הקטע הבא אינו מצריך אזהרת מסע 
אין בו לא פילוסופיה כבדה, ולא מסתורין טלטקי מעורפל טבעית (או בתוספת מלאכותית).
העיניים הולכות על הטקסט כמו.... עיניו של הממרה את המוות שהילכו על קסדות הכובשים הספרדים
*****************************
שאלות אודות דרך הלוחמים
.
הייתה סדרת שאלות שהוצגו על ידי אנשים שונים באותו נושא. ניתן לסווג דאגה זו במונחים כלליים כ"מה יקרה לי?" אנשים שאלו אותי את השאלה הזו באופן אישי, הם כתבו לי על זה, או ששמעתי על הדאגה הזו דרך אנשים שלישיים.
השאלה הבאה נשאלה ברוח זו: "אני מבין/ה שאתה מנסה לאסוף המון [mass, מסה של] אנשים, בגלל שתוכנית המכשפים המקורית שלך נכשלה. אני לכוד/ה [hooked, כמו דג על קרס, מכור] למה שאתה עושה. מה אתה מתכנן לעשות איתי?"
זו שאלה שצריך להפנות לגורו, למורה רוחני. אני לא רואה את עצמי לא כגורו ולא כמורה רוחני, אלא כמי שמנסה להתאים להגדרה שניתנה על ידי דון חואן. הוא התייחס לתפקיד שלי ביחס לשאר תלמידיו, אנשי קבוצתי, כשאמר:
"כל שאתה יכול לשאוף אליו זה להיות יועץ [counselor]. עליך להצביע על שגיאה אם אתה רואה כזו; עליך לייעץ לגבי הדרך הנכונה לעשות משהו, כי אתה תביט על הכל מנקודת התצפית של שקט מוחלט [total, שלם, גמור]. מכשפים מכנים זאת מראה מהגשר [a sight from the bridge].
מכשפים רואים את המים - החיים - כשהם ממהרים מתחת לגשר. העיניים שלהם, אם לנסח זאת כך, נמצאות בדיוק בנקודה בה המים עוברים מתחת לגשר. הם לא יכולים לראות קדימה. הם לא יכולים לראות לאחור. הם יכולים לראות רק את העכשיו.
עשיתי את המאמץ העליון, ואמשיך לעשות זאת, למלא תפקיד זה. כשאדם מגלה עניין ואומר "אני לכוד [hooked, כמו על קרס דייגים, מכור]" אני לא מעז להאמין שאותו אדם לכוד [hooked] בי. להיות בעל חיבור [link] אישי למורה זו תגובה [response] שכולנו למדנו [ליצור] ותרגלנו. היא נובעת, ללא ספק, מהקשר האישי לאמא או אבא, או לשניהם, או למישהו אחר שממלא את התפקיד הזה במשפחה או במעגל החברים שלנו.
אם נתתי בספרי את הרושם שדון חואן היה קשור אלי באופן אישי, הייתה זו פרשנות לא-מודעות ומוטעית שלי עצמי. הוא עבד ללא הרף, מהרגע שפגשתי אותו, להכחיד [exterminate] את הדחף הזה בי. הוא קרא לזה נזקקות [neediness] והוא הסביר שהיא [הנזקקות] מתפתחת ונתמכת [sponsored, ממומנת] על ידי הסדר החברתי, ושהנזקקות היא הדרך המגונה ביותר ליצירה ולהזנה של מנטליות העבד. הוא אמר שאם אני מאמין שאני "לכוד" [hooked], אני לא לכוד אליו באופן אישי, אלא לרעיון החופש, רעיון שלקח למכשפים דורות לנסחו [formulating, לגבשו].
ביחס לכישלון התכנית המקורית, כל מה שאני יכול לומר זה שאכן אמרתי כי שושלתו של דון חואן מסתיימת אתי ועם שלושת התלמידות האחרות של דון חואן, אך אין זו אינדיקציה לכישלון של תוכנית כלשהי. זה פשוט מצב שמכשפים מסבירים באומרם: "זהו מצבו הטבעי של כל סדר [order] להגיע לסוֹף[ו]."
העובדה שאמרתי שהייתי רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים וליצור מסה [mass] של קונצנזוס [הסכמה כללית] היא תולדה של ההבנה [realizing] שאנחנו סופו של קו [line, שושלת] של מחשבות ופעולות מעניינים ביותר. אנו מרגישים שאנו הנמענים [recipients, המקבלים] הלא ראויים של משימה ענקית: המשימה להסביר שעולמם של המכשפים אינו אשליה, וגם אין הוא משאלת לב [wishful thinking].
שאלה נוספת היא: "היה לך מורה. איך אוכל להתקדם ללא מורה? אני דואג מכך שאין לי דון חואן."
לדאוג זו דרך אמינה [bona fide] ליצירת יחסי גומלין [אינטראקציה] בסביבה החברתית שלנו, ולכן אנו דואגים לכל דבר. "לדאוג" זו קטגוריה תחבירית, הדומה לאמירה "אני לא מבין".
לדאוג אין פירושו להיות מוטרד [preoccupied] ממשהו; זו פשוט דרך להדגיש [underlining, בקו תחתון] נושא שיש לו חשיבות עבורנו. לומר שאתה דואג מכיוון שאין דון חואן זמין [available] זו כבר הכרזה [declaration] על תבוסה אפשרית. כאילו הצהרה זו פותחת דרך החוצה [מוצא] שנותרת מוכנה לשימוש בכל עת.
דון חואן עצמו אמר לי כי כל הכוח שהוא השקיע בהדרכה שלי היה הליך [פרוצדורה] הכרחי שנקבע על פי מסורת המכשפים. היה עליו להכין אותי להמשכת השושלת שלו. לאורך השנים היו עשרות [scores] אנשים שנסעו למקסיקו לחפש את דון חואן. הם לקחו את הסיפור [narration] בספרים שלי כתיאור של אפשרות פתוחה. זוהי שוב אשמתי. זה לא שלא נזהרתי, אלא שהיה עליי להימנע מלהעלות טענות מפוצצות [בומבסטיות, מליציות] ש[כאילו]אני מיוחד בכל דרך שהיא.
דון חואן היה מעוניין בהמשכה לעד [perpetuating] של שושלתו, ולא בהוראת הידע שלו. כבר טענתי את הנקודה הזו, אך חשוב שאדגיש זאת שוב ושוב: דון חואן לא היה כלל וכלל מורה. הוא היה מכשף שהעביר את הידע שלו לתלמידיו, אך ורק לצורך המשך [continuation] שושלתו.
מכיוון ששושלתו מסתיימת איתי ועם שלושת תלמידיו האחרים [למעשה, תלמידותיו], הוא עצמו הציע שאכתוב על הידע שלו. ודווקא בגלל שהשושלת שלו מגיעה לסיומה פתחו תלמידיו את הדלת, שאחרת הייתה סגורה, לעולמם של המכשפים, וכעת [אנו] משתדלים להסביר מהו כישוף ומה המכשפים עושים.
מכשפים אומרים שהמורה או המדריך האפשרי היחיד שיכול להיות לנו הוא הרוח [the spirit], כלומר כוח לא פרסונלי, מופשט [abstract], שקיים ביקום, מודע לעצמו. אולי אפשר לקרוא לו בשם אחר, כגון מודעות, תודעה, הכרה [cognition], כוח חיים. מכשפים מאמינים כי הוא חודר [ permeates, מחלחל] את היקום כולו, ו[הוא]יכול להנחות אותם, וכי כל מה שהם צריכים כדי להגיע אל [reach, להשיג. מילולית: להגיע, או לאחוז, על ידי הושטת יד] כוח זה הוא שקט פנימי; מכאן טענתם שחוליית החיבור [link] היחידה שלנו, שהיא בעלת ערך [worthwhile], היא אל כוח זה, ולא אל אדם [person].
שאלה נוספת שנשאלה לעתים קרובות למדי היא: "איך זה שמעולם לא דיברת על טנסגריטי בספרים שלך, ומדוע אתה מדבר על זה עכשיו?"
מעולם לא דיברתי על טנסגריטי כי טנסגריטי היא הגירסה של תלמידיו של דון חואן לכמה תנועות הנקראות מעברים קסומים [ magical passes, העברות כישופיות], שפותחו על ידי שמאנים שחיו במקסיקו בימי קדם, והיו היוזמים [initiators] של שושלתו של דון חואן. טנסגריטי מבוססת על אותם מעברים קסומים, והיא נובעת מהסכמה שאליה הגיעו ארבעת תלמידיו של דון חואן מאטוס למזג [amalgamate, לְאַחֵד] את ארבעת המסלולים [lines, הקווים] השונים של תנועות שֶׁהוֹרוּ ל [לֻמְּדוּ] כל אחד מהם באופן אינדיבידואלי כדי להתאים לתצורות הפיזיות והנפשיות [mental] שלהם.
בעקבות בקשתו של דון חואן, נמנעתי לאורך כל השנים הללו מלהזכיר את המעברים הקסומים. האופן הסודי-ביותר שבו לימדו אותי אותן חייב [entailed] הסכמה מצידי להקיף אותם באותה סודיות. הכי קרוב שהגעתי אי פעם לאזכורם היה כשכתבתי על האופן שבו דון חואן "פיצח את מפרקיו" [cracked his joints, השמיע קולות נפץ במפרקיו, קנאקים. מילולית: סדיקת, או שבירת, החיבורים]. באופן מבודח הוא הציע לי להתייחס למעברים הקסומים, אותם הוא תירגל ללא הרף, כ"הדרך בה הוא פיצח את מפרקיו." בכל פעם שהוא ביצע אחד מאותם מעברים [העברות], המפרקים שלו נהגו להשמיע קול פיצוח. הוא השתמש בזה כמכשיר על מנת לפתות [entice] את ההתעניינות שלי ולהסתיר את החשיבות [significance] האמיתית של מה שהוא עשה.
כשהוא הביא אותי להיות מודע למעברים הקסומים על ידי שהסביר לי מה הם באמת, כבר ניסיתי באופן כפייתי לחקות [replicate] את הצליל שהשמיעו מפרקיו. בכך שהוא עורר את התחרותיות שלי, הוא, אם לתאר זאת כך, "לכד [hooked, כמו דג על קרס] אותי", בלמידת סדרה של תנועות. מעולם לא השגתי את צליל הפיצוח הזה, דבר שהיה ברכה מוסווית, משום שלעולם אסור למתוח [stressed] את השרירים והגידים של הזרועות והגב עד כדי כך. דון חואן נולד עם היכולת הטבעית לפיצוח מפרקי זרועותיו וגבו, בדיוק כמו שיש אנשים שיש להם את היכולת הטבעית לפצח את פרקי האצבעות.
כאשר דון חואן ושאר בני הלוויה שלו המכשפים לימדו אותי רשמית את המעברים הקסומים, ודנו בתצורותיהם ובהשפעותיהם, הם עשו זאת בהתאם לנהלים המחמירים ביותר; נהלים שדרשו ריכוז מירבי ונעטפו [cushioned, רופדו] בסודיות מוחלטת ובהתנהגות טקסית [ritualistic]. החלק הטקסי של הדרכות [teachings] אלה הושלך הצידה במהירות על ידי דון חואן, אך החלק הסודי נעשה מודגש עוד יותר.
כפי שנאמר קודם לכן, טנסגריטי היא מיזוג של ארבעה קווים [lines, מסלולים] של מעברים קסומים, שהיה צריך להפכם מתנועות שעוצבו במיוחד [highly specialized] על מנת להתאים לאנשים מסויימים, לצורה כללית [גנרית] שתתאים לכולם. הטעם לכך שטנסגריטי, הגירסה המודרנית של המעברים הקסומים הקדומים, נלמדת כעת הוא שארבעת תלמידיו של דון חואן הסכימו שמכיוון שתפקידם אינו עוד להמשיך לעד [perpetuating] את שושלת המכשפים של דון חואן, עליהם להקל מעל עצמם את המעמסה ולבטל את הסודיות סביב משהו שהיה עבורם בעל ערך לרווחתם [well-being], משהו ששום דבר אינו בר השוואה אליו [incommensurable].
.
******************** סוף ********************
מוסיקה
CUANDO YA NO ME QUIERAS
כשאת/ה כבר לא אוהב/ת אותי.
הערות ותוספות
============
29.5.21
הערה לגבי פרק 16, העוסק בגוף האנרגיה:
ההתרחקות עם הזמן של גוף האנרגיה מהגוף הפיזי קשורה ללא ספק (בעיניי) בהיצמדויות שלנו לדברים בעולם הזה, עולם התופעות.
אם כך, איך מקרבים את גוף האנרגיה?
על ידי השתחררות מההיצמדויות. וזה לדעתי המובן של "הדחיסות" וה"קומפקטיות" של הלוחם.
=========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה