יום שלישי, 29 בנובמבר 2022

"המשחק ההדדי של האנרגיה באופק"

 הוא שילוב של הידע הקונקרטי (של העולם הזה) של המכשף, ושל האינסוף (הרוח). התוצר של השיתוף ביניהם הוא הגירסה הטובה ביותר של אותה יצירה
=============================================

הכותרת יצאה ארוכה כאורך הגלות, אבל אני מקווה שזו הגירסה הטובה ביותר של הפוסט הזה 🙂
בפוסט שלי לאחרונה "הרעש המעוות את קליטת הידע" טענתי שהאגו הוא שהפריע לפלורינדה לראות גירסה טובה יותר של המאמר שהיא הכינה לאוניברסיטה. האגו התערב בניסיון לרצות את המורים: על ידי ציטוט יתר של מאמרים, יותר מדי הערות... וללא ביטוי לידע האישי שלה. כלומר הקאה של דברי המורים. פלורינדה מורתה מסבירה לה שהיא נכנסה לאותה חלימה שבה היא ראתה גירסה טובה יותר של המאמר שלה מכיוון שהיא לא איפשרה לעצמה להיות העצמי הרגיל שלה. (פרק 16)
סילוק העצמי, המפריע לראייה נקייה של הדברים: לדוגמה ראיית המאמר של פלורינדה "כפי שהוא ראוי [ought] להיקרא" (פרק 16), ואת הספרים של קסטנדה שנכתבו באותה דרך: ראיית הטקסטים בחלימה והעלאתם על הכתב, הוא מוטיב המופיע בקביעות בהקשר זה. לדוגמה, ממש לפני שקסטנדה רואה את הטקסט בחלימה הוא מונה רשימת תנאים לעשייה של מכשף:
"הוא [דון חואן] אמר שכל מה שאני עושה חייב להיות מעשה כישוף. מעשה משוחרר מציפיות פולשניות [encroaching expectations], פחדים מכישלון, תקוות להצלחה. חופשי מהסגידה לי [Free from the cult of me]; כל מה שאני עושה חייב להיות ללא תכנון מראש [impromptu], מעשה קסמים שבו אני פותח את עצמי מרצוני החופשי לדחפים [impulses] של האינסוף." ("צדו הפעיל" עמוד 166 למעלה)
קטע שאני משער נמצא אצל כולם על המקרר 🙂
בריאיון של קסטנדה עם גרסיאלה קורבאלאן [בתקווה שהוא יתורגם לעברית בקרוב. הריאיון נמצא בקובץ הריאיונות, המאמרים וכו. של החבורה] הוא אומר:
"אני רואה כל עמוד בחלומות, וההצלחה של כל אחד מאותם עמודים תלויה במידת הנאמנות [fidelity‬‬, דייקנות] בה אני מסוגל להעתיק את המודל הזה מהחלום. אכן, העמוד שהכי מרשים או הכי משפיע הוא זה שהצלחתי בו לשחזר את המקור בצורה המדויקת ביותר."
מה מפריע לשחזור מדויק של הטקסט המקורי? די ברור שזהו האגו, העצמי.
.
אני רוצה לסיים במה שהיה אמור להיות נושא הפוסט, אבל מכיוון שהתמכרתי לספר ולהרחיב על פוסט מהעבר, ומכיוון שהקשב של הקורא התמים עומד להתפוגג 🙂  , אציין רק את תמצית ההצעה הפרשנית, ואולי ארחיב על כך בפוסט נפרד או בתגובות:
"המשחק ההדדי של האנרגיה באופק" [שהוא שם הפרק ב"צדו הפעיל של האינסוף] הוא הגירסה הטובה ביותר של פיסת ידע מסוימת [ואולי של כל יצירה שהיא] שהמכשף מתכוון לפרסם [או ליצור, או להגשים], והיא נולדת משני הורים [מכאן המילה הדדיות]:
הידע המקורי שנמצא ברשותו, לדוגמה הידע האקדמי של פלורינדה כאשר היא עבדה על כתיבת המאמר, ולטיוטה זו של המאמר שלה מגיב לדעתי האינסוף, ומספק את הגירסה הטובה ביותר, הנקייה מהתערבות האגו, אבל קריאה של גירסה זו תלויה גם היא במידת הניקיון מהאגו המפריע והמעוות.
.
יש לי ספקות שהצורה הקונקרטית של הפוסט הזה היא הגירסה הטובה ביותר שלו 🙂
איתכם הסליחה.
============================ 
30.11.22

הכותב הוא תמיד (רק) מכשיר, מתווך
============================
את האמירה שבכותרת אמר קסטנדה לפרופ. גרסיאלה קורבאלאן שראיינה אותו. הבאתי את הקטע המכיל אמירה זו בפוסט הקודם שלי.
עכשיו אני רוצה להביא את הקטע ההוא בהקשרו הרחב יותר באותו ריאיון. יש שם סיפור די משעשע של קסטנדה על אביו.
תרגמתי אותו בעבר והבאתי אותו בפוסט קדום שלי, אבל טוב יהיה להיזכר בו, ולהוסיף תובנות.
המספרת היא כמובן המראיינת. ההדגשות והסוגריים הם שלי לצורך הפוסט.
****************************
"פעמים רבות במהלך אותו אחר הצהריים נאלץ קסטנדה להתעקש שהוא רק [נקודת] המגע לעולם. כל הידע בספרים שייך לאומה הטולטקית. נוכח התעקשותו לא יכולתי אלא להגיב ולהגיד לו שהעבודה של סידור החומר מהרשימות לספר קוהרנטי המאורגן היטב הייתה ודאי עצומה וקשה.
לא, השיב קסטנדה. אין לי שום עבודה. המשימה שלי מורכבת בפשטות מהעתקת העמוד שניתן לי בחלומות.
לפי קסטנדה, אינך יכול ליצור יש מאין. להתיימר ליצור ככה זה אבסורד. כדי להסביר לנו את זה הוא העלה אפיזודה מחיי אביו.
אבי, הוא אמר, החליט שהוא הולך להיות סופר גדול. [חמוש 🙂   ] ברעיון זה, הוא החליט לשפץ את משרדו. הוא היה צריך שיהיה לו משרד מושלם. היה עליו לחשוב על הפרטים הקטנים ביותר, מעיטורי הקיר ועד סוג האור שעל שולחן העבודה שלו. לאחר שהחדר היה מוכן, הוא השקיע זמן רב בחיפוש אחר שולחן מתאים למשימתו. השולחן היה צריך להיות מוגדר מבחינת מידות, סוג עץ, צבע וכו '. כך היה גם בבחירת הכיסא עליו הוא עתיד לשבת. לאחר מכן היה עליו לבחור את הכיסוי המתאים כדי שלא להרוס את עץ השולחן. הכיסוי יכול להיות מפלסטיק, זכוכית, עור, קרטון. על הכיסוי הזה עתיד היה אבי להניח את הדף שעליו יכתוב את יצירת המופת שלו. ואז, כשהוא יושב על כסאו, מול הנייר הריק, הוא לא ידע מה לכתוב. זה אבא שלי. הוא רוצה להתחיל לכתוב את המשפט המושלם. כמובן שאי אפשר לכתוב ככה! הכותב הוא תמיד מכשיר [instrument], מתווך [intermediary].
אני רואה כל עמוד בחלומות, וההצלחה של כל אחד מאותם עמודים תלויה במידת הנאמנות [fidelity, דייקנות] בה אני מסוגל להעתיק את המודל הזה מהחלום. אכן, העמוד שהכי מרשים או הכי משפיע הוא זה שהצלחתי בו לשחזר את המקור בצורה המדויקת ביותר.
פרשנויות אלה של קסטנדה חושפות תיאוריה מסוימת של ידע ושל יצירה אינטלקטואלית ואמנותית. (חשבתי מיד על אפלטון ועל סנט אוגוסטינוס ודמות המורה הפנימי. לדעת זה לגלות, וליצור זה להעתיק. לא ידע ולא יצירה לעולם לא יכולים להיות משימה שהיא פרסונלית במהותה."
********************************.
הקטע האחרון נאמר כמובן על ידי המראיינת.
.
אם כן, לא רק שקסטנדה לכאורה לא כתב את ספריו כביטוי עצמי, הוא טוען שכל יוצר בעצם רק מביא (מעתיק) משהו שקיים במימד אחר. מימד שאכנה אותו כאן "העולם של כל היצירות האפשריות".
ייתכן מאד שעולם זה הוא המוכר בשם "הספריה האקאשית".
אבל, לדעתי, אי אפשר לבוא אל העולם ההוא כמו דף חלק וליטול משם את היצירה הטובה ביותר הנוגעת לעניין האקטואלי, אלא צריך לבוא לשם עם ידע מקדים אשר, בניסוח שלי, יצור שדה מצומצם של יצירות רלבנטיות, ומידת העוצמה האישית שיש לך היא שתקבע אם בחרת מביניהן גירסה מוצלחת. אספרנסה אומרת חלק מזה בנוסח הבא:
"אין קיצורי דרך לכתיבת עבודות סמסטר טובות," אמרה אספרנסה, "גם לא בעזרת כישוף. את צריכה לדעת שללא הקריאה הראשונית, רישום ההערות, הכתיבה והשכתוב, לעולם לא היית מסוגלת לזהות את המבנה והסדר של עבודת הסמסטר שלך בחלימה."
(עמוד 250)
ובקטע הבא:
"האם השרת היה בחלימה-ערה כשהוא הביט בנייר שלי?" שאלתי, "האם אני ראיתי מה שהוא ראה?"
[...]
אספרנסה צחקקה חרש ואמרה כי מה שהשרת ראה במאמר שלי היה שונה ממה שראיתי וכתבתי. "וזה טבעי, משום שהידע שלו הוא הרבה יותר רחב משלך."
אספרנסה בהתה בי בעיניה הכהות ומלאות החיים, אשר איכשהו גרמו לשאר הפנים שלה להיראות חסרי חיים. "בהדרכת ההצעות שלו ועל פי היכולות שלך, ראית כיצד ראוי שהמאמר ייקרא, וזה מה שכתבת."
(שם, עמוד 252)
וגם קסטנדה אמר משהו כזה:
"כדי ללקט את המחשבות, אמר לי איזידור בלטאזר [הוא קרלוס קסטנדה], יש לדעת מי מהן עשויה להיות שימושית"
(עמוד 240 למטה)
.
לסיכום
הפוסט מציע שהידע האקטואלי של פלוני + מידת העוצמה (אנרגיה) שיש לו ==קובעים>> כמה טובה תהיה הגירסה שנבחרה. המעורבות של שני גורמים אלה ביצירה היא הפרשנות שלי למושג "המשחק ההדדי של האנרגיה באופק".
האם אני יכול להתיישב ולכתוב גירסה מוצלחת יותר של "מסע לאיכטלאן" מזו שכתב קסטנדה?
תיאורטית כנראה שכן, כי כנראה שישנן כאלה, אבל לא סביר שתהיה לי יותר אנרגיה ממנו כדי להצליח בכך.
.
אני רק מקווה שהייתה לי מספיק אנרגיה כדי לבחור עבורכם גירסה סבירה של הפוסט הזה 🙂
============================ 
קצת מוסיקה להתאוששות


====================== 
1.12.22

"חשוּב להיראות כמו אדם משכיל," הוא לחש, נשען על הכלב"
======
=======================================
להלן קטע הומוריסטי מתוך "להתעורר אל החלום" שייתכן וחמק את תשומת לבכם.
*******************
"השרת קרן אליי, ואז ביקש שאביא אליו את המאמר שלי. הוא רצה להעיף בו מבט.
"זה באנגלית," אמרתי בהדגשה, "אתה לא תצליח לקרוא אותו."
הדחף שלי להוסיף כי אף אם היה זה בספרדית הוא לא היה מסוגל להבין אותו, נבלם על ידי הוודאות שאחרי הכול אינני כה חסרת נימוסים.
הוא התעקש כי אביא לו את המאמר. הבאתי. הוא פרש את הדפים סביבו: חלקם על המזרן, אחרים על הרצפה המאובקת. אחר כך שלף מכיס חולצתו זוג משקפיים בעלי מסגרת מתכת והרכיב אותם.
"חשוּב להיראות כמו אדם משכיל," הוא לחש, נשען על הכלב. החיה זקפה אוזן אחת ולאחר מכן השמיעה קול נהמה רכה, כאילו על מנת להסכים איתו. הכלב החליף תנוחות, והשרת סימן לי לשבת בינו לבין החיה. הוא נראה כמו ינשוף - מלומד וחמור סבר - בזמן שהתעמק בדפים הפזורים על הקרקע. הוא השמיע קולות קרקור של אי שביעות רצון בלשונו. הוא גירד בראשו, טרף שוב ושוב את הדפים כקלפים, כאילו ניסה למצוא איזשהו סדר שחמק ממנו."
(עמוד 237 למטה)
אחר כך מתברר שהוא אכן מלומד, ובניסוח של אספרנסה: "הוא מכשף המאוהב ברעיונות". ככל הנראה, אפשר לומר שהוא מיישם את הצו הטולטקי לנהל רומן עם הידע.
בהמשך מתייחסת אספרנסה כנראה לקיטלוג השגוי של פלורינדה את השרת:
"[היא] יעצה לי שלא ללכת שולל אחר מראית העין של האנשים בעולם המכשפים". (עמוד 251)
גם טאישה עשתה כנראה את הטעות הזו כאשר בפיאסטה שעשו לכבודה היא ישבה בצד והתעלמה בסנוביות ממה שקורה סביבה, כי היא ראתה בהם סתם אינדיאנים פרימיטיבים (על פי זיכרוני), כמסופר ב"יקוש עם הכפיל".
====================== 
1.12.22

"חשוב להיראות משכיל" היא אמירה שכנראה לועגת לפלורינדה, כי היא שופטת אנשים על פי איך שהם נראים.
====================== 
מוסיקה
שירה בציבור. מחרוזת של ארבעה שירים
קהל שמכיר את המילים



גירסה ג'אזית של השיר הראשון במחרוזת:
Dos Almas

מקסים !

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה