האגדה על הלוחם המאוהב
אחד האסיסטנטים [החניכים] היה מאוהב בנערה מהעיר והיה מוטרד מאוד. הוא הגיע לצומת דרכים, בה היה עליו לבחור בין חיי משפחה לדרך המרפאים. דונה סילביה ניצלה את ההזדמנות כדי להדריך אותנו באחד מהסיפורים שלה.
בערב היא ביקשה מדון מלכור לספר לנו את הסיפור האמיתי על פופו [Popo] ואיקסטה [Ixta].
הוא התחיל לספר את הסיפור בסגנון של מספרי הסיפורים, בדיוק כמו דונה סילביה:
"הסיפור על הלוחם ואהובתו מוכר היטב בתרבות המקסיקנית. הוא מונצח בצורה של Popocatepetl ו-Ixtlacihuatl, שני הרי געש עצומים שניתן לראות אותם אפילו ממקסיקו סיטי ביום בהיר. מה שפחות ידוע, לעומת זאת, היא הפרשנות שאנו, המרפאים, נותנים לאגדה הזו," אמר דון מלכור בהבעה זדונית, כשהוא מניע את גבותיו מעלה ומטה בצורה גלית. הליצנות שלו נתנה דחיפה גדולה להתעניינותם של העוזרים בסיפור שלו. רגעים כאלה גורמים לך להעריך את הכישרון שבאמצעותו מתאימים המכשפים כל מצב למטרה שלהם.
דון מלכור המשיך: "הסיפור הזה מתחיל בימי קדם; אומרים שהוא מתחיל ב'אמקה' [Ameca], כפי שכונתה העיירה ההיא באותם ימים. היום היא נקראת Amecameca, או 'האמקה האחרת', כי העיירה החדשה נבנתה על גבי הקודמת, לאחר שהיא נהרסה בהתפרצות געשית. באותם ימים שלפני ההתפרצות, כשאנשים עדיין קראו לה אמקה, חי באזור זה מרפא גדול שהיה לו קשר הדוק עם רוח [spirit] ההר.
"מספרים שהמכשף עשה הסכם עם ישות ההר [the entity of the mountain], ובהתאם לתוכנית [המשותפת], העניק אור - אם לנסח זאת כך - לְבתולה בתוך מערה. שם, כך מסופר, השתלטה [took possession] רוח ההר על תינוקה, שזה עתה נולד [השתלטות על רוח התינוק, כנראה], וכך הופיע הלוחם Popocatepetl.
סיפורים רבים מסופרים על הרפתקאותיו של אותו לוחם. הידוע ביותר הוא על אהבתו לנסיכה יפה של עם אויב, אהבה שכמובן הייתה בלתי אפשרית. על פי הסיפור הפופולרי, האוהבים החליטו לברוח יחדיו [elope, על מנת להתחתן] והם נמלטו, אבל הם נרדפו. בלא אפשרות אחרת, הם טיפסו לראש ההר והשליכו את עצמם לתוך הריק [void]. אבל, הם מעולם לא נגעו באדמה: הם הפכו לשתי ציפורים ועפו ביחד לעבר האופק.
עם זאת, גרסת המרפאים אומרת שמרפא גדול שימש כאב ל-Popocatepetl, ועל פי סיפורם, Popocatepetl רצה ללכת בדרכו של אביו. הוא הרגיש את ייעודו [vocation] של המרפא מאז ילדותו, ולמעשה קִיים בנאמנות את כל השלבים בדרך הלוחם. הוא עמד להפוך למכשף כמו אביו, אבל רצה הגורל שפופו ילך לפסטיבל השנתי של העיירה, שם הוא פגש את Ixtlacihuatl הנהדרת [lovely], שכלפיה הוא מיד פיתח תשוקה לוהטת.
האוהבים הצעירים שכחו את העולם והתמסרו לאהבתם. מכיוון ששניהם חיו באזור זה, הם שוטטו יחדיו ביערות היפים המקיפים את ההרים. סיפורים בעבר ובהווה מספרים עד כמה מסוכנים מקומות מסוימים בהרים ההם. אנשים זקנים אומרים שאף אחד לא אמור לטפס או להיכנס למערות שם, כי הן משכנן של הרוחות [spirits].
האגדה מספרת שבמהלך אחד השיטוטים שלהם הלך הזוג הצעיר להרים והתפתה [got lured] על ידי הרוחותשאיכלסו את המקום. באותו יום טיפסו האוהבים על המדרונות התלולים ומאז לא שמעו עליהם שוב. חלק מאמינים שהם פגשו מוות רגיל בנקיקים, או אבדו במבוך [maze] המערות. אחרים מאמינים שהם עברו לעולם האחר דרך פתח המופיע מעת לעת באופן טבעי באזור ההוא. הנקודה היא שהסיפור הזה מראה עד כמה קל לסטות מ [stray, לאבד את] הדרך. אכן קל מאוד להיכנע לרגשות שלך ולהיבלע [be engulfed] בעולם היומיומי. כדי להיות לוחם, צריך להיות בעל כוונה בלתי כפיפה [unbending intent, כוונה נחושה]".
בזמן שדון מלכור אמר את הדברים, הוא נעץ את מבטו בבחור שסבל בגלל אותה בעיה. האיש השפיל את ראשו כדי לחמוק ממבטו ההורס [withering, מקמיל, מנביל].
אחרי רגע של שתיקה מביכה המשיך דון מלכור: "ובכן, באשר לאוהבים שנכנסו למערה וניסו לבצע את המעבר [לעולם האחר], אולי הם אפילו היו מצליחים בכך. אבל התמרון הזה דורש אפילו יותר אנרגיה, משום שהוא כולל זינוק מהעולם שלנו לעולם האחר 'על קר' [cold, ללא הכנות], אם לנסח זאת כך. ללא הכנה מתאימה, קפיצה מסוג זה פירושה בדרך כלל מוות".
אחד/ת העוזרים/ות שאל אם זה נכון שהיו או עדיין ישנם מקומות כאלה.
דון מלכור השיב: "ובכן, תביט/י כאן על הסנדק [godfather, דרך מכובדת להתייחס לאיש מבוגר בקרב המרפאים] הקטן מנואל. הוא כבר היה בפיו של הזאב, אבל הצליח לחזור שלם. נכון, סנדק?"
"זה נכון, סנדק", ענה דון מנואל. "לפני שנים רבות, בצעירותי, הלכתי למערות ההן עם שני מלווים. חנינו [camped] במקום ההוא וחיכינו שלושה ימים עד שפיו של הזאב נפתח. זה מה שאנחנו מכנים הדלת לעולם האחר.
השעה הייתה חצות, והאמנו שאנחנו מאומנים מספיק, אבל כשנכנסנו, כל אחד מאיתנו נשאב לתוך הריק [void]. הצלחתי לברוח ברגע האחרון, כי הגעתי להבנה שאני לא אשרוד את המבחן. אספתי את כל כוחותיי, זינקתי לאחור, אבל שני חבריי שנכנסו לפניי אבדו. מעולם לא גילינו אם הם הצליחו לשרוד, או שהם התפרקו [disintegrated] בלחץ האדיר. מיטיבי זעם בגלל החוצפה [audacity, תעוזה] וחוסר הציות שלנו".
דון מנואל, נענע בראשו וסיכם: "יש גם כאלה המאמינים שהסוד למעבר דרך הפתח הזה טמון באהבה שבין בני זוג, ורק כזוג אפשר לעבור לעולם האחר, כפי שהיה המקרה של פופו ואיקסטה".
.
***************** סוף ******************
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה