יום שישי, 12 במאי 2017

האויב הרביעי בדרכו של איש הדעת

             Rick Braun-Emma's Song 

******

ארבעה אויבים ניצבים בזה אחר זה על דרכו של המבקש להיות איש דעת (a man of knowledge) ואלה הם, על פי סדר הופעתם: 
פחד, בהירות המחשבה, עוצמה, זיקנה (Old age).

בשורש כל האויבים הניצבים בדרך אל החירות נמצאת ישות אחת: המערכת הטפילית. אני אומר מערכת ולא טפיל כי נראה שהם מאורגנים מאד, ועומדים לצדו של כל אחד מחבריהם "כאיש אחד". 
אם הגזמתי, אז הגזמתי. 😃

הדיון בארבעת האויבים נמצא ב"משנתו של דון חואן" (עמודים 68-71)
אני רוצה להתמקד באויב הרביעי. כל האויבים חידתיים בדרגה זו או אחרת, אבל הרביעי הוא החידתי ביותר.
הנה הקטע המסיים את הדיון, מיד אחרי שדובר על האופן שבו מובס האויב השלישי, העוצמה:

                                                                           (עמוד 71)

איך "עייפות החומר" (אם לכנות כך את הזיקנה) קשורה למאבק בטפילים?
מה פירוש לחיות את גורלו עד תומו?
איזה מין ניצחון הוא זה אשר נמשך שבריר של רגע?

אציע את תשובותיי לשאלות אלה בהמשך, באזור התגובות. 

בין היתר אטען שהתשישות המוזכרת כאן מופיעה בנוסח אחר במשימה שהוטלה על קסטנדה ונמסרה לו על ידי סילביו מנואל ב"מתנת הנשר", המשימה האחרונה של קסטנדה לפני שיוכל להיות בן חורין:
"אם אכלה את כוחי [ארוקן את האנרגיה שלי] שלא לצורך בטרם אאבד את צורתי האנושית, יקיץ עליי הקץ". (עמוד 247)
מהי המשימה, הדבר לא נאמר שם, רק נרמז ברמז דק ביותר. 

בדמיוני, הנגואל נמצא אז בתשישות כזו שעמיתיו חייבים לתמוך בו, בדומה לאהרון וחור שהחזיקו את ידי משה במלחמה נגד עמלק:

יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל
וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק.

יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ
וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד
וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.
   (שמות י"ז)


שבת שלום.

נ.ב. עוד פינת חמד בארץ המוב-תחת.


**************
www.toltec.co.il
*

תגובה 1:

  1. תשובותי לחידות שבפוסט

    ראשית הבהרה, זוהי רק הצעה פרשנית, ומכיוון שהיא מקיפה לא מעט עניינים, היא מובאת בתמציתיות.

    איש דעת, שעל דרכו ניצבים ארבעת האויבים, הוא באנגלית a man of knowledge, כלומר איש של ידע. אני מעדיף בדרך כלל לציין במילה "דעת" את המילה האנגלית mind, אבל כאן אני נצמד לנוסח שבספר.


    ידע אמיתי ובעל ערך הוא הידע הטולטקי, והוא ארוז ביחידות הקרויות "הליבות המופשטות
    של הכישוף". רמזים לאחדות מליבות אלה יש בספרים. סה"כ יש 21 ליבות.
    הליבות הללו הן אירועי החיים הראויים להיזכר, אירועי אלבומו של הלוחם, שהוא הנושא העיקרי של "צדו הפעיל של האינסוף".

    הליבות המופשטות נלמדות ומוטמעות על ידי התנסות בהן, אם כי, כפי הנראה, ניתן גם לנסחן במילים. הליבות הללו הן התגלות הרוח בעולם וצריך להיות ער ומוכן כדי להבחין בהן ולקטוף אותן (ראו "הסנטימטר המעוקב של המזל")
    ככל שהלוחם לומד להכיר יותר ליבות, כך הוא מסיט את נקודת המאסף שלו יותר ויותר לתוך הרצועה הענברית של המודעות, אשר נמצאת לא רק בבני אדם. זהו משכנה של הרוח.

    לכל אדם יש מספר ליבות מופשטות מסויימות שמהוות את שלמותו והן פונקציה של המבנה האנרגטי שלו. דוגמה למבנים שונים: חולמת, יוקשת, איש ידע (ויסנטה), איש מודעות (חנארו), וכו... נגואל צריך להתנסות לדעתי בכל הליבות.
    ככל שנקודת המאסף עוברת יותר ויותר לתחום הרוח, עם כל הכרה של ליבה חדשה, כך מתרופפת אחיזתו בעולם הזה והיא הופכת למשימה קשה לביצוע.
    זהו, לדעתי, האתגר בלחיות את גורלך עד תומו - להתנסות בכל הליבות המופשטות של המבנה האנרגטי שלך. יש נוסח דומה של הליכה לכל אורך הנתיב עם לב כאתגר, ואני מציע לראות בשניהם את אותה משמעות.

    במונחי הטונל-נגואל, החיבור לרוח (לנגואל) הולך וגדל על חשבון החיבור לטונל. הנגואל הולך ותופס יותר ויותר מקום על אי הטונל, עד שעם הליבה האחרונה האי מלא בנגואל ואין אפשרות להמשיך להימצא בעולם בצורה רגילה. זהו הרגע הקצר של השלמות שאותה השיג איש הדעת. ברגע זה הוא ככל הנראה מבצע את הריקוד האחרון, שנושאו הוא (לדעתי) הליבות המופשטות של הכישוף.

    את הליבות המופשטות, שהן התגלויות הרוח, יש לחפש בנתיבים עם לב, שהם נתיבי חיים של ישויות שיש בהן רצועה ענברית של מודעות. "לב" מציין אמצע, והרוח נמצאת באמצע, בין ימין ושמאל.
    נתקלנו לא אחת בספרים בכך שהלוחמים יודעים משהו אבל נדרשים להמתין לאות מהרוח כדי לפעול ביחס לכך, לדוגמה באיתור חניך.

    מכיוון שהתגלויות הרוח אינן צפויות, יש לנוע בנתיבים רבים בעלי לב, עד להופעת כל התגלויותיה. (בצדו הפעיל: זו המשמעות של: תצטרך להגדיר את עצמך מחדש עשר פעמים לפני שתדע מה שייך לאלבום, כלומר מהם הליבות המופשטות, ובמשנתו של דון חואן: הבחירה בנתיבים בעלי לב, "נתיבים" בלשון רבים).

    כאשר נמצאים לקראת הסוף, האחיזה בעולם הזה קשה והנגואל צריך את עזרת עמיתיו. במיוחד משום שלדעתי הליבה האחרונה קשורה בחיבור החבורה לשושלת. במקרה של דון חואן זה מתבטא בהכשרת הדור הבא. במקרה של קסטנדה: נעילת השושלת. בשני המקרים המשימה היא משימה של כל הלוחמים והלוחמות.
    ההצעה שלי מסבירה מדוע דון חואן וחבורתו עוזבים מיד עם הקפיצה לתהום של קסטנדה, כלומר מיד עם תום החניכה שהיא המשימה האחרונה שלהם, וכנראה הליבה האחרונה.
    את התמיכה של העמיתים דימיתי לידי משה המוחזקות באוויר בעזרת אהרון וחור במלחמה בעמלק.

    השבמחק