הערצת אנשים היא נוהג שיש להיפטר ממנו. דוגמה: טאישה וקרול טיגס בביקור בביתה של איימי וואלאס. קרול ראתה מסגרת שהיתה תלויה על הקיר ובה מכתבים בכתב יד של סופרים מפורסמים כולל תמונותיהם, אותם איימי קיבלה מתנה מהוריה. היא אמרה לאיימי שההערצה הזו לאנשים היא מגעילה. "עלייך להיפטר מזה" היא הורתה לה. (כמתואר ב"שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה").
דוגמה נוספת: דון חואן אומר לקסטנדה ב"צדו הפעיל של האינסוף" שלא להעריץ מרחוק את הפרופסור שלו, אלא לבחון את האיש מקרוב, בהתנהלותו בפרטים הקטנים של החיים.
הטריגר לפוסט זה הוא שאני כל הזמן מקבל מהפייק הודעות ש"זכיתי" בתג אוהד [כלומר, מעריץ] של דף זה או דף אחר. לא רק שהפייק מנסה עליי בצורה עלובה מניפולציה, כי לפעמים מדובר בדפים שאני בקושי פוקד אותם, אלא שהמלעון חושב שהוא מפתה אותי עם התגים המחורבנים שלו. שינסה אצל הסבתא שלי, אולי זה יעניין אותה יותר.
ב"כח השקט" נמצאת האמירה הבאה. הרקע: אחרי שדון חואן מספר לקסטנדה על מעלליו הנוראיים של הנגואל חוליאן, ובעיקר הסיפור על השלכתו את דון חואן החניך לנהר הגועש, אומר דון חואן:
"באותו הזמן," המשיך דון חואן, "לא הערכתי את האמנות שבמעשיו, ובוודאי שלא אהבתי את מה שהוא עשה לי, אבל עכשיו, בכל פעם שאני חושב על כך, אני מעריץ [admire] אותו על אחת כמה וכמה על דרכו הנעלה [superb] והישירה להציב אותי במיקום של הידע השקט".
(עמוד 200-201)
כמה שורות משם בהמשך, כאשר הנגואל אליאס מסביר לו את מעשיו הנוראיים-לכאורה של מורו, הנגואל חוליאן, למרות שדון חואן לא הבין מילה מהסבריו, הוא העריץ את עוצמתו [intensity].
בהמשך, במסגרת הסבריו של הנגואל אליאס, אומר הנגואל הזקן שהמנהיגים האמיתיים של האנושות היו תמיד אותם בודדים שנקודת המאסף שלהם נמצאה בדיוק במיקום של הידע השקט, או במיקום המדויק של השכל [reason]. כל השאר הם מעריציהם, משוררי תהילתם (עמוד 203)
כמה שורות משם בהמשך:
"הוא [הנגואל אליאס] אמר שהנגואל חוליאן מדריך [coaching, מאמן] את דון חואן, מפתה [enticing] את נקודת המאסף שלו לנוע לעמדת [למיקום] השכל [reason, תבונה], כדי שהוא יוכל להיות חושב [thinker] ולא יהיה רק חלק מקהל לא מתוחכם אך טעון רגשית, אשר אוהב את פועלו המתוקן של השכל [orderly works of reason]. בה בעת, הנגואל מדריך את דון חואן להיות מכשף אמיתי של המופשט [כינוי לרוח, לנגואל] במקום שיהיה רק חלק מקהל חולני [morbid] ובור של אוהבי הלא ידוע."
(עמוד 203)
(עמוד 203)
.
הפוסט מציע את הרעיון שהנגואל חוליאן, כנראה כמו כל הנגואלים, משתמש בהערצה של חניכיהם אותם כפיתוי כדי להוליכם אל המיקומים המדוייקים של הידע-השקט והשכל, שהם, לדעתי, מיקומים המשוחררים מהשפעתו המסלפת של המיינד הזר.
איש או אישה נגואלים הם צינור לרוח (לנגואל, למופשט), ולהעריץ אותם אין פירושו הערצת הפרסונה שלהם, אלא הערצת הכוח הקוסמי שפועל דרכם.
האם יכולה להיות לנגואלים פרסונה מחורבנת?
דמותם של קסטנדה ושל קרול טיגס בספר "שוליית המכשף" של איימי וואלאס מטים אותנו, הקוראים, לחשוב שזה אפשרי.
האם יכולה להיות לנגואלים פרסונה מחורבנת?
דמותם של קסטנדה ושל קרול טיגס בספר "שוליית המכשף" של איימי וואלאס מטים אותנו, הקוראים, לחשוב שזה אפשרי.
**********************
ייתכן שדון חואן עושה שימוש בהערצתו של קסטנדה אליו, ביכולתו לרוץ כה מהר, כדי לשחרר את קסטנדה מהערצה שהוא נושא עוד מילדותו לשוטר ספורטיבי שהשיג אותו בריצה לאחר שהוא שבר חלון ראווה.
גם סיפור זה נמצא ב"כח השקט", מה שמעלה את התהייה שמא המושג "הערצה" הוא מהמושגים היסודיים של הספר
גם סיפור זה נמצא ב"כח השקט", מה שמעלה את התהייה שמא המושג "הערצה" הוא מהמושגים היסודיים של הספר
======================
מוסיקה
========================
11.5.23
הקלטות חיות של אנשי חבורת קסטנדה - רשימת מלאי
=========================================
=========================================
בידינו יש לא מעט טקסטים שהם העלאה על הכתב של ריאיונות שנערכו עם אנשי החבורה, אבל יש גם הקלטות אחדות שהגיעו לידינו בקולותיהם ממש.
הם כוללים (נכון להיום)
- 3 אירועים עם קסטנדה (שתי הרצאות עם שאלות מהקהל, וריאיון רדיו אחד) ב-4 קבצים (הרצאה אחת מפוצלת לשני קבצים)
- 1 ריאיון עם פלורינדה
- 1 ריאיון אחד עם טאישה
-------------------------------
סה"כ: 5 אירועים קוליים.
- 1 ריאיון עם פלורינדה
- 1 ריאיון אחד עם טאישה
-------------------------------
סה"כ: 5 אירועים קוליים.
לכולם ישנו טרנסקריפט, כלומר ניתן לקרוא אותם ולא רק להאזין להם. יש לכך כמובן יתרונות חשובים: קל יותר לקרוא מאשר להבין את הדיבור, אפשר לערוך עליהם חיפושים ועוד.
את קבצי ההאודיו אפשר למצוא כאן:
את כל הטקסטים של אותם ריאיונות וחומרים רבים נוספים אפשר למצוא בקובץ הריאיונות, מאמרים ועדויות שהכנתי, ועידכנתי אותו היום (מהדורה 7.2) :
חידה
====
קסטנדה ונשות חבורתו נמנעו ואסרו ללא פשרות על צילומים והקלטות שלהם.
אז איך קרה שההקלטות הנ"ל הגיעו לידינו? מחדל או מעשה מכוון?
====
קסטנדה ונשות חבורתו נמנעו ואסרו ללא פשרות על צילומים והקלטות שלהם.
אז איך קרה שההקלטות הנ"ל הגיעו לידינו? מחדל או מעשה מכוון?
--------------------------------
נ.ב.
אני מקווה שגם הרוח רוצה שהחומרים החשובים האלה יתורגמו לעברית (כרגע הקובץ מכיל 3715 עמודי A4) ושהיא פועלת בדרכיה הפלאיות להגשים את העניין, אבל לך תבין את המופלא ממך
אני מקווה שגם הרוח רוצה שהחומרים החשובים האלה יתורגמו לעברית (כרגע הקובץ מכיל 3715 עמודי A4) ושהיא פועלת בדרכיה הפלאיות להגשים את העניין, אבל לך תבין את המופלא ממך
========================
12.5.23
בדיחה טולטקית מספרת ש"ספריית הפועלים" ו"עם עובד" לא רצו להוציא לאור את ספרי קסטנדה בעברית בגלל המושג אי-עשייה. 
שבת שלום.
========================
13.5.23
הדרך היחידה לצאת מהעולם הזה היא כמו פליטים
======================================
======================================
כלומר במנוסה וללא חפצים. קסטנדה משתמש במונח "פליטים" [fugitives] ב"מפגשים עם הנגואל" בקטע הבא:
"בזמן שאת/ה מקשיב לעצתו של המוות, הפוך את עצמך לאחראי לחייך, למכלול פעולותיך. חקור את עצמך, הכר את עצמך וּחְייה באופן מועצם [intensely], כפי שהמכשפים חיים. אינטנסיביות [Intensity] היא הדבר היחיד שיכול להציל אותנו מפני השעמום. ברגע שאתה בהַיְשַרַה עם המוות, תהיה מסוגל לעשות את הצעד הבא: צמצום המטען שלך למינימום. העולם הזה הוא כלא, ואנחנו חייבים לצאת ממנו כמו פליטים, איננו יכולים לקחת איתנו דבר. בני האדם הם טיילים [travelers] בטבעם. לעוף ולהכיר אופקים אחרים הוא גורלנו. האם אתה לוקח איתך את המיטה שלך, או את שולחן האוכל שלך כשאתה יוצא לטיול? לַכֵּד [Synthesize]* את חייך!"
(עמוד 50)
(עמוד 50)
* - אולי הכוונה לזיקוק, השתחררות ממה שאינו חיוני.(עמוד 50)
.
ישנו הסיפור הידוע על תפיסת קופים: שמים להם משהו שהם אוהבים בתוך כוך בגזע עץ, או בתוך כד בעל פתח צר. אחרי שהקוף אוחז בדבר, הוא אינו יכול למשוך החוצה את ידו, אלא אם ישחרר את מה שהוא אוחז בו. הקוף אינו משחרר גם כשהוא רואה שהוא עומד להיתפס בגלל זה.
זוהי לדעתי המחשה מצוינת למלכודת שלנו בני האדם. ההיצמדויות הרגשיות, ההיאחזויות שלנו בדברי העולם מונעים מאיתנו את החירות.
בניגוד לקופים, ככל הנראה, המודעות שלנו לנוכחות המוות, לכך שכל רגע עלול להיות האחרון, תגרום לנו לשחרר אחיזות בדברים. לכן הלוחם חי על סף המוות, לפחות בתודעתו.
בניגוד לקופים, ככל הנראה, המודעות שלנו לנוכחות המוות, לכך שכל רגע עלול להיות האחרון, תגרום לנו לשחרר אחיזות בדברים. לכן הלוחם חי על סף המוות, לפחות בתודעתו.
הסרטון בלינק הבא מספר את סיפור הקוף, לצערי הוא אינו מציג אותו.
נדמה לי, אינני בטוח, שהסיפור על נקודת התורפה הזו של הקופים ו/או הסיפור הזה כמשל מופיעים איפשהו בספרים החיצוניים של הספרות שלנו: באחד מספרי ארמנדו טורס, או אולי באיזה ריאיון או הרצאה.
בפיסקה הקודמת לציטוט הנ"ל, קסטנדה תוקף את רעיון האלמותיות, שהוא ההיפך מהמחשבה שהטולטקים מטפחים: שהמוות מלווה אותנו. צופה במעשינו, וכל רגע יכול להיות האחרון [כי הוא עלול לזנק עלינו].
"כמו כן, הפסיקו להאמין באגדות. אף אחד לא צריך אותך בעולם. אף אחד מאתנו אינו כה חשוב שיצדיק המצאה של משהו כה פנטסטי כמו אלמותיות. המכשף בעל הענווה יודע שגורלו זהה לזה של כל יצור חי אחר על פני כדור הארץ, ולכן, במקום לטפח תקוות שווא, הוא עובד באופן קונקרטי ובמאמץ גדול כדי להיחלץ ממצבו של האדם, וכדי להגיע למוצא היחיד שיש לנו: שבירת המכשול התפיסתי שלנו."
(שם)
(שם)
****************************
האם רעיון האלמותיות [חיי נצח] ורעיון הרכושנות הם מתנה של המיינד הזר, ולכן עלינו להיפטר מכל שריד שלהם?
אני חושב שלא. לדעתי, המיינד הזר יוצק לתוכם תוכן לא נכון, זה הכל:
הלוחם נוצר "בלבו" זיכרונות מסויימים, את אירועי האלבום של חייו, האירועים הראויים להיזכר, שהם לדעתי התגלויות ושיעורים של הרוח. כלומר, כפי שדון חואן אומר: הוא, דון חואן, לא רוצה שקסטנדה יפסיק להיות אספן, אלא שיפסיק לאסוף חפצים ויתחיל לאסוף דברים הראויים להיות לאוסף [את הזיכרונות הנ"ל].
הלוחם נוצר "בלבו" זיכרונות מסויימים, את אירועי האלבום של חייו, האירועים הראויים להיזכר, שהם לדעתי התגלויות ושיעורים של הרוח. כלומר, כפי שדון חואן אומר: הוא, דון חואן, לא רוצה שקסטנדה יפסיק להיות אספן, אלא שיפסיק לאסוף חפצים ויתחיל לאסוף דברים הראויים להיות לאוסף [את הזיכרונות הנ"ל].
לגבי האלמותיות, הלוחם לדעתי מכיר ברעיון זה, אבל מי שאלמותי עבורו איננו הפרסונה אלא הכפיל.
========================
14.5.23
אסוף את המעשים
================
================
אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.
.
זהו הבית הראשון בשיר "אסיף" שנכתב לזכרה של תרצה רבינוביץ' שנהרגה בתאונת דרכים ב-1976. בעיניי זהו אחד השירים היפים והחזקים ביותר, והוא כמובן לא יכול להיות כזה אם הוא לא נושא אמיתות טולטקיות.
מתקיים בו, לדעתי, מה שדון חואן אומר על המשוררים: הם קולטים את הלך הרוח [mood] של הלוחמים ומסבירים את מה שכמעט לא ניתן להסבירו ("כח השקט" עמוד 55)
וגם:
"המשוררים מודעים בצורה חריפה לחוליית החיבור שלנו אל הרוח, אבל הם מודעים לכך באופן אינטואיטיבי, לא מתוך כוונה תחילה [deliberate] ובדרך הפרגמטית של המכשפים.
"המשוררים מודעים בצורה חריפה לחוליית החיבור שלנו אל הרוח, אבל הם מודעים לכך באופן אינטואיטיבי, לא מתוך כוונה תחילה [deliberate] ובדרך הפרגמטית של המכשפים.
"למשוררים אין ידע ממקור ראשון על הרוח", המשיך. "לכן השירים שלהם לא יכולים באמת לקלוע בליבם של מחוות אמיתיות הנעשות למען הרוח, אבל הם קולעים די קרוב לו."
(שם)
(שם)
במבט טולטקי על השיר, אפשר לראות את השיר כפונה אל הלוחם, האוסף את כל ההתנסויות שלו בעולם הזה ומגיש אותן כהעתק של עצמו, כתחליף לעצמו, לנשר, או שהשיר פונה אל הנשר עצמו.
היבול הוא הסיבה לקיומנו. הוכנסנו לעולם הזה כדי לספק את היבול הזה לנשר, כלומר את המודעות לאירועי חיינו.
היבול הוא הסיבה לקיומנו. הוכנסנו לעולם הזה כדי לספק את היבול הזה לנשר, כלומר את המודעות לאירועי חיינו.
הדרך הטולטקית אומרת שיש אפשרות להגיש את היבול לנשר, ולהפריד ממנו את כח החיים שלנו, אותו לשמור לעצמנו. התנאי הוא למסור את כל היבול, לא להשאיר ברשותנו דבר. כפי שהדבר נוסח בפוסט הקודם שלי: הלוחמים יוצאים מהעולם כפליטים, ללא רכוש.
.
אני תוהה אם יצירת המופת השירית הזו לא הייתה בעלת דחף כה גדול להגשמת עצמה, שהיא לא הותירה לתרצה שום סיכוי להגיע לשיבה טובה, אלא להיקלע לנסיבות הטרגיות ההן, שהיו הכרחיות ללידתו של השיר.
ב"מתנת הנשר" אומר דון חואן שרק הבית הראשון, ולעתים (גם) השני, ראויים להיקרא. השאר הם התמכרות עצמית [indulgence, התפנקות] של המשורר. (עמוד 37)
עם זאת, יש שירים מעטים שלדעתו בכל זאת ראויים להיקרא בשלמותם.
עם זאת, יש שירים מעטים שלדעתו בכל זאת ראויים להיקרא בשלמותם.
הנה השיר במלואו. צפיתי בריאיון עם המשורר, אחיה של תרצה, בו הוא מספר שאת שני הבתים האחרונים הוא כתב בזמן מאוחר יותר.
שאלת רשות: האם גם לשאר השיר יש משמעויות טולטקיות?
.
אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.
.
אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.
.
אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.
.
ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.
.
הנה אחד הביצועים של השיר.
מילים: איתמר פרת
לחן: נעמי שמר.
מילים: איתמר פרת
לחן: נעמי שמר.
========================
איתמר פרת מספר על כתיבת השיר.
איתמר פרת מספר את סיפור חייו.
כמה תחנות בחייו מוכרות היטב גם לי.
כמה תחנות בחייו מוכרות היטב גם לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה