי שאתה חושב שהן, כשבמציאות שום דבר ממה שאנו עושים אינו חשוב. שום דבר! אבל אז, אם שום דבר אינו באמת [really, ממש, מבחינת המציאות] משנה, כפי ששאלת אותי, איך אני יכול להמשיך לחיות? זה יהיה פשוט למות [זה כמו לבחור למות]; זה מה שאתה אומר ומאמין, כי אתה חושב על החיים"

("מציאות נפרדת" עמוד 81)

.

הקטע הבא לקוח מהספר המופלא "יקוש עם הכפיל":

"הוא הדגיש כי זוהי טעות מצדינו להתייחס למעשינו [acts, פעולותינו] כאילו הם שלנו, או לחשוב על עצמנו כאחראים [in charge, על פינו יישק דבר] או כאילו השליטה בידינו [in command]. שכן לעשות זאת רק מנציח את הדיכוטומיה הכוזבת הבאה: עצמי שהוא הכוח המניע [motivating] של פעולה, ועצמי אחר שהוא העושה, או המבצע, שמאחורי אותה פעולה. זו אותה קונצפציה מוטעית [misconception] של גוף-נפש [mind-body] שנמצאת בשורש הבלבול שלנו. זה מוביל להשקפה מוטעית על העולם."

(עמוד 80 בקובץ הטיוטה)

.

מה מציע עבד הרוח   ?

כשאנחנו מתייחסים למציאות מתוך מחשבה, אנו חושבים שהמחשבות שלנו חיוניות לתפקודנו, ליתר דיוק: תפקוד גופנו. אם לא אחשוב ואחליט, איך יידע הגוף לפעול ?! הגוף לא יידע מה לעשות ולכן לא יעשה דבר, ואני אמות.

הפוסט מציע שגופנו יפעל ויהיה אפילו באינטראקציות מורכבות עם אחרים הכוללות דיבור (שלכאורה מצריך מחשבה) מבלי שנדחוף את עצמנו לתוך התהליך.

על דיבור כזה, המשוחרר מהמחשבה, עיין בפוסט של העבד הנ"ל "ראשים מדברים".

אם הפרשנות הזו הזויה מדי בשבילך הקורא/ת, פעל על פי ההמלצה הרגילה: תהנה מהציטוטים ושכח את קטעי הפרשנות.

ואסיים בשאלה: אם הפוסט נכתב מבלי שכותבו היה ער לכתיבתו; ללא שתרם לו את מחשבתו (נאה דורש, נאה מקיים), האם זה אומר שהוא פחות טוב?
התשובה היא כמובן שלילית, כי לכותב הפוסט כבר אין לאן לרדת  

.

שבת שלום.

.

מוסיקה

Boney James - So Beautiful

************************************

21/8/21

עוד על הבדיה הקרויה "גוף-נפש"
=========================

"שבת לאדני" [לאדונים שלי, 7 על פי הספירה האחרונה שלי], אבל אנו הטולטקים שובתים רק ממלאכה [עשייה], לא מאי-עשייה, שנאמר "אצל המכשפים, להם נפלת קרבן, אין חופשות" - השרת לפלורינדה ב"להתעורר אל החלום").

בפוסט הקודם הודגשה הטעות שבמחשבה שאנו שולטים בגוף, ושיש בנו שני חלקים: אחד השולט ואחד המציית. תזכורת:

"הוא הדגיש כי זוהי טעות מצדינו להתייחס למעשינו [acts, פעולותינו] כאילו הם שלנו, או לחשוב על עצמנו כאחראים [in charge, על פינו יישק דבר] או כאילו השליטה בידינו [in command]. שכן לעשות זאת רק מנציח את הדיכוטומיה הכוזבת הבאה: עצמי שהוא הכוח המניע [motivating] של פעולה, ועצמי אחר שהוא העושה, או המבצע, שמאחורי אותה פעולה. זו אותה קונצפציה מוטעית [misconception] של גוף-נפש [mind-body] שנמצאת בשורש הבלבול שלנו. זה מוביל להשקפה מוטעית על העולם."

("יקוש עם הכפיל" עמוד 80 בקובץ הטיוטה)

.

בפוסט זה אביא עוד כמה התיחסויות לדואליות השקרית המוכרת לעומת הדואליות האמיתית שאיננה מוכרת.

.

בספר הראשון של טאישה "מעבר המכשפים":

קלרה הסבירה כי אנו משוכנעים שקיים בנו דואליזם [שניות]; שהנפש [המיינד] היא החלק הבלתי חומרי [insubstantial] של עצמנו, והגוף הוא החלק הקונקרטי [ממשי, מוחשי]. חלוקה זו שומרת על האנרגיה שלנו במצב של הפרדה כאוטית, ומונעת ממנה להתלכד.

"להיות מפוצלים זה המצב האנושי שלנו", הודתה. "אך החלוקה שלנו אינה בין המיינד [הנפש] לגוף, אלא בין הגוף, המאכלס את המיינד, או את העצמי, לבין הכפיל, שהוא כלי הקיבול של האנרגיה הבסיסית שלנו."

(עמוד 56)

.

ובתחילת העמוד הבא:

"אם אנו מתים מבלי למחוק את הדואליזם השקרי שלנו אודות גוף ונפש [מיינד], אנו מתים מוות רגיל", אמרה.

(עמוד 57)

אזכור נוסף של הדואליות האמיתית והשקרית נמצא שם גם בעמוד 76.

.

ב"צדו הפעיל של האינסוף":

הוא טען שהגוף הפיזי וגוף האנרגיה הם תצורות האנרגיה היחידות שמאזנות זו את זו בתחום שלנו כבני אדם. לכן הוא לא קיבל שום דואליזם [שניות, כפילות] אחר מאשר זה שבין שני אלה. את הדואליזם בין גוף ונפש [מיינד], רוח ובשר, הוא ראה כחיבור [concatenation - שרשור. לדעתי ייתכן ויש כאן טעות במקור, וצריך להיות concoction - תבשיל, בדיה, מרקחה, המצאה שקרית] סתמי של המיינד, הבוקע ממנו ללא כל בסיס אנרגטי.

(עמוד 204)

.

וב"מעברים קסומים":

עוד הוא אמר שהגוף הפיזי מערב [involved, כולל באופן מסובך] את הגוף והנפש [מיינד] כפי שאנו מכירים אותם,

(עמוד 121)

.

אם כן,

הדואליות הממשית היחידה היא של הגוף הפיזי וגוף האנרגיה (הכפיל). היא איננה מוכרת לתרבות האנושית, כי גוף האנרגיה אינו ידוע לרוב רובה.

הדואליות המוכרת גוף-נפש היא לא ממשית, כלומר קיימת "בדמיונו" של המיינד, שהוא כזכור ישות זרה.
כשאנו מאמצים את המיינד הזר אנו חווים פלאיות של התאמה בין מצבי הנפש ומצבי הגוף, ותוהים הכיצד. זו שאלה שמעניינת פילוסופים. אין לה ערך רב מבחינת הדרך אל החירות.
הדואליות הזו, אני מציע כפרשנות, לא צריכה לעניין אותנו, כי אנחנו לא מתעניינים בפסיכולוגיה של מוחות [מיינדים] של חייזרים. 

*********************************** 

מוסיקה

עוד משהו של בוני ג'יימס.

מקסים.

========================

22.8.21

סחרור עלים ברוח (wind) - אות מהרוח (spirit)
===================================

במפגש הלא ראשון של קסטנדה עם פלורינדה החניכה, הם יושבים על ספסל ואז מופיעה רוח שמעיפה את העלים היבשים (המתים) באוויר בהתסתערות חטופה ופתאומית:

.

"זו הייתה הופעה מעולה של הרוח [spirit]" [קסטנדה] מלמל. "הרוח והעלים המסתחררים לפנינו, והיא הייתה למענך. המכשפים שאני עובד איתם היו אומרים שזה אות מבשר. משהו הצביע עלייך בדיוק ברגע שחשבתי כי מוטב שאעזוב. אינני יכול לעזוב עכשיו."

(להתעורר אל החלום עמוד 85)

.

משמעות האות: לפניך מישהי שצריך להביאה אל עולם המכשפים.

במפגש של קסטנדה עם טאישה, יש שני סימנים, לפחות, מהרוח. אחד מהם, השני, הוא בעל דמיון רב למקרה הנ"ל, אם כי הוא מצריך עיבוד לשוני.

.

האות השני:

קסטנדה כנראה מתכוון לנפנף אותה:

"תחזרי בעוד עשרים שנה, אחרי שחיית, ואז נוכל לדבר על משמעות החיים," [...]

ואז מופיע האות שמשנה את דעתו:

משב רוח קריר נכנס דרך החלון הפתוח ובילגן את דפי הבחינה על שולחנו של קרלוס. נשמתי עמוק כדי להרגיע את עצמי.

"אם את באמת רוצה לדעת על משמעות החיים," אמר קרלוס, "את צריכה לפגוש את האינדיאני היאקי הזה שאני עובד איתו.[...]

(עמוד 7)

.

פרץ רוח חזק הוא מסימני הרוח [spirit], ובמיוחד כשהיא פורעת את הסביבה (מבלגנת). כך היה גם במפגש העיניים של קסטנדה עם ארמנדו טורס ("מפגשים עם הנגואל"), ובמיוחד עלים ודפים. ואני טוען שזה לא מקרי כי שניהם אותו הדבר מבחינה לשונית.
אותה מילה מציינת גם עלה של צמח וגם דף נייר, לפחות בשלוש שפות שאני מכיר: עלה (עלון, לעלעל...), אנגלית: leaf, גרמנית blatt.

המילה בטקסט זה אינה עוזרת לפרשנות המוצעת: papers, אם כי אינה פוגעת בה.

************

לגבי האות הראשון:

"את יותר מדי צעירה ויפה מכדי לדאוג למשמעות החיים," הוא אמר בנימה ידידותית. "את בת לא יותר מתשע עשרה או עשרים. מדוע לא להשאיר את השאלות הכבדות לפילוסופים מצומקים?"

"אני בת עשרים ושתיים ואני מתעניינת מאוד במשמעות החיים," התפרצתי, מוטרדת ממה שנראה לי כאמירה שוביניסטית. "מה הטעם בכל זה. חייב להיות משהו נוסף שעושה את החיים שווים לחיותם, מאשר הקשקושים שקיבלנו כל יום בחיינו."

בזמן שדיברתי בשילוב תנועות נמרצות עם הידיים, דפקתי על צלוחית עם מהדקי נייר על שולחנו. הם התפזרו על הניירות שלו, אבל קרלוס העמיד פנים שהוא לא שם לב לכך.

(עמוד 7 בקובץ הטיוטה)

.

שוב יש כאן אות אחרי שלכאורה קסטנדה מנסה להיפטר ממנה. שוב יש כאן יצירת בלאגן. שוב קשור לדפים.

בנוסף, מהדק מתאים לדעתי לסמל יוקש, כי היוקש אוחז במציאות, מקבע אותה, נצמד, אליה (כשהחולם, להבדיל, מזמן מציאויות אחרות), כלומר, הרוח לכאורה אומרת לו, לא רק שצריך להביא אותה לעולם המכשפים, אלא שלפניו יוקשת.
אבל אני לא יכול לספק הוכחה שתשכנע מישהו מלבדי בפרשנות זו.

.

לגבי האות הראשון, אני בעצם טוען שהפגיעה של טאישה בלי-כוונה במהדקים ופיזורם היא אקט של הרוח. כלומר, הרוח משתמשת גם באנשים כדי להעביר מסרים.

========================

22.8.21

בשני המקרים, בפגישות של טאישה ופלורינדה עם קסטנדה, הרוח לכאורה הניאה אותו מכוונתו להיפרד מהן. האם אפשר לראות בכך אי-הסכמה מהסביבה?

לאחרונה הצבעתי על מקרה של אי הסכמה מהסביבה (בניגוד להסכמות מהסביבה), כשהפרקולטור השמיע קול נפיחה. 

========================

23.8.21

"‫אין לי מיינד שיגיד לי שהגיע הזמן להיות זקן‬"
=================================

האם זכורה לכם אמירה זו?
סיכוי רב שהתשובה היא שלילית.
האמירה לקוחה מתוך הקטע הבא, הנמצא בטקסט הרבה פחות מוכר שפרסם קסטנדה: "ידע שקט". מבחינת כמות הטקסט שבו, הוא בגודל של ספרון. ניתן לקרוא את התרגום לעברית של ספרון זה באתר הוצאת טולטק.

(עמוד 21)

.

מהי האסוציאציה של כבודי?

"אין לי סלולרי חכם שיגיד לי מה נכון. אין לי סלולרי חכם שיתפוס את מקומו של ההיגיון הבריא שלי (common sense)".

הציות לשקרים ולמניפולציות הגלויות של מטרד הבריאות, ולשטיפות המוח של אמצעי התקשורת והפוליטיקאים מצביעים על אבדן ההיגיון הבריא (גם על חוסר בסיסי בעוצמה).

.

החוסר בעוצמה מתבטא באי זיהוי השקרים, ובאי הנכונות ללכת נגד הזרם, בכניעה ללחץ החברתי.

.

נקודה חשובה: 

הקטע מדגים הסכם חברתי שהלוחם אינו מקבל, מכיוון שהוא לא היה שותף לקבלתו.

========================

24.8.21

כשהרוח (spirit) לא מצליח לגרום לך לעצור ולקשור את שרוכי הנעלים, המוות משיג אותך.

ואולי הרוח (spirit) הוא שתבע אותה לעצמו, כי פרץ חזק של רוח (wind) הוא מופע נפוץ של הרוח (spirit).

========================

25.8.21

חידת בקיאות
==========

קלה למי שקרא את הספר, בלתי אפשרית למי שלא.

מה מזכירה לכם התמונה הבאה?

התשובה "משה בתיבה" תזכה אתכם בהערה ביומן ודרישה להחתמת ההורים 

========================

26.8.21

חסימה בפייקבוק כמשל
=================

משל למה?

לאופן שבו אנו יכולים להוציא משהו מחיינו על ידי כישוף.

"אנשים לעתים רחוקות מגיעים להכרה שאנו יכולים לחתוך ולסלק כל דבר מחיינו, בכל זמן, ממש כך (just like that, בקלות כזו). הוא הקיש (snap) באצבעותיו."

("מסע לאיכטלאן", עמוד 23)

ההמשך מדבר על השתחררות מהרגלים (כמו עישון ושתייה), אבל לדעתי יש כאן הטעיה מכוונת, שהרי נאמר "לסלק כל דבר מחיינו".

האם להוציא משהו או מישהו מחיי באמצעות כישוף פירושו להאבידו מהעולם?

לא. אין פירושו להוציאו מהמציאויות של האחרים, כלומר אין פירושו להוציאו מ"המציאות המוסכמת". כאן באה החסימה הנ"ל לעזרנו בהבהרת העניין:

כשאת/ה חוסם מישהו (או נחסם), אתה חוסם את כל הדרכים שבהם הוא מופיע בעולמך הוירטואלי המסוים הזה: הפוסטים שלו, תגובותיו, אזכוריו (?)...

עם זאת, לפעמים רמזים אליו מבצבצים, לדוגמה: מניין התגובות אינו תואם למספר התגובות הגלויות לך. אבל זה באג קטן שהפייק לדעתי היה יכול לטפל בו בקלות, ולהפריד את עולמותיכם לחלוטין.

אני מציע את הרעיון שהחסימה הנ"ל היא מודל לאופן שבו המכשף מוציא משהו מעולמו, כלומר מפריד משהו מעולמו, שנאמר "מציאות נפרדת" 

****************************

מוסיקה

========================

27.8.21

ידברו מעשיך, לא פיך
================

הקטע הבא הוא מתוך שיר של יהודה עמיחי:

"אדם בחייו"

[...]

אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת,

בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק

בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים

וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן,

לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה.

וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ

[...]

מה זה מזכיר לכם?
מכיוון שאת כולכם נשא האור... אני לא אחכה שתרדו חזרה מהקשב השלישי לקשב הראשון ("אולי תרדו שם") כדי להתייחס לפסאודו סוגיות שאני מעלה  ולכן אני אענה:

מתוך "יקוש עם הכפיל":

"ללא-רבב [Impeccability] זה להגיד היי [hello], תודה וביי [goodbye] יחדיו ברגע אחד באמצעות הפעולות הנהדרות [superb, המעולות] שלך," היא [נלידה] אמרה כשהיא מחבקת אותי. "ככה תמיד תהיי רגועה [at ease], בלי חרטות ובלי שום דבר בהמתנה [לטיפולך] [nothing pending]."

(עמוד 148 בקובץ הטיוטה, ממש בסוף הספר)

חשוב לשים לב שהאמירה המשולשת הזו היא לא מילולית:
ידברו מעשיך, לא פיך.

.

הבית האחרון בשיר של עמיחי גם מבקש להיות מוזכר:

.

מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו

מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק,

הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה,

וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים

אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל.

.

"מלא בעצמו ומתוק" - ככה הנשר אוהב אותנו.

הענפים המצביעים מזכירים את המוות המצביע בסוף ריקוד הלוחם אל ????

.

שבת שלום

========================