פינת הספרות
=======
אני קורא בימים אלה את "מישהו יודע את שמי" של לורנס היל. סיפורה של ילדה בת 11 שנחטפה מכפרה באפריקה והובלה בספינת עבדים לאמריקה כדי לשמש שפחה.
בהסתמך על שליש הספר שקראתי, אני יכול להמליץ עליו.
נקודות שונות בספר מזכירות עניינים שונים מהספרות הטולטקית. לאחת מהן אתייחס כרגע:
"חיי ניצלו אודות לסדרה של צירופי מקרים שאירעו בחציית הים. היה לי מזל והייתי אחת מאנשי מולדתי האחרונים שהועלו על סיפון האונייה. היה לי מזל שהייתי ילדה. בספינת העבדים היו לילדה כמה יתרונות. איש לא מיהר להרוג ילדים. אפילו חוטפי בני אדם לא ראו בכך צורך דחוף. יתרון נוסף של ילד הוא גמישותו המחשבתית. המבוגרים שונים מילדים. אם תדחף אותם מעבר לגבול מסוים הם יישברו. פעמים רבות במהלך המסע הארוך פחדתי פחד שלא יתואר, אבל נפשי נותרה ללא פגע. גברים ונשים בגילם של הוריי איבדו את שפיותם באותו המסע. אילו הייתי מבוגרת פי שניים מגילי, שהיה אז אחת עשרה שנים, ודאי הייתי מתערערת.
על ספינת העבדים ראיתי דברים שאנשים בלונדון לא היו מאמינים אילו סיפרו להם [...]"
(עמוד 60)
"מבוגר" בן 22 היה מאבד את שפיותו.
הסבר טולטקי ל"אבדן הגמישות הנפשית עם הזמן" אפשר למצוא ב"האש מבפנים":
"הוא הסביר שבדרך כלל פקעת מאירה המתקשחת על ידי ההשתקפות העצמית איננה מושפעת כלל מחבטת הנגואל." (עמוד 101, תרגום שלי)
ההסבר הטולטקי במילים של אחד האדם:
גמישות נפשית מצריכה תנועתיות של נקודת המאסף. עם הזמן ההשתקפות העצמית (שהיא מקורו של מושג האני השקרי, האגו) מקשה על תנועת הנקודה. כלומר, התחזקות מושג האגו, הזהות החברתית, היא ביטוי להתקשחות הפקעת, שמשמעותה התקבעות הנקודה במקומה. אפילו חבטת הנגואל כבר לא יכולה אז להזיזה, כל שכן הנעתה "מבפנים".
לסיכום: הגמישות הנפשית (או היעדרה) משמעה גמישות (או היעדרה) ברמה האנרגטית.
ראיתי שעשו סדרה בת שישה פרקים על פי הספר.
"יהיה צורך בהרבה אהבה", עם מנה נדיבה של חליל.
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
5.1.20
מופרעות היא מופרעות
============
בפוסט הצעתי שגמישות נפשית משמעה גמישות של פקעת הסיבים, שמשמעה אפשרות התזוזה של נקודת המאסף ממקומה.
הפעם אני רוצה לומר שתנועתיות זו של הנקודה היא אירוע מטלטל ביותר, ולהצביע על מקרה ספרותי לסף תזוזה.
"מה קורה לאנשים שנקודות המאסף שלהם מאבדות את קשיחותן?" שאלתי.
"אם הם אינם לוחמים הם חושבים שהם מאבדים את דעתם," הוא אמר וחייך [...]. אם הם לוחמים הם יודעים שהם משתגעים, אבל הם ממתינים בסבלנות. אתה מבין [רואה], להיות בריא ושפוי פירושו שנקודת המאסף אינה ניתנת להזזה. כאשר היא מופרעת ממנוחתה [ממקומה], הרי שאתה, פשוטו כמשמעו, מופרע [לא שפוי, משוגע]."
("האש מבפנים", עמוד 107-108, עם כמה תיקונים שלי לתרגום העברי)
את השורה האחרונה השארתי כמעט כפי שתורגמה בספר בעברית, למרות שהיא לא מדויקת, כי המתרגם הכניס כאן עוד הקבלה בין מצב נפשי ומצב אנרגטי: המופרעות של הנקודה ממנוחתה מתבטאת במופרעות נפשית. במקור האנגלי נאמר רק שכאשר הנקודה זזה [קלות] ממקומה, פירושו, פשוטו כמשמעו, שהאדם משתגע.
במסגרת תיקוני התרגום שיניתי את "לצאת מהדעת" ונצמדתי לנוסח המקורי "לאבד את הדעת", כי הדעת היא יישות ממש, ולא איזה ביטוי ספרותי למושג תרבותי מעורפל. לדעתי זה פירושו של "איבוד הצורה האנושית" => אבדן הדעת. בספר האחרון "צדו הפעיל של האינסוף" מתברר שהדעת היא התקן זר, מיינד טפילי, ומכאן ברור מדוע אין בעיה לאבד אותה, ואפילו נדרש לעשות זאת.
הדעת אפילו מוגדרת ב"האש מבפנים", ממש בהמשך (עמוד 108) כ"השתקפות עצמית של רשימת המלאי של האדם" התרגום בעברית לוקח את הקורא לתעות ולטעות במחוזות רחוקים ומיותרים, מניסיון: [הדעת היא] "השתקפותה של רשימת המלאי של האדם בתוך עצמה". אותי זה לקח לשאול: האם מדובר כאן בקבוצה המכילה את עצמה כאיבר? מושג מתחום תורת הקבוצות המתימטית]
מה רציתי להגיד בפוסט? (לפני שגלשתי לעניינים חשובים אחרים :) )
רציתי להפנות את תשומת הלב לכך שתזוזת נקודת המאסף איננה מצב שאינו מורגש "בשוטף", כאילו הדבר קורה באיזשהו מימד שלא ממש נוגע לחיים כאן ועכשיו.
תזוזה קלה של הנקודה נחווית כשיבוש של הדעת, ואני מציע שהיא נחווית גם כשיבוש חמור, או כקריסה, או סף קריסה, של העולם. לכן, הדיבורים הלא מעטים של אנשים על הזזת נקודות המאסף שלהן, הם בדרך כלל, לדעתי, חוסר הבנה של מושג תזוזת הנקודה.
מי שקרא את "חברתי הגאונה", סדרת ספרים בת 4 כרכים, מספרת שם אותה חברה גאונה על חוויה שמלווה אותה בחייה וצצה בנסיבות מסויימות, בדרך כלל כאוטיות, כגון רעמי זיקוקים: שולי העולם מתחילים להתפוגג, העולם מורגש כיציב רק לכאורה, וכוחות הרס אורבים לשעת כושר בכל רגע כדי להורסו. (זאת על פי זכרוני, ייתכן שאינני מדייק לחלוטין. בכל מקרה הספרים מומלצים לקריאה). כלומר, ככל הנראה, במושגים טולטקים הבחורה הגאונה היא בעלת נקודת מאסף שאיננה מקובעת מאד במקומה. למען האמת, היא גם הייתה די מופרעת :)
.
לגבי המתנה בקשיש שקיבלנו מהמתרגם של "האש מבפנים", שבנוסח התרגום שלו רמז לכך שמופרעות נפשית היא מופרעות נקודת המאסף ממנוחתה, נראה לי שאנחנו יכולים להפגין גמישות (של פקעת הסיבים) ולקבל את ההצעה, מבלי להסתכן יותר מדי :)
אם כן, סיכום ביניים, מה היה לנו עד כה? (רשימת מלאי קטנה לעיצוב האישיות),
גמישות נפשית היא גמישות של הפקעת, שמשמעה תנועתיות של נקודת המאסף, שמשמעה אבדן השפיות.
כשמבקשים תנועתיות של נקודת המאסף כדאי לדעת מה אנו מבקשים, למה עלינו לצפות.
=================
7.1.20
החיפוש בתהום אחר אהבה
==============
רגע לפני הקפיצה לתהום, הפרידה של דון חואן וחבורתו מקסטנדה:
"היה לו פרץ של קלות דעת (levity), והוא הקניט אותי בפעם האחרונה בעולם הזה (on this Earth).
"אני מקווה שתמצא אהבה!", הוא אמר.
הוא הרים את כף ידו לעברי, מתח את אצבעותיו כמו ילד, ואחר כך כיווץ אותן כלפי כף היד [מבחינה ויזואלית, כיווץ אותן לאגרוף].
"צ'או", הוא אמר."
("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 244-245, בהתערבות תרגומית שלי)
ראשית, כל "קלות דעת" מצד הנגואל ואנשיו היא למראית עין בלבד. אין מילה או מעשה שהם כאלה. לכל הדיבורים והמעשים המשעשעים יש תמיד פן רציני ואמיתי. ("דון חנארו לעולם אינו רק צוחק").
אם כן, מהו האספקט הרציני של מילות הפרידה?
הנגואל לבש עבור כל אחד מהחניכים והחניכות זהות אחרת, תפורה "למידותיו/ה של החניך/ה". בכך, לדעתי, הוא הכניס לפעולה תבנית הסטורית אחרת כמסגרת-על לאינטראקציה שלו עם כל אחד ואחת מהם.
הנה כמה דוגמאות עם פרשנויות שאני מציע:
לפלורינדה הוא היה הנגואל מריאנו אורליאנו (אורליאנו היה מצביא רומי שהכניע את השבטים הגרמניים המורדים וצירף אותם לצבאו. כזכור פלורינדה הייתה גרמניה במוצאה וטיפוס מורד). לטאישה אבלאר הוא היה הנגואל ג'ון מייקל (לדעתי שילוב של יוחנן המטביל עם המלאך מיכאל. הרחבתי על כך בעבר, שעכשיו הוא כבר די רחוק)
עבור קסטנדה הוא היה הנגואל דון ג'ואן, כובש הנשים, ולדעתי מלות הפרידה האלה שימשו לסיום השימוש בתבנית המגויסת הזו.
גם ללוחמים וללוחמות בחבורתו של דון חואן יש שמות בעלי קונוטציות של דמויות הסטוריות, אבל שמותיהם אינם משתנים כלפי החניכים, לדוגמה:
- זולייכה - המורה לחלימה, מייצגת את אשת פוטיפר המצרי, המוזכרת בסיפורי יוסף בעל החלומות, ועל פי מסורות אחרות, לא יהודיות, היא הייתה אשת חלומות בעצמה. אחת הדמויות שלבשה זולייכה הייתה אספרנסה, שהציגה את עצמה כ"זו שמביאה את החלומות".
- ויסנטה, איש הידע, מייצג כנראה את אחד מקברניטי שלושת הספינות של קולומבוס.
- סילביו מנואל - עימנו-אל ? :)
מכיוון ששום דבר מצד הנגואל לא נעשה בקלות דעת, עלינו לתת את הדעת גם על משמעות תנועת היד והאצבעות בשילוב מילת הפרידה.
עלינו להיזהר מללכת שולל אחרי התיאור של הדבר "כמו ילד", כי זו הסטה מכוונת, כמו השימוש ב"קלות דעת" ו"הקנטה" קודם לכן.
לדעתי, זהו האקט שבו דון חואן סוגר את תבנית האינטראקציה בין שניהם הקרויה "דון חואן" (דון ג'ואן).
השיר הבא הוא של מישהי שמצאה אהבה, אבל אחר כך איבדה אותה :)
=================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה