על פי "סיפורי עוצמה" עמוד 205-206, ברגע הלידה שלנו אנו מוכנסים לתוך בועה [אני נוטה לחשוב שיש כאן אי דיוק, ומדובר ברגע העיבור, ההפרייה, האקט המיני, וזה נתמך על ידי הדיון על ההשלכות של זיון משועמם [bored fuck] וכו.]
ועם הזמן הבועה הזו הולכת ונסגרת. הבועה היא התפיסה [perception] שלנו. אנו חיים בתוכה כל חיינו [אלא אם כן אנו מכשפים], וכל שאנו עדים [witness] לו על הקירות העגולים של הבועה הוא ההשתקפות [reflection] שלנו. [שימו לב שבספר זה מופיע ברבים, השתקפויות. זו אולי לא טעות כי מדובר עלינו, רבים, ולכן ההשתקפויות הן ברבים, אבל זה עלול להטעות כי כל אחד צופה בהשתקפות אחת. עמוד 206 למעלה]
ההשתקפות שבה אנו צופים [שמבחינתנו היא העולם שלפנינו] היא השתקפות של ההשקפה שלנו על העולם [The thing reflected is our view of the world]
ש. view - ראייה, מראה, גם דיעה.
"ההשקפה [view] הזו היא בהתחלה תיאור [description] אשר ניתן לנו מרגע הלידה שלנו, עד שכל תשומת הלב שלנו [הקשב] נתפסת בו, ו[אז]התיאור נעשה להשקפה.
(עמוד 206 למעלה)
.
וזו הנקודה של הפוסט
תיאור הוא מילולי. אנו מגיעים לעולם, הורינו ומבוגרים אחרים מדברים ומתארים את העולם בלי סוף, ועם הזמן הדיבור הזה הופך עבורנו למראה-עיניים. הדיבור הזה מנתב את תשומת לבנו לראות את מה שנחשב לעולם המוסכם, ומסיט את תשומת הלב שלנו מכל מה שאינו שייך לו [זה סתם דימיון, זה היה רק חלום, זו אשליה אופטית...]. די ברור שהדיבור הזה סביבנו בילדותנו אחראי באיזשהו הופך לדיבור הפנימי שלנו, שילווה וינחה את חיינו.
תיאור הוא מילולי. אנו מגיעים לעולם, הורינו ומבוגרים אחרים מדברים ומתארים את העולם בלי סוף, ועם הזמן הדיבור הזה הופך עבורנו למראה-עיניים. הדיבור הזה מנתב את תשומת לבנו לראות את מה שנחשב לעולם המוסכם, ומסיט את תשומת הלב שלנו מכל מה שאינו שייך לו [זה סתם דימיון, זה היה רק חלום, זו אשליה אופטית...]. די ברור שהדיבור הזה סביבנו בילדותנו אחראי באיזשהו הופך לדיבור הפנימי שלנו, שילווה וינחה את חיינו.
זה מזכיר לי אמירה אחרת הנוגעת לדיון זה: עמיתינו בני האדם, המכשפים השחורים, שגורמים לנו לראות את העולם כפי שהם רוצים שנראה אותו. התימרון שלהם הוא כישוף כי הוא יוצר עבורנו מציאות. והוא שחור, כנראה, כי הוא משעבד אותנו להשקפה אחת ויחידה.
.
המעבר מדיבור לראייה, מתיאור להשקפה [מבט]
===============================
===============================
יש באנגלית מושג המכיל את שתי המשמעויות האלה של מחשבה ושל ויזואליה: reflection.
גם השקפה, view, זו שמשתקפת בהשתקפות, מכילה את שתי המשמעויות.
גם השקפה, view, זו שמשתקפת בהשתקפות, מכילה את שתי המשמעויות.
אני חושב שהדיון הנ"ל, דרך המושגים האלה, בא לרמוז שמה שאנו תופסים (רואים) הוא בו זמנית גם מחשבה. וחוליית החיבור שבין מחשבה לתפיסה היא הדיבור.
הדיבור, מצד אחד הוא משקף מחשבה, ומצד שני יוצר* מציאות [תפיסה].
הערת אגב, לכן, לדעתי, זה לא מקרי שמרכז הדיבור בדיאגרמת 8 הנקודות המרכיבות את האדם, נמצא בין מרכז המחשבה לבין שלושת המרכזים שהם צורות של תפיסה: ראייה, חלימה, תחושה [feeling].
הערת אגב, לכן, לדעתי, זה לא מקרי שמרכז הדיבור בדיאגרמת 8 הנקודות המרכיבות את האדם, נמצא בין מרכז המחשבה לבין שלושת המרכזים שהם צורות של תפיסה: ראייה, חלימה, תחושה [feeling].
.
* - יוצר זה לא מדויק, אלא בורר. מסנן את ההאצלות המרכיבות את המציאות המוסכמת. הסינון הזה זוכה להרחבת הדיבור בפרק המסתורי שנוסף ל"מתנת הנשר" בספרדית. שם ישנו הדימוי לתפיסת העולם כסינון השמנת מהחלב, רפרוף.
*******************************
13.10.21
להגשים את הגירסה הטובה ביותר שלך
===============================
===============================
ב"להתעורר אל החלום" עמודים 243-244 מתוארת הראייה של פלורינדה במצב חלימה, על גבי הרשימות שלה, הטיוטה, מבנה שלם שיוצר סדר נפלא של הרעיונות שבטיוטה. זהו סדר פנימי של החומרים שהיו בטיוטה שלה [inherent order of my notes].
כשהיא הביטה במבנה הזה היא חוותה את המילים בו זמנית כתובות ונאמרות בקול.
"לא עיניי ולא אוזניי היו אלה שקלטו את מה שניצב שם לפניי. נכון יותר, היו איזשהם סיבים מתוכי שהושיטו את עצמן קדימה, כמו שואבי אבק חרישיים, אשר ינקו את המילים הזוהרות שלפניי כמו חלקיקי אבק".
(עמוד 244)
האירוע הזה לדעתי נוגע ל"קריאת האינסוף", כי הוא דוגמה נוספת של אותו "מנגנון", ככל הנראה, זה המתואר בעולם מושגים אחר כ"הספריה האקאשית".
.
הקטעים הבאים מתוך הספר של פלורינדה רלבנטיים לטענת פעולת הגומלין, ההשפעה ההדדית שבקריאת האינסוף, בין האינסוף ובין הקורא אותו:
"אין קיצורי דרך לכתיבת עבודות סמסטר טובות," אמרה אספרנסה, "גם לא בעזרת כישוף. את צריכה לדעת שללא הקריאה הראשונית, רישום ההערות, הכתיבה והשכתוב, לעולם לא היית מסוגלת לזהות את המבנה והסדר של עבודת הסמסטר שלך בחלימה."
(עמוד 250 למטה)
.
"אספרנסה צחקקה חרש ואמרה כי מה שהשרת ראה במאמר שלי [בחלימה] היה שונה ממה שראיתי וכתבתי. "וזה טבעי, משום שהידע שלו הוא הרבה יותר רחב משלך".
(עמוד 252 למעלה)
.
כלומר, הידע האקטואלי שלנו קובע את גבולות הידע המופיע בחלימה-ערה (שהיא מצב של מודעות מוגבהת).
הקטע הבא אינו נוגע להדדיות, אבל נוגע לדיון כולו.
"הגיע הזמן שתדעי מה גרם לך לראות גירסה טובה יותר של המאמר המקורי שלך," אמרה אספרנסה, מזדקפת וקורצת אליי, כאילו כדי להדגיש בי היא עומדת לגלות סוד גדול. "כשאנו חולמים-ערים יש לנו גישה לידע ישיר."
(עמוד 252 למטה)
.
אני חושב שקטעים אלה ואחרים המופיעים בספרה רומזים לכך שזוהי קריאה של טקסט [עבודת הסמסטר שלה] שכבר קיים אי שם במימד אחר (הספריה האקאשית) בגירסה המושלמת שלו (כמו עולם האידיאות האפלטוני), וההגשמה שלו בעולם הפיסי, עולם הקשב הראשון, תלויה ברמת העוצמה האישית שלנו. כלומר, ככל שעוצמתנו רבה יותר, כך "נוריד" [download] גירסה מושלמת יותר שלו.
גם בריאיון של קסטנדה עם גרסיאלה קורבאלאן הוא אומר שאיכות הקריאה שלו מן האינסוף את הטקסט של ספריו תלויה ברמת האנרגיה שלו באותו אירוע, ויש הבדל בין הספרים שלו מבחינה זו. "מסע לאיכטלאן" הוא, ככל שאני זוכר, מאלה שנקראו היטב.
.
זוהי כמובן הצעה פרשנית בלבד.
.
ומה לגבי הגירסה הטובה ביותר שלך?
זהו כבר המשך פיתוח של הפרשנות הנ"ל, למתקדמים בלבד 
כשאת/ה בעל עוצמה אישית רבה, את/ה מסוגל לקרוא את המסר, את פקודות הנשר, בצורה המוצלחת ביותר, ולכן להגשים בעולם את הגירסאות הטובות ביותר של מעשיך.
במילים אחרות, ולדוגמה: באינדקס של הספריה אקאשית ישנו ערך הנקרא "אבי כהן" ואני מתקשר את הדמות הזו, ולכן מוטל עליי להגשים את דרכה ומעשיה. מידת העוצמה שלי תתבטא במידת נאמנותם-למקור של מעשיי.
בתקווה שהפוסט הזה "הורד" היטב
אם הוא גרוע ועם זאת הוא "הורד" היטב, זה סימן שהוא חרה במקור
כשאת/ה בעל עוצמה אישית רבה, את/ה מסוגל לקרוא את המסר, את פקודות הנשר, בצורה המוצלחת ביותר, ולכן להגשים בעולם את הגירסאות הטובות ביותר של מעשיך.
במילים אחרות, ולדוגמה: באינדקס של הספריה אקאשית ישנו ערך הנקרא "אבי כהן" ואני מתקשר את הדמות הזו, ולכן מוטל עליי להגשים את דרכה ומעשיה. מידת העוצמה שלי תתבטא במידת נאמנותם-למקור של מעשיי.
בתקווה שהפוסט הזה "הורד" היטב
אם הוא גרוע ועם זאת הוא "הורד" היטב, זה סימן שהוא חרה במקור
************
מוסיקה
עמוק בטל -
מילים: לאה גולדברג
============================
14.10.21
האם הנשר והרוח הם אותו הדבר ?
==========================
==========================
במחשבה ראשונה זה נראה לגמרי אבסורדי, כי הרי אנחנו חלק מהרוח, והחירות משמעה לחלוף על פני הנשר, לחמוק ממקורו, לא להיות לו לטרף.
אבל יש כמה מקומות בספרות שמושכים אותנו לחשוב שייתכן והם אותו הדבר.
1. בתיאור חוק הנגואל ב"מתנת הנשר" נאמר שהנשר העניק לזוג הנגואלים (הראשון?) את הידע אל החירות, כשהיינו מצפים שהרוח תעשה זאת. הנשר הוא הכולא, המשעבד והרוח היא החירות.
2. כאן המסקנה הזו נראית הכרחית מבחינה לוגית חמורה:
ב"צדו הפעיל של האינסוף" נאמר:
"האינסוף הוא כל מה שמקיף אותנו" הוא אמר והחווה תנועה רחבה בידיו. "המכשפים מהשושלת שלי קוראים לזה אינסוף, הרוח, הים האפל של המודעות, ואומרים שהוא קיים מחוץ לנו ושולט בחיינו."
(עמוד 76)
ב"מעברים קסומים" נאמר:
"הם ראו שיש ביקום כוח ענקי, אוסף עצום של שדות אנרגיה שהם כינו אותו הנשר [the Eagle], או הים האפל של המודעות.
הם הבחינו בכך שהים האפל של המודעות הוא הכוח המשאיל [lends, כלומר במטרה לקבלו בחזרה] מודעות לכל היצורים החיים, מוירוסים ועד בני אדם. הם האמינו שהוא משאיל מודעות לישות כלשהי עם היוולדה, ויישות זו מגבירה את המודעות הזו באמצעות חוויות חייה עד לרגע שבו הכוח דורש את החזרתה [של המודעות].
(עמוד 97)
.
אם כן, הטיעון פשוט וחד משמעי:
הים האפל של המודעות הוא הנשר.
הים האפל של המודעות הוא הרוח.
מכאן שהרוח היא הנשר.
הים האפל של המודעות הוא הרוח.
מכאן שהרוח היא הנשר.
.
ראוי לשים לב שהספרים לא מגישים לנו את הרעיון הזה במתנה. הם מפזרים את חלקי הטיעון, במקרה זה, בשני ספרים.
.
בונוס 
על פי הציטוט הראשון, מה שסביבנו הוא הנשר, הים האפל, שמצד אחד מעניק לנו מודעות, ומהצד שני, זו טענתי, המודעות הזו מופנית אל הסביבה שלנו, כלומר אליו, וכך הוא מפטם אותנו לקראת השחיטה.
הפיתרון של המכשפים הוא לא להפסיק להתבונן, להפסיק להיות מודע לעולם שסביבך, אלא לא להיצמד אליו רגשית, לשמור על ריחוק ממנו.
הפיתרון של המכשפים הוא לא להפסיק להתבונן, להפסיק להיות מודע לעולם שסביבך, אלא לא להיצמד אליו רגשית, לשמור על ריחוק ממנו.
*************************************
מוסיקה
את(ה), הלילה, והמוסיקה
שיר מ-1934
ובגירסה ג'אזית אינסטרומנטלית בלבד
אמירה נוספת שיש לצרפה לדיון זה:
דון חואן: "איך אני יכול לדעת מי אני, כשאני כל זה" (והחווה ידיו בתנועה רחבה על כל הסביבה).
הסביבה הזו היא, על פי הציטוט שלעיל, הנשר. ודון חואן מדבר על עצמו במובן של הכפיל, שהוא הזהות האמיתית שלו.
15.10.21
מעט פרנויה בריאה
===============
===============
לא במינון שהלוחם זקוק לה, אבל מנה נחמדה להתחיל איתה 
האיש אמר את זה בתקופה שהמסך המתקיף היחיד בסביבה היה של טלביזיה "טיפשה".
חדי העין (והזיכרון) ימצאו בדבריו הד ישיר לרעיונות מהספרות שלנו, כגון:
- אשליית חופש ההחלטה
- הבחירה היחידה היא לבחור את אדונך.
********************
הצריחה (לעזרה) אל הכוונה
=====================
=====================
הקריאה לכוונה נעשית בצריחה ציפורית. איפיון זה של הצרחה מופיע, ככל שאני יודע, פעמיים בלבד בספרות.
.
"סילביו מנואל נעץ בי את מבטו. עיניו היו שחורות, כמו שתי חתיכות אובסידיאן [זכוכית געשית] מבריקות.
מבלי להזיז שריר, הוא פלט צרחה ציפורית נוקבת [a piercing birdlike scream].
"כוונה [intent]!!" הוא צעק. "כוונה !! כוונה !!"
עם כל צרחה, הקול שלו נעשה יותר ויותר לא-אנושי ונוקב [piercing, חודר]. השיער בחלק האחורי של צווארי סמר. הרגשתי גושים על עורי, שנעשה כעור ברווז.
("כח השקט" עמוד 84 למעלה)
.
הדוגמה השנייה נמצאת בספר הפלאי שצץ לאחרונה: "יקוש עם הכפיל" של טאישה אבלאר:
"תרגלי את התנועות האלה עם הכפיל שלך," הוא [אמיליטו] חזר, ושוב הראה לי את תנועת הסחרור לרוחב [lateral spinning motion].
"אבל איך אני מתרגלת את זה בלי ליפול מהעץ?" שאלתי.
"השתמשי בדימיון [imagination] שלך והתכווני זאת [intend it]," הוא אמר. "כוונה, כוונה, כוונה," הוא צווח כמו צרחת ציפור [called out in a shrill bird like squawk] תוך שהוא צועד לעבר הבית.
(עמוד 130 בקובץ הטיטוה)
.
ככל שאני זוכר, הרוח מדומה לציפור טרף. וציפור החירות היא, כנראה, הרוח.
אם כן, הקריאה לכוונה (לרוח) היא כציפור אל ציפור
.
כדי שלא נדבר באוויר, הנה קול הקריאה הנוקבת של בז.
האם זכור לך המרדף של קסטנדה הילד אחרי הבז הלבקן ? ("מסע לאיכטלאן")
.
מוסיקה
אהבה עם תנאים, לא האהבה של הלוחמים.
שבת שלום.
============================
16.10.21
גדול המפונקים
=============
=============
דון חואן לסילביו מנואל ולוויסנטה: "אני חושב שאתם כבר יודעים שקרלוס הוא האיש המפונק * ביותר שאני מכיר [...] אם יש מישהו שלוקח את הפינוק ברצינות, זהו האיש.
צחקתי, אבל איש מלבדי לא צחק.
"אין ספק שביחד אתם תהיו שלישייה [trio] בלתי נשכחת" המשיך דון חואן, "הזקן והמלומד ביותר, המסוכן והעוצמתי ביותר, והמפונק ביותר **."
ועדיין לא צחקו."
צחקתי, אבל איש מלבדי לא צחק.
"אין ספק שביחד אתם תהיו שלישייה [trio] בלתי נשכחת" המשיך דון חואן, "הזקן והמלומד ביותר, המסוכן והעוצמתי ביותר, והמפונק ביותר **."
ועדיין לא צחקו."
("כח השקט", עמוד 76 למטה)
.
* מתמכר - indulger.
** - המכור ביותר לעצמו [the most self-indulgent]
.
כשלונו של קסטנדה במבחן שהם עושים לו מיד לאחר מכן, על ידי קשירתו בצווארו ככלב בחצר, והפיתרון האלים שלו לבעיה, שהוא כדברי דון חואן פעולה של התמכרות: התמכרות לאלימות, מוכיח להם שאין בו אף אחת מארבע הלכי-הרוח [moods] של היקוש. כי מי שברשותו אחד מארבעת הלכי-הרוח הללו היה פותר את הבעיה אחרת, ודון חואן מפרט זאת עם דוגמאות.
אני טוען שהמבחן הוכיח את מה שהם כבר ידעו, שהוא גדול המפונקים (גדול המכורים לעצמם), ולכן אין ברשותו אף אחד מארבע הלכי-הרוח האלה, ולכן עליו ללמוד את כולם.
אני טוען שהמבחן הוכיח את מה שהם כבר ידעו, שהוא גדול המפונקים (גדול המכורים לעצמם), ולכן אין ברשותו אף אחד מארבע הלכי-הרוח האלה, ולכן עליו ללמוד את כולם.
זו גם דוגמה נוספת לכך שלמרות שהם ידעו את טיבו, הם היו חייבים לאשר את הידע הזה בפועל. דוגמה אחת מרבות בספרות שלנו.
.
אסיים בהצבעה על משפט החסר בסוף הפרק. משפט שאבד במעבר מאנגלית לעברית:
בעמוד 84 באמצע, יש חצי שורה שמתחילה ב"אינך יכול אלא להשתמש בה". לפניה צריך לבוא המשפט:
"אפשר להיכנס אליה [אל הכוונה] על ידי שינוי רמות של מודעות. לכן, מודעות מוגבהת [heightened awareness] היא שער הכניסה [אל הכוונה]. אבל אפילו שער הכניסה אינו ניתן להסבר [מילולי, כמו הכוונה]."
.
מי שלא יעדכן את הספר, שלא יבוא אחר כך בטענות שהוא לא מצליח לחלוף על פני הנשר
============================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה