התמונה שלאחר הפרק איננה נמצאת בספר. הבאתי אותה כאן כדי להזכיר ולהמחיש במה מדובר.
========================
ש Tonalámatl [טוֹנַלאַמַטְל, לוח השנה האצטקי]
דונה סילביה הייתה מגדת עתידות [fortune-teller] מעולה. כדי לחזות את תחזיותיה [predictions], היא הייתה מתייעצת עם הטבעות הקדושות שלה, או גלגלי הגורל, כפי שהיא כינתה אותן. היא הכינה אותן מקרטון וצבעה אותן בסמלים של ה-טוֹנַלאַמַטְל [Tonalámatl], הידוע כיום יותר בשם: לוח השנה [calendar] האצטקי. על ידי הזזת הטבעות, שמשתלבות יחד בדיוק של מנגנון של שעון [clockwork precision], היא ערכה תחזיות וחיפושי-סימנים-לבאות [auguries] עבור אנשים. ההתייעצויות שלה תמיד התחילו באותן המילים:
"זוהי ההתגלות של קולות האלים, כפי שנקבע (determined, או נקבעו) על ידי הריקוד הקוסמי, מהמצ'יהואה! [Mahmechihua]"
לאחר שהפקידה [commended, התחייבה] את עצמה בדרך זו בידי הכוחות האלוהיים, דונה סילביה הייתה שואלת את האנשים [subjects] לשמם, לתאריך ומקום לידתם, ולפרטי רקע אחרים של חייהם האישיים. היא ערכה כמה חישובים עם המידע שהם מסרו לה, ואחר כך הייתה עוצמת את עיניה ואומרת את התחזיות שלה לאיש/ה.
לפעמים היא גם דיברה על העבר של האנשים, הסבירה איך ומתי חייהם הסתבכו, או זיהתה את הרגע שבו הם עלו על המסלול הלא-נכון [taken the wrong course], ובכך גרמו לבעיות הנוכחיות שלהם. לאחר מכן היא הייתה מייעצת להם אודות מה צריך להיעשות כדי לפתור את הבעיות הללו.
עבור האוכלוסייה הטרום-ספרדית [הילידית], הטוֹנַלאַמַטְל הוא שווה ערך למה שהתנ"ך הוא היום עבור יהודים ונוצרים. באותם ימים [בעבר הרחוק] הוא היווה את הבסיס לחברה שלהם; הוא היה אורח חייהם, המדע והדת שלהם. באותה תקופה הכל נשלט [governed] על ידי תנועת הכוכבים וסימני לוח השנה.
הסמלים האצטקים הללו נחקקו [carved] במה שמכונה כיום אבן השמש, המוצגת כעת במוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו סיטי. בימי קדם עולי רגל נדרשו לחלוק כבוד [pay homage], לא לאבן, אלא לכל מה שהיא מייצגת. היום היצירה המפוארת הזו ממשיכה למשוך המונים שמתבוננים בה מרותקים [in fascination, מוקסמים], מבלי להבין מה משמעותה.
**********
באחד הייעוצים שהיא נתנה, דונה סילביה חזתה עתיד של אסונות, מחלות וסבל לאיש/ה [subject]. לאחר הפגישה, האיש/ה רצה לדעת כיצד היא יכולה להיות בטוחה בעתיד שראתה.
דונה סילביה השיבה: "החלק החיצוני של אדם הוא השתקפות של מה שיש בפנים. אתה רק צריך לתת מבט שטחי כדי לדעת יותר ממחצית מחייו של כל אחד. ובעזרת לוח השנה, קל לנחש [guess] את הסיכויים [odds] של מישהו. זה עובד טוב מאוד."
האיש/ה אמר, "אבל טעויות קורות מדי פעם, לא?"
"לפעמים סטיות [deviations] באירועים אכן קורות", הודתה [conceded] דונה סילביה, ואחר כך הסבירה: "מכיוון שהכוחות השולטים בגורל כל הדברים הם למעשה כוח בלתי צפוי שתמיד נמצא בתנועה, שום דבר אינו סופי [final]. אולם, באופן כללי [By and large], האירועים נעים [follow, או מצייתים] במסלול שהוא פחות או יותר קוהרנטי [שבו הדברים קשורים זה לזה], ולכן קל לעשות את החישובים".
מאחר שכולנו הסתכלנו עליה בשאלה, דונה סילביה הסבירה את כוונתה: "קל לראות שאדם המפריז באלכוהול או בטבק נוטה יותר לְפַתֵּחַ שחמת הכבד [cirrhosis] או סרטן מאשר אלה שלא משתמשים בסמים האלה. וקל באותה מידה לנחש את האופי של אנשים שמתמכרים לפשעים [vices, לרוע]".
כולנו הקשבנו היטב למה שהיא אמרה. שמתי לב שהאיש/ה התכווץ בעקבות דבריה כשהיא המשיכה: "אנשים המכורים לרשעויות שלהם אחוזים בידי הרחמים העצמיים. הם נהדפים [buffeted, מוכים] ללא רחם על ידי ההתקפות שלהם [של הרחמים העצמיים שלהם]. הם מבטאים זאת בדרכים שונות, אבל בסופו של דבר כולם מראים את אותה נטייה אובדנית [suicidal]. זה די פשוט לראות דרך אנשים אם אתה מתמקד במהות שלהם. הם נפתחים מולך כמו פרחים".
עוזר/ת [אסיסטנט] הוסיף בצחוק, "חלק מהפרחים האלה מצחינים". וכולנו צחקנו.
*********
באחת הפעמים, בתגובה לבקשה, הוציאה דונה סילביה את טבעות לוח השנה שלה מהתיבה [trunk] שבה היא שומרת אותן, והסבירה את תפקידן ומשמעותן:
"המעגל הגדול ביותר הוא היקום סביבנו. הוא מייצג את הספירלה הגדולה של האבולוציה שבה אנו נמצאים ואשר חוזרת על עצמה [turns back on itself] לנצח [perpetually]. הדברים שהיו פעם יקרו שוב. בגלל זה, ניתן לחזות את העתיד בקלות יחסית. למען האמת, יש מעט מאוד חדש תחת השמש.
המעגל הקטן יותר שבפנים [בתוך המעגל הגדול הנ"ל] הוא החלל [space, מרחב] שבו הדברים מתחברים זה לזה. זה המקום שבו אנחנו נעים, מנהלים את הקרבות וזוכים בהצלחות ובכישלונות שלנו. החלל הזה נוצר על ידי האלים שהקריבו את עצמם כדי לספק דוגמה, דרך [a path] שנוכל ללכת בה. לכן החלל הזה מלא בעננים וקרני שמש: כלומר במאבקים ושכר [rewards, פרסים, גמולים].
במרכז אלה הם פני השמש. לשונו [his, בלשון זכר] [של השמש] התלויה מייצגת באופן סמלי את מנוע [engine] היקום. זהו המרכז של הכל. זה לא השמש הפיזית שאנו רואים כל יום, אלא השמש הרוחנית, ניצוץ החיים שמחייה [animates] את הכל. דרך פיו אנו יכולים להיכנס לעולם האחר. לשונו [ש]בכניסה היא כמו סכין, והיא אזהרה לאלה שיש להם תשוקה לידע, אך אין להם לב טהור".
אחר כך הסבירה את המשמעות של כל אחד מעשרים הסמלים ואמרה: "אתם צריכים לדעת שלחלוטין כל מה שקיים ביקום קשור זה בזה, באם זה נראה או בלתי נראה. אם אף גרגר חול אינו זז מבלי להשפיע על דברים אחרים, אז דמיינו את ההשפעה של השמש, הירח וכוכבי הלכת.
"זו הסיבה שהקדמונים הביטו בזהירות [carefully, בקפידה] רבה בשמים. הם התרכזו בתנועת הכוכבים, כי שם הם מצאו את התשובות לשאלותיהם. הם ראו בתנועת היקום ריקוד קוסמי שתיקשר [communicated] איתנו דרך שפת הקצב [rhythm], הפרופורציה וההרמוניה.
"אבותינו היו סבלניים מאוד. הם הביטו שוב ושוב בגאות והשפל [ebb and flow] של הדברים, והבחינו ביחסים הסודיים שביניהם. הם ידעו שעליהם לשאול את השאלות הנכונות כדי לקבל תשובות נכונות מתצפיותיהם [from what they observed, או מזה שהם צפו בו]. הם לא היו משוגעים כמו האדם המודרני שרואה את עצמו כמרכז כל הקיים, כך שלכל מקום שאליו אנשים מביטים, הם רואים רק את ההשתקפויות של עצמם.
"אבותינו ראו את עצמם ואת הדברים סביבם בפרספקטיבה הולמת [proper, ראויה, נאותה].
הם גילו שהאדמה [land] עליה הם הניחו את רגליהם הייתה רק חלק קטן מענק המודע לעצמו. למדנו מהם שאפשר ליצור מגע [to contact, תקשורת] אל המודעות הזו.
"הם גם לימדו שאפשר להתחבר [hook up, כמו עם וו] לקרן אור, בין אם היא מגיעה מהירח או מהכוכבים הרחוקים ביותר. על ידי חיבור כזה, אפשר לנסוע [travel] לאותם מקומות.
"אבותינו היו מודעים לכך ש[כדור] הארץ הוא הרבה יותר מסתם סלע המרחף בחלל, ושהשמש היא הרבה יותר מכדור אש. הם ידעו שכל הכוכבים הם יצורים חיים [sentient, חשים] כי הם ממש תקשרו איתם: הם שאלו את הכוכבים מה שהם רצו לדעת, והכוכבים אמרו להם.
"צריך להיות משוגע כדי לפנות נגד [turn against, להיות אויב של] היקום. כשמישהו פועל בניגוד למחזוריות שלו, צצות בעיות: מחלות, טירוף, זעם, צער.
"בלימוד של אומנות הריפוי לומדים לזרום עם כל מה שנמצא סביבנו. זו התורה האמתית; כל השאר - הידע של איש השכל [reason, התבונה] - הוא חסר תועלת [useless], כי הוא לא מלמד את העיקר, שהוא אחדות [unity] עם הכל."
דונה סילביה הסבירה שריקוד הכוכבים יוצר רטטים [ויברציות] שונים, ושבכל אחד מאיתנו הוטבע [imprinted, כְּחוֹתָם] רטט מסוים בלידתו. החותם הזה באמת משפיע על חיינו.
"זו הסיבה שבגללה כולנו משתייכים לקטגוריה אחת או אחרת שקיימות על גלגל הגורל. מה, האם לא שמתם לב לאופן שבו אנשים יוצרים קבוצות, מעמדות ותת-מעמדות? בני אדם חולקים [share, שותפים ל] טעמים, נטיות ואפילו מאפיינים פיזיים. זה בגלל הרטטים שסימנו [marked] אותנו".
דונה סילביה נתנה לנו שיעורים על קווי הדמיון [similarities] האמורים בין סוגי פנים, ידיים, עיניים ושאר חלקי גוף אצל אנשים. היא הסבירה שלדמיון הזה יש השפעה מכרעת על האופי ועל חייהם של האנשים. כשהיא נשאלה מדוע חיפשו המרפאים סוג זה של ידע בכזו שקיקה, היא ענתה, "על ידי כך שהלוחמים מכירים את הרטט ההרמוני הנוגע [related, קשור] אליהם, הם עושים את המקסימום שלהם כדי להדהד [resonate, ליצור תהודה] בהתאמה [unison, בהרמוניה, באחדות] עם הרטט הזה. ככה משיגים את השלמות כאדם."
*********
כל זה היה טוב ויפה, אבל היה משהו שהרגשתי שאינו מסתדר עם התיאור של לוח השנה. מצד אחד, המרפאים תמיד מתעקשים על כך שעלינו להיות חופשיים ולקבל את ההחלטות שלנו; עם זאת, הם גם טענו שישנם כוחות בעולם השולטים בנו, ושהגורל שלנו תלוי בָּטוֹנַל [tonal] האישי שלנו, או [בניסוח אחר, כנראה] ביום הַקָּלֶנְדָּרִי [לפי לוח השנה] של לידתנו. פשוט לא הצלחתי ליישב בין שני הרעיונות.
התייעצתי עם דון מלכור בנושא. כפי שציפיתי, ההסבר שלו היה קצר. הוא אמר: "אין סתירה. אתה רואה את עצמך כמופרד מכל השאר. עליך לזכור שכולנו יצורים כפולים; אנחנו גם טונל וגם נגואל."
כששמעתי אותו מדבר על טונל ונגואל, יכולתי לראות שמושגים מסוימים שבהם השתמש קרלוס בספריו אכן נשארו רעננים ובעלי משמעות בקרב המרפאים.
דון מלכור המשיך: "אנחנו נמצאים באחדות בלתי ניתנת להסבר [inexplicable] עם כל מה שקיים. אנחנו אורגניזם סימביוטי ענק שחלקים שלו מקיימים אינטראקציה [פעילות גומלין] ברמות [levels] רבות. בעולם של הנגואל, שום דבר לא הגיוני [nothing makes sense]. אבל בעולם הטונל, הכל שזור [interwoven] כמו רצועות הבמבוק שמהוות את הסל הזה. הכל קשור אליך, ואתה [קשור] לכל, לכן השפעות חיוביות [favourable, רצויות] ושליליות [unfavourable, בלתי רצויות] הן בלתי נמנעות [inevitable]."
יכולתי ממש לראות את התחזיות של דונה סילביה מתגשמות שוב ושוב, אבל לא בדרך שקיוויתי. אלא, היה לי רושם שכולנו נלקחנו [picked up] על ידי מערבולת חסרת שם, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא, וכל אחד מגשים את גורלו.
************ סוף **************
שבת שלום
מוסיקה
במקור השיר מ-1966
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה