לפני הפגישות של קסטנדה עם מסקליטו, הקורים בעקבות לעיסת פטריות פיאוטה, עורך לו דון חואן את מבחן איתור הנקודה הטובה על הקרקע, ובמיוחד בחינת היכולת שלו להבחין בינה לבין הנקודה האויבת, שגם היא נמצאה בחצר (מרפסת) של דון חואן.
"רציתי לגלות אם רצונך מחושל במידה מספקת כדי לפגוש בו פנים אל פנים [אם יש לך מספיק . מסקליטו אינו משהו שאפשר להשתעשע בו ["Mescalito is not something to make fun of"]. עליך לשלוט במשאבים שלך."
("משנתו של דון חואן" עמוד 31)
וראה זה פלא, הפגישה הראשונה של קסטנדה עם מסקליטו בדמות כלב היא עתירת שעשועים.
דון חואן חוזר על כך מספר פעמים שהוא מופתע מאד מכך שמסקליטו שיחק אתו. (עמודים 40, 41)
"הרהרתי על מה שראיתי באותו לילה. מסקליטו ממש שיחק איתך. זה הביך אותי, מפני שזה היה סימן (אות)." (עמוד 41)
האם דון חואן באמת הופתע?
כשהוא אומר על הבחורים שהם פגשו למחרת האירוע, אשר תיארו את הפן המציאותי (לכאורה), הלא חזיוני, של המפגש של קסטנדה עם הכלב בצורה משעשעת ודי נלעגת, הוא אומר: "הם אינם יודעים מה ראית. הם אינם מבינים שאתה שיחקת 'איתו'." (עמוד 40)
לי די ברור שהם ידעו, ועם זאת הם הונחו לספר את הסיפור באורח זה.
טענתי בפוסט קודם, כמדומני, שבמשחק זה היו מסרים, והצעתי פירוש לשליטה ההדדית שהייתה לקסטנדה ולכלב זה על זה. טענתי שהיא מסמלת את השליטה ההדדית שיש ללוחם, ובעיקר לנגואל, ולרוח זה על זה.
אז מהי משמעות המרכיב השעשועי?
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות14.6.17
ההצדקה לשאול מהי המשמעות של המרכיב השעשועי היא שכל מרכיב במפגש עם מסקליטו הוא אות;
דון חואן אומר אמירה כזו, ככל שאני זוכר, לאחר אחת מהתגלויות מסקליטו, ובאופן כללי, שוב ושוב לאורך החניכה: כל מפגש ראשון נושא עמו רמזים לעתיד.
ב"צדו הפעיל של האינסוף" נמצא הרעיון בנוסח מעט שונה: לאחר שעוברים סף מסוים, כל מפגש עם הרוח (=הליבות המופשטות של הכישוף) כולל תוכנית להמשך.
הרי האמירה המדויקת:
"Recount to yourself the story of Jorge Campos, over and over," don Juan said. "You will find endless wealth in it. Every detail is part of a map. It is the nature of infinity, once we cross a certain threshold, to put a blueprint in front of us."
הנוסח שלי לאמירה זו כבר מכניס פרשנות לתוך האמירה המקורית.
לדעתי, כל ליבה היא סף.
דון חואן על עניין השעשוע:
"אני יודע שהוא [מסקליטו] נוהג להשתעשע וגורם לאנשים לצחוק, אבל מעולם לא ראיתיו משחק עם מישהו." (עמוד 37)
הפליאה אודות המשחק עם מסקליטו מופיעה גם אחרי ההתגלות השנייה (עמוד 84). שם המוזרות של המשחק נאמרת בהקשר לעיניו של מסקליטו.
יתכן ומשמעות השעשוע/המשחק, בנפרד מתכני אותו שעשוע, להם הצעתי פשר, היא אודות טיבו של מיטיבו. כלומר המשחק, השעשוע והצחוק רומזים שיהיה זה חנארו שישמש בתפקיד מיטיבו.
==============
14.6.17
ואם העלינו את הנושא "עיניו של מסקליטו",
ההתגלות השנייה, בה קסטנדה נסחף על גבי פיסת אדמה כמעין רפסודה על גבי אגם שחור. בסוף השיט הוא פוגש במסקליטו:
"עיניו היו המים שזה עתה ראיתי! [שימו לב לסימן הקריאה] היה להן אותו הנפח העצום ואותו נצנוץ של זהוב ושחור." (עמוד 81)
כלומר הן לא היו דומות למים, הן היו המים. והיה להן את אותו נפח.
יש מועמד טבעי לתפקיד האגם הזה: הים האפל של המודעות.
אבל האם מסתדר רעיונית שהים הזה הוא עיניו של מסקליטו (הרוח)?
מסקליטו מלוּוה בצלילים נפלאים שלא מהעולם הזה (עמוד 81)
וזה מזכיר לי את המיתוס היווני על הסירנות, ישויות נשיות (כמדומני) מכונפות, ששירתן הנפלאה הייתה מביאה ספנים לקפוץ מספינתם אל מותם בים.
כתבתי בזמנו פוסט על הסירנות. היה זה בהקשר למוסיקה הנפלאה של חצוצרה שקסטנדה שמע בוקעת מחנות מוסיקה בלוס אנג'לס. דון חואן הסביר לו שמוסיקה נפלאה זו היא שתודיע לו כאשר יגיע זמנו לעזוב את העולם.
זוהי עוד דוגמה אודות התוכנית לעתיד.
הצעתי שם רעיון מעניין אודות הקשר בין המוסיקה הנפלאה והאור האלוהי הנפלא.
==============
14.6.17
אם כבר הזכרנו מוסיקת חצוצרה נפלאה. (אם כי יש בה יותר סקסופון מחצוצרה)
Lamb and Meyer - Hands_of_Passion
==============
15.6.17
הערה בנוגע לשלושת העורבים, שליחי הגורל, אותם הזכרתי בפוסט הקודם:
אלות הגורל הן ישויות המופיעות במיתוסים של עמים שונים כשלוש ישויות נקביות הטוות את גורל בני האדם והאלים.
דנתי מעט בנושא זה בפוסט הנקרא "אלות הגורל" , במשכנו הקודם של בלוג זה, בקפה דה מרקר.
הצעתי שם את הרעיון שאלות הגורל מופיעות בתפיסה הטלטקית כ"צללי המכשפה" המסוגלות להסיט את גלגל הגורל ממסלולו. (ראו ב"חלום המכשפה").
השערה נוספת הייתה שצללי המכשפה הן הישויות הלא-אורגניות המשרתות את המנהרות.
במיתולוגיה הנורדית אלות הגורל קרויות נוֹרנוֹת. הן קשורות לשלושת הזמנים: עבר הווה עתיד.
אולי הטוויה שלהן את הגורלות כוללת את העברת הפתילים ביניהן מהעתיד אל ההווה ומשם אל העבר?
anyway, שלושת העורבים המכונים בספר "משנתו של דון חואן" שליחי הגורל, אמורים להופיע בכל פעם שקסטנדה יעבור תפנית בגורלו.
על רקע העובדה שהגורל מעוצב על ידי שלוש ישויות, העובדה שמספר שליחי הגורל בדמות עורבים הוא שלוש אינו מפתיע.
דרך אגב, דון חואן אומר שגם מספר שליחי הגורל שלו הוא שלוש.
דון חואן אומר לגבי השליחים האחרונים: "המיטיב שלי סיפר לי שאדם יכול להשיב על צעקתם בצעקה ולשנות בכך את צבעם [של השליחים] לשחור, אם הוא איננו רוצה למות. אבל עכשיו אני יודע שאי אפשר לעשות זאת. מיטיבי היה להוט אחרי הצעקות וכל ההמולה והאלימות של עשב השטן. אני יודע שהעשן [הקטן] הוא שונה, מפני שאין בו תשוקה ולהיטות. הוא הוגן. כשיבואו אליך שליחיך הכסופים, אין צורך לצעוק עליהם. פשוט עוף עמם כפי שכבר עשית." (עמוד 138, עם תיקוני תרגום קלים שלי)
העשן הקטן הוא בעל הברית שהיה פעיל בהפיכה לעורב של קסטנדה.
אולי גם עשב השטן יכול לקחת את המשתמש בו לאותו מקום שבו את/ה עורב, ואז ישנה אולי אופציה לצעוק על השליחים ולשנות את רוע הגזירה. אני משער שזוהי פרקטיקה של המכשפים הקדומים. הרואים החדשים הולכים בדרך אחרת.
שינוי צבעם של העורבים מכסוף לשחור הוא, כפי הנראה, שינוי שעת היום. העורבים נראים (לעורבים אחרים) לבנים ככסף בשעות הדמדומים. "כשמחשיך מאבד העורב את ראייתו מרוב לובן ולא מרוב אפלה" (עמוד 138)
בחזרה לפוסט ההוא:
הנורנות מלוות את האדם, והן בדרך כלל במצב של תרדמה. גיבורי המיתולוגיה, באמצעות דרך חיים מסוימת, מצליחים לעורר אותן מתרדמתן ולהפכן לפעילות בחייהם. כך חורגים חייהם מהנורמה (ומהצפוי?): הם מוצלחים יותר וזוכים ליכולות גבוהות, כגון ריפוי ואלמותיות.
ולסיום, פסל של הנורנות הטוות את הגורל.
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה