ההסטה שמאלה היא תנועה פנימה

הקטע הבא לקוח מ"האש מבפנים" והוא מדבר על טעותם של המכשפים הקדומים שלא הבינו שתנועת זוהר נקודת המאסף שמאלה שהם רואים היא תנועה פנימה לתוך הפקעת.

„The assemblage point of man is located high up, three fourths of the way toward the top of the egg on the surface of the cocoon. When a nagual presses on that point of intense luminosity, the point moves into the disk of the cheddar cheese. Heightened awareness comes about when the intense glow of the assemblage point lights up dormant emanations way inside the disk of cheddar cheese. To see the glow of the assemblage point moving inside that disk gives the feeling that it is shifting toward the left on the surface of the cocoon.”
He repeated his analogy three or four times, but I did not understand it and he had to explain it further. He said that the transparency of the luminous egg creates the impression of a movement toward the left, when in fact every movement of the assemblage point is in depth, into the center of the luminous egg along the thickness of man’s band.
I remarked that what he was saying made it sound as if seers would be using their eyes when they see the assemblage point move.
„Man is not the unknowable,” he said. „Man’s luminosity can be seen almost as if one were using the eyes alone.”
He further explained that the old seers had seen the movement of the assemblage point but it never occurred to them that it was a movement in depth; instead they followed their seeing and coined the phrase „shift to the left,” which the new seers retained although they knew that it was erroneous to
call it a shift to the left.

(עמוד 109-110)

דבר נוסף שלא היה להם מושג אודות קיומו היה הבלתי ניתן לידיעה:

It never occurred to them that most of what’s out there is beyond our comprehension. It was a terrifying error of judgment on their part, for which they paid dearly.”

(פרק 3, עמוד 41)

מהנאמר בפרק 3 ברור שהמכשפים הקדומים לא ראו. הרואים החדשים יצרו את ההבחנה בין הלא-ידוע לבין הבלתי ניתן לידיעה באמצעות ראייה (שם). המכשפים הקדומים לא ידעו כלל על קיומו של הבלתי ניתן לידיעה. 

יש הבדלים ברורים בין שניהם שניתן להבחין בהם ללא צורך בראייה. (ראו עמוד 40)

איך קרה שהמכשפים הקדומים חשבו בטעות שהתנועה פנימה היא תנועה שמאלה? 

התשובה שלי היא: מכיוון שהם היו חסרי יכולת ראייה, הם לא ראו את הפקעת, ומכאן שלא יכלו לחשוב שמדובר על תנועה פנימה לתוך הפקעת.
הבעיה שלנו, הקוראים, היא שבקטע הראשון מדבר דון חואן על ראייתם את זוהר נקודת המאסף הנע שמאלה. יש כאן שתי הטעיות מכוונות:

1. הם ראו במובן של ראייה רגילה באמצעות העיניים. הוא אומר במפורש שזוהר הנקודה נראה בעיניים. ראייה אנרגטית נעשית, כידוע, עם כל הגוף.

2. הם ראו את זוהר הנקודה, לא את הנקודה. יש מקום בספרים שבו נקודת המאסף מתוארת כמעגלים קונצנטריים, כמדומני. שם מדובר בראייה אנרגטית.

מכיוון שהם לא ראו אנרגטית, הם לא ראו את הפקעת, וזה נרמז באמירה שהפקעת היא שקופה. עבור מי שאינו רואה היא שקופה במיוחד.


אני נוטה לחשוב, וזהו הרהור בלבד (כרגע), שהרואים החדשים השאירו את הטרמינולוגיה המוטעית "הסטה שמאלה" מסיבה מוצדקת. אם זו הייתה סתם טעות של הקדמונים הם היו מסלקים אותה, כפי שעשו להרבה דברים מעולמם של הקדומים.
ייתכן ששמאלה ביחס לגוף הפיסי הוא פנימה בפקעת.


האם הדיון הזה בטעותם של המכשפים הקדומים הוא חשוב?
נאמר בקטע הנ"ל (הדגשתי בקו תחתון) שדון חואן חזר על האנלוגיה שלוש או ארבע פעמים. כשהוא חוזר על דבר כלשהו שלוש או ארבע פעמים, זהו איתות שמדובר במשהו חשוב.

באחת הקבוצות באינטרנט דנתי לאחרונה בנושא זה והצעתי שם תשובה בכיוון אחר, כי הנחתי שכשהוא דיבר על הראייה של המכשפים הקדומים פירושו שהם ראו אנרגטית (הנחה שהפעם אני דוחה). לכן הלכתי שם לכיוון הרעיון שהרואים החדשים ראו בקבוצה, ועל כן הבחינו במימד העומק. כידוע כדי להבחין במימד העומק צריך לפחות שתי נקודות מבט. בעין אחת אי אפשר לחוות עומק.


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

11.1.20



אתחיל במשהו קצת הזוי הנוגע לשדות זרים, ואסיים במשהו אולי קצת פחות הזוי, הנוגע לתפישת העולם הטולטקית.
בתורת הקבלה נאמר שהאל פינה מקום (כמדומני, בתוך עצמו), ובחלל שנוצר הוא ברא את העולם.
החלק ההזוי הוא לראות בפסוק הבא את אותו רעיון: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה;".
זה מעורר את התהייה שמא אלהים הוא במקור "אֵל הַיָּם", דבר המסביר מדוע מדובר עליו בלשון יחיד.
.
מהו הפן הטולטקי המצדיק את הביקור בשדות זרים אלה?
על פי הטולטקים, העולם הזה (הקשב הראשון), וכל עולמות הקשב השני, הוא מלכודת, בית כלא.
אני חושב שחברות האינטרנט הגדולות, המעניקות לנו מקומות לאחסון ולתקשורת (רשתות חברתיות), חייבות להיות האצלות של המערכת הטפילית הבסיסית (שיצרה ומנהלת את העולם). במבט מעמיק יותר, ברור שהן גם פועלות באותן שיטות. בראש וראשונה הן מחקות את האקט הראשוני של "הבורא" ומעניקות מרחב ריק ומזמין שלתוכו נביא את התכנים סרטונים, תמונות, הגיגים... כל התכנים הם מאיתנו. הן מספקות רק את המרחב המפתה (והמנוטר).
ההתבוננות בגופים המפלצתיים האלה, תרתי משמע, היא עבורנו - אם הטענה נכונה - הצצה אל מנגנון הפעולה של המערכת הטפילית.
אין רע בלי טוב, וליהפך. התעצמות המערכת הטפילית חושפת אותה.

קצת מוסיקה 

ומשהו הומוריסטי

====================
12.1.20

ושבו בנים (ובנות) לגבולם
==============

הקריאה בספרי קסטנדה היא רבת תהפוכות. הנה רשימה קצרה בשליפה, לטעימה בלבד:
בהתחלה חושב הקורא/ת שיש רק את דון חואן. אחר כך מופיע חנארו. כמה ספרים אחר כך מתברר שיש בכלל חבורה שלמה, כולל נשים (ואפילו פי שתים יותר מגברים). אחר כך מגלה הקורא/ת שיש גם חניכים וחניכות.

לקורא מתברר בסוף שהבקתה הרעועה במדבר, בה היו דון חואן וחנארו פוגשים את קסטנדה, לא הייתה ביתו של דון חואן, אלא מקום המפגש אתו, משום ש, בין היתר, היא שיקפה את מצבו הרעוע של קסטנדה (ראו ב"צדו הפעיל", כמדומני). קסטנדה פגש באנשי החבורה האחרים בבתי המכשפים רק במצב של מודעות שמאל, לעולם לא בקשב הראשון.

בספר האחרון מתברר שהחשיבות העצמית היא בעצם יישות זרה, טפילית.

.
חלק גדול מהאמיתות חומקות מתשומת לבנו בקריאות ראשונות, וזה כנראה מתוכנן כך: "על פי הספר" (על פי חוק הנגואל) מפגישים את החניך עם הרוח ומופעיה השונים, ובכל פעם הוא צפוי שלא להבחין בה במפגש הראשון. כך בחניכה של קסטנדה, וכך לדעתי גם לגבי הקורא.
בשלב מסוים מתברר שהבדיחות של חנארו אינן רק בדיחות, בכולן יש מסר אמיתי וחשוב.
.
יש תובנות שהקורא צריך להשיג כדי שלא לפרוש או להיתקע. יש כמה מכשולים שעבור חלק מהקוראים הם "תחנה אחרונה", דוגמאות:

• הביקורת השכלתנית הנפוצה לגבי הספרים כשבוחנים את האירועים על פי סרגל הזמן הלינארי, סתירות לגבי סגנון כתיבה מתחלף... ביקורות מצד הקשב הראשון.
• הסרט של הביביסי על קסטנדה. מניסיון, לא פשוט היה להתגבר עליו.
• לדעתי, וכל הדברים עד כה היו הקדמה לזה, צריך גם להתגבר על המחשבה ההגיונית והנטיה "הטבעית", שמכיוון שהספרים במידה רבה אינם מובנים, צריך לפנות לתורות אחרות לעזרה.
  אז: "שובו בנים שובבים", קסטנדה אוהב אותכם. :)

.
כל קורא עובר דרך שלבים אלה, חלקנו עלול להיתקע בהם יותר מדי זמן.
זו רשימה חלקית ביותר. הפתעות מהפכניות רבות עוד לפנינו, אבל הרמזים להן מונחים כל הזמן לפנינו.

*****************

בבדיחות הדעת (ולא רק, "חנארו לעולם לא צוחק"):
בתמונה, איראני, עם דם על הידיים, מדגים את השער הראשון של החלימה.

==================== 
13.1.20

====================  
4.1.20

סוד קסמו של "צדו הפעיל של האינסוף"
======================
המשפט הבא מציע, לדעתי, מבט ממעוף הציפור (ציפור החירות, כמובן :) ) על הספר "צדו הפעיל של האינסוף", ומציע הסבר לסוד קסמו. חלק מהקסם של ספר זה הוא, לדעתי, עיסוקו העיקרי באירועים רגילים בעולם הרגיל, החברתי, לעומת כאלה הקורים במדבר עם מכשפים, או במצבי תודעה אחרים.

"דון חואן אמר לי שהמכשפים עומדים נוכח הלא-ידוע בהתרחשויות הרגילות ביותר."
("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 162)

המשך הדברים שם מתאר את מה שהספר עושה עם הבלתי מובן שבאירועים הרגילים הללו: מסביר אותם בעזרת קולה של הרוח, המדברת מפיו של דון חואן:

"כאשר הם [המכשפים] עומדים נוכח זאת [הלא ידוע] ולא יכולים לפרש את מה שהם תופשים, עליהם להסתמך על מקור חיצוני שידריך אותם. דון חואן קרא למקור זה אינסוף, או קולה של הרוח, ואמר שאם מכשפים אינם מנסים להיות הגיוניים בנוגע למה שאינו יכול לקבל את חוקי ההיגיון, הרוח מבהירה להם ללא טעות את הדברים [את משמעות הדברים]."
(שם, בהתערבות תרגומית קלה שלי)
.
עם זאת, מקסים ככל שיהיה ספר זה, או אחר בסדרה, הוא לא יכול ליתר (להפוך למיותר) ספרים אחרים. העובדה שהוא אחרון לא הופכת אותו לחשוב יותר, כי, לדוגמה, הסופר הולך ומשכלל את כתיבתו עם כל ספר שהוא כותב. 

====================  
15.1.20

חידה קלה, לחימום המיינד (האמיתי)

====================

כידוע לקוראים, הנגואל-האיש (או האישה) מתאפיין בהיותו בעל יותר אנרגיה מאשר האדם הרגיל (וגם לוחמים). הנה ציטוט המוכיח שאינני ממציא זאת :

"אמרתי לך שהנגואל הוא צינור המוליך את הרוח," הוא המשיך ואמר. "מכיוון שהוא מכלה חיים שלמים כדי להגדיר מחדש באופן חסר רבב את החוליה המחברת אותו אל הכוונה, ומכיוון שיש לו יותר אנרגיה משיש לאדם הממוצע, הוא יכול לאפשר לרוח לבטא את עצמה דרכו."

("כח השקט", עמוד 109, בהתערבות תרגומית קלה שלי לצורך דיוק)

.

מצד שני, הרגע שבו עשו אותנו הורינו, מצבם האנרגטי הנפשי באותו אקט קובע, בין היתר, את כמות האנרגיה שאיתה נצא לעולם. זוהי כמות נתונה שאיננה ניתנת להגדלה לאחר מכן. רוב האנשים נולדים כתוצאה מ- bored fuck, זיון משועמם, והם נידונים להיות כאלה כל חייהם.
לדעתי, הוא רומז לדו-משמעות המילה fuck, כמו בעברית: דפוק. (אביא למטה ציטוט אחד כדי לתמוך ברעיון זה)

ישנו קטע קצר המתייחס לכך ב"האש מבפנים", אבל בכתב העת שהוציא קסטנדה "קוראי האינסוף" ישנו פרק יפהפה הדן בזה.

מי שהוא תוצר של מין כזה, של הוריו, מומלץ שיתנזר ממין כדי לחסוך במעט האנרגיה שיש לו. נאמר לקסטנדה שהוא כזה, ודון חואן מעיד על עצמו ב"קוראי האינסוף" שהוא בעצמו כזה.

החידה

====

האנרגיה שהורינו השקיעו באקט שהביא אותנו לעולם מגדירה את כמות האנרגיה העומדת לרשותנו לאורך כל חיינו.

איך ייתכן שנגואלים הם בעלי כמות אנרגיה גדולה מהכמות שיש לאדם הממוצע, ומצד שני הנגואלים קסטנדה ודון חואן הם תוצר של מין משועמם, כלומר יצאו לעולמם עם כמות מצומצמת של אנרגיה?

-------------------------- 

הציטוט שהבטחתי, לקוח מ"קוראי האינסוף":

Civilized lovemaking is very, very boring to the participants. Sorcerers believe, without a shadow of a doubt, that children conceived in a civilized fashion are the products of a very bored . . . fuck. I don't
know what else to call it. If I used another word, it would be a euphemism, and it would lose its punch".

====================