פיכחון - הגשר שבין הרציונליות לבין היעדרה

פינתנו: "זה מזכיר לי".
===========

הפעם, מתוך הפוסט של יורם טהר-ל בפייסבוק על פרשת השבוע:

"הכתוב מספר לנו כי הקב"ה הקשיח את לב פרעה כדי שיוכל להנחית עליו עוד מכה ועוד מכה. בכל מקום שיש סיכוי כי פרעה יתרצה וישלח את עבדיו היהודים, מקשיח הקב״ה את לב המלך, כדי שיוכל להנחית עליו עוד מכה ממכות מצרים."

מה זה מזכיר לנו מהמציאות הטקסטואלית הטולטקית?

"רואים צריכים להיות ישויות שיטתיות ורציונליות, מופת של פיכחון, ובאותו זמן הם חייבים להתרחק מכל האיכויות האלה כדי להיות חופשיים ופתוחים לחלוטין לפלאים ולמסתורין של הקיום.

הדוגמה שלו התמיהה אותי, אבל לא יתר על המידה. הבנתי למה הוא התכוון (what he meant). הוא עצמו טיפח את הרציונליות שלי רק כדי לרסקה ולדרוש את היעלמותה הגמור."

("האש מבפנים" עמוד 71, בשינויי תרגום שלי)

.

אבל קסטנדה אינו היחיד שעובר מחזורים כאלה של טיפוח וריסוק. גם גורלנו, הקוראים, אינו טוב יותר 😊 : 

אנו בונים הבנה תוך כדי קריאה, ואז בא הכתוב ומרסק לנו אותה. בונים חדשה ושוב הורסים לנו אותה...

שבת שלום

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

25.1.20

אחד הדברים הכי מזעזעים בתורה הטולטקית הוא רעיון חטיפת הלהב/חוד (של רוחך) מצאצאיך. לה-גורדה מתארת את ההכנות ואת אופן הביצוע ב"הטבעת השנייה של העוצמה".
אני תוהה אם אין זו דוגמה חזקה מאד ל-ruthless (שתורגמה כאכזריות, חוסר רחמים).

אני רוצה להציע את ההשערה שהשבת הלהב היא מקרה פרטי של מה שקורה בעבודת הסיכום, שעניינה, כידוע, השבת האנרגיה שהותרת מאחור באירועי חייך.
כלומר, ברמת המהות, בשניהם מדובר בהשבת האנרגיה שלך.

אם השערה זו נכונה, אז, ככל הנראה, הגורם הפעיל בעבודת הסיכום הוא צד שמאל (הכפיל), כי הוא הגורם הפעיל בחטיפת הלהב.

מסקנה נוספת מההשערה: האנרגיה שלך הנלכדת באירועי חייך נגנבת ממך באופן דומה לגניבת החוד שצאצאיך גונבים ממך.
"גונבים" הוא המונח במקור :)

==========================
  26.1.20

התחושה שבאמצעותה אוגרים עוצמה

=====================

כל שיעור שאותו עובר קסטנדה החניך מתחיל בעקבות שאלה שלו, אקט של סקרנות, אבל, לדעתי, הנגואל מתמרן אותו אל השאלה, שנאמר: הלוחם אינו משאיר דבר ליד המקרה. לא יושבים ומחכים שסוף סוף תתעורר בו השאלה. כשרואים שקסטנדה מוכן, הוא מתומרן אל השאלה, אל הסקרנות שתוביל אל השיעור שיספק תשובה.

הסקרנות היא גם הדחף היחיד שהיה בכוחו לקחת את המכשפים הקדומים לעולמות אחרים. הרצון לעוצמה ושאר תאוות של האגו אינן מספיקות חזקות לצורך זה.

הסקרנות (הטהורה, השאיפה לידע) היא המוליכה אל הידע השקט מהמקום של השכל (reason). כזכור בין הידע השקט והשכל ישנם שני גשרים חד כיווניים (ראו ב"כח השקט"). הגשר המוליך אל הידע השקט נקרא "הבנה טהורה", ואני טוען שכח הדחף על גבי גשר זה הוא הסקרנות.

בפוסט הבא אכתוב על הגשרים, אם כמובן ירצה השם (השם בן זין אותיות)

.

כרגע אני רוצה לתת דוגמה להבעת סקרנות מצד קסטנדה, שאלה שהוא מעלה, ולהצביע על התשובה לשאלה במסגרת השיעור שבא בעקבות שאלה זו. הדברים נמצאים בפרק "קרב העוצמה" שב"מסע לאיכטלאן".

.

"איך אוגרים עוצמה, דון חואן?"

"זהו שוב עניין של תחושה (feeling). הדבר תלוי באישיות של הלוחם. מיטיבי היה אדם בעל טבע אלים. הוא אגר עוצמה באמצעות תחושה זו. כל מה שהוא עשה היה חזק וישיר. הוא הותיר בי זיכרון של משהו הדורס את כל הניצב בדרכו [דורס ועובר דרך דברים]. וכל מה שקרה לו קרה באותו אופן."

אמרתי לו שאינני מבין כיצד אוגרים עוצמה באמצעות תחושה.

"אי אפשר להסביר זאת," אמר לאחר הפסקה ארוכה. "עליך לעשות זאת בעצמך".

(עמוד 128)
.

כאן מתחיל השיעור. עיקר הפרק נסוב אודות קרב העוצמה, בו נוטלים חלק הברק, הרעם, ערפל, הגשם, הרוח [wind].

לדעתי, התשובה לשאלתו של קסטנדה נמצאת ממש בסוף הפרק, בפסקה האחרונה (עמוד 142).

אני מביא אותה באנגלית כדי לחסוך זמן :)

My eyes began to close and I could not fight off the desire

to fall asleep. I felt I was going to collapse on the ground any moment. At that instant don Juan jumped up and grabbed me by the arms and shook me. The jolt was enough to restore my lucidity.

He whispered in my ear that I had to run downhill as fast as I could. He was going to follow behind because he did not want to get smashed by the rocks that I might turn over in my path. He said that

I was the leader, since it was my battle of power, and that I had to be clear headed and abandoned in order to guide us safely out of there.

"This is it, " he said in a loud voice. "If you don't have the mood of a warrior, we may never leave the fog."

I hesitated for a moment. I was not sure I could find my way down from those mountains. "Run, rabbit, run!" don Juan yelled and shoved me gently down the slope.

מהי התחושה?

הלך הרוח של הלוחם, אשר מפורט ממש קודם לכן: clear headed and abandoned, כלומר צלול (בספרי ההמשך זה יהפוך לפיכח) ומשוחרר (לא נצמד, מרוחק, detached).

ובנוסף עליו לזכור שהוא כמו הארנב (עליו מסופר קודם לכן בספר), המוות רודף אחריו.

הערת אגב, שלושת המרכיבים הללו עשויים להזכיר לקורא את האסטרטגיה המשולשת של הלוחם, שגם היא מוזכרת בספר זה: ריחוק (אי היצמדות), כוונה בלתי כפיפה, והמוות כיועץ.

.

"This is it"

זה נראה כמו רמז שעכשיו מדובר בתשובה לשאלה המקורית.
.

האם הסלעים שקסטנדה צפוי למוטט בדרכו ועלולים לרסק כל מי שיהיה צמוד לו מזכירים לכם את הנגואל חוליאן מראשית הפרק?

כידוע, יש דימיון אישיותי רב בין הנגואל חוליאן לקסטנדה (האש מבפנים, כמדומני)

========================== 
27.1.20

כדאי לשים לב לכך שבקטע המצוטט באנגלית, הנגואל באמצעות טלטול (סוג של חבטה?) מכניס אותו לתחושה הזו, להלך הרוח:
כעי

grabbed me by the arms and shook me. The jolt was enough to restore my lucidity.

"בלתי מתוחכמת"
מקסים.

=========================== 
28.1.20

עוד משהו של הזמרת החמודה:

    kandace with a 'k'

שיר גדול בביצוע חביב.

 

"you smiled and then the spell was cast"

זה מזכיר לי מישהו אחר שהטיל כישוף.

פוסט קצרצר שכתבתי באנגלית, ובגלל הבדיחה המבוססת על עניין לשוני אני מביא כבר את כולו as is.

Like a bridge over troubled water
====================
Something from the books of Cast-a-neda.
What a great cast !!! :)
.

The one-way bridge to silent knowledge (the double) is called "Pure Understanding", seemingly propelled by pure curiosity; A bridge that hangs over the abyss and through the fog.

===========================