חצינו את הגבול אל החצי השני של הספר.
================
דונה לוקרציה [doña Lucrecia]
לילה אחד, דונה לוקרציה באה לבקר. היא השתייכה לקבוצת מרפאים שחיה בכפר אחר. באמצע השיחה היא התחילה לספר לנו על מלחמת המכשפים ואיך אני התוצאה שלה. מיד נהייתי סקרן ורציתי לדעת את הפרטים, אבל הבחנתי בדון מלכור נותן לדונה לוקרציה סימן בלתי מורגש [imperceptible, עדין ביותר] לשתוק. היא שינתה את הנושא בקלות טבעית.
דונה לוקרציה התאימה לתיאור הקלאסי של מכשפה. פניה היו מפחידות. היא הייתה פוזלת [cross-eyed], הייתה לה גם יבלת על האף, וכמה מהשיניים שלה היו חסרות. העוזרים [החניכים] האחרים הזהירו אותי מפניה, ואמרו שהיא משוגעת ומאוד מוזרה [אקסצנטרית].
אחת המוזרויות שהם ציינו הייתה שהיא נוהגת ללכת לכל לוויה [funeral] בכפר שלה, ולפעמים אפילו למאסרים [internments, כליאות] בעיירות הסמוכות. כשנשאלה מדוע עשתה זאת, היא הסבירה שיש לה מאז ילדותה את היכולת לדבר עם המתים , והיא אהבה לשוחח איתם כשהם עדיין טריים.
אחד העוזרים/ות שאל/ה מדוע היא טורחת עם המתים.
"ולמה שלא אעשה זאת?" השיבה דונה לוקרציה באווירה מאיימת. "כי [האנשים] החיים חשובים יותר? לאלה שהשילו מעליהם את הגוף [The discarnate] יש פוטנציאל גדול להאריך את הֶמְשֵׁךְ [continuation] המודעות שלהם בעולם האחר, בדיוק כמונו. למרבה הצער, בדיוק כמו שהעולם היומיומי מעיב [clouds, מערפל] על המודעות שלנו, זיכרונות החוויות שלהם מכבידות [weighed down, מעיקות] עליהם. כשמספרים למתים על הזדמנויותיהם [chances, סיכוייהם, אפשרויותיהם?], הם מתעלמים מהעצה, מסתבכים בזיכרונותיהם, ומתכלים [consumed, נאכלים] בהדרגה עד שלא נשאר דבר.
עזרתי למאות למצוא את דרכם אל האור. רובם הם כמו תרנגולת ללא ראש כשהם מגיעים לראשונה, אבודים ומבולבלים. שום דבר לא נשמע להם הגיוני. חלקם מגיעים בצורה גרועה, ואפילו לא יודעים מי הם היו ומאיפה באו. אחרים יוצאים מיד לדרך בחיפוש אחר הפנטזיות שלהם".
"לאיזה פנטזיות את מתכוונת?" שאלנו.
היא השיבה: "כשאנשים מתים, לפעמים הם מתקשים לשחרר את עולם החיים, ותמיד הם נצמדים לדברים. הם מלאים ברעיונות ופנטזיות אודות מה יש - או מה שצריך להיות - בצד השני. ולכן, כשהם מגיעים לשם, זה בדיוק מה שהם מוצאים. אנשים אשר מתו רואים את מה שהם מצפים [expect] למצוא בצד השני. הרואים [seers] שמבקרים במקום ההוא רואים אותם כפי שהם באמת: משותקים, בוהים אל תוך האין [staring into nothingness]".
דונה לוקרציה אמרה שבמקום ההוא הֲמוֹנֵי [multitudes] מודעויות נותרות חסרות תנועה כמו זומבים. הרואים אומרים שהם [המתים] חיים מחדש [reliving, חווים מחדש] את זיכרונותיהם, מספרים [recounting, מגוללים, מתארים] את חוויותיהם בפעם האחרונה. הם [הרואים, כנראה] טוענים שככה זה כשנמצאים בתהליך של היות נאכלים על ידי הנשר.
באותו לילה דונה לוקרציה סיפרה לנו על אחד המפגשים הנוראיים שלה עם המתים. היא אמרה שרבים מהם חזרו כאשר הם יכלו, והתערבו [interfered] בעולם היומיומי של [האנשים] החיים. היא סיפרה לנו את הסיפור על צעיר שנהרג בתאונת אופנוע. הוא אהב בחורה בטירוף.
"כשהייתי בהלוויה", היא אמרה, "ראיתי את הצעיר משוטט בין האבלים. הוא עדיין לבש את מעיל העור השחור שלו. אף אחד אחר לא ראה אותו, אבל שמתי לב שבכל פעם שהוא ניגש למישהו, האדם הזה הרגיש לפתע לא נוח והתרחק. התבוננתי בו זמן מה. כשהבחור הבחין שאני יכול לראות אותו, הוא ניגש לדבר איתי. לרגע העמדתי פנים שאני לא שומעת, אבל אחר כך מצאתי מקום מבודד יותר ושאלתי אותו מה הוא רוצה. הוא התחנן שאצור קשר עם החברה שלו ואגיד לה שהוא אוהב אותה.
התרגזתי ואמרתי שאפילו המוות לא הביא אותו להיפטר מהטיפשות שלו. דיברנו הרבה זמן והתיידדנו. לאחר מכן התחלתי לספר לו על מכשפים, וכיצד הם משתמשים בידע שלהם כדי להמשיך את קיומם ברמה אחרת של מודעות. ביליתי אתו כמה שנים, לימדתי אותו מה הכרחי כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות שלו במסע שלו בעולם האכזרי שם, בצד השני".
אחת הנשים שאלה לגבי אניטה, ודונה לוקרציה אמרה לה שהיא בסדר ושהיא עדיין מגבירה את היכולות שלה.
רצינו לדעת מי זאת אניטה. דונה לוקרציה השיבה שזו הילדה הקטנה שלה, בתה, אבל לא אחת שיצאה מרחמה. היא הסבירה: "מצאתי אותה ב[מצב]עירות, והפתיע אותי שגם היא יכלה לראות את הנפטרים. כשדיברתי איתה, יכולתי לראות שהיא מוכשרת [gifted]. התפיסה שלה הייתה מאוד נזילה [fluid]. שאלתי אותה אם היא זקוקה לעזרה מכיוון שהיא נראתה אבודה.
הילדה הקטנה אמרה לי שהיא עזבה את ביתה כאשר היא הלכה בעקבות רוח [following a spirit], והגיעה לבסוף למקום ההוא. זה נפוץ מאוד שרוחות רעות מפתות [entice] ילדים כדי לפגוע בהם או אפילו להרוג אותם, אבל למרבה המזל, הפעם, זה לא היה המקרה.
היא אמרה לי ששמה אניטה. שאלתי אם היא יודעת את דרכה הביתה. הקטנה השפילה את ראשה, ומשכה בכתפיה כאילו לומר, 'מי יודע?' או 'למי אכפת?'
לקחתי אותה לביתי באותו לילה, בתקווה להחזיר אותה למשפחתה למחרת. ממש ביררתי ברחבי העיר, אבל אף אחד לא הכיר אותה או ידע משהו עליה. אפילו הלכתי למשטרה אבל הם ידעו אפילו פחות מהאחרים.
עכשיו היא גרה איתי. אני עוזרת לה לפתח את כישוריה, והיא הופכת למכשפה קטנה וחזקה מאוד".
בהזדמנות נוחה יותר, מתוך סקרנות רבה, שאלתי את דונה לוקרציה על מלחמת המכשפים. היא ענתה שאם אבקר אותה בביתה, היא תספר לי הכל. מעולם לא עשיתי זאת.
**********
מכל הקולגות של דונה סילביה, דונה לוקרציה הייתה בהחלט המפחידה ביותר. סיפורי מעלליה [misdeeds, פשעים, מעשים רעים] שלה היו אגדיים בקרב החניכים. הם אמרו שהיא לא רק ריפאה אנשים, אלא גם החלתה אותם, ואפילו הרגה אותם.
היא תיארה את עצמה כ[אחת ש]'עוזרת' [helper]. לילה אחד היא סיפרה לנו איך היא עזרה לגבר גוסס בַּמַּעֲבָר שלו. היא אמרה שהפציינט סבל ושלא הייתה שום תקווה עבורו. אז היא התפללה את תפילת המוות, והמוות בא לחפש את האיש, ולבסוף סיים את ייסוריו.
בקול חושש שאל/ה אחד האסיסטנטים אודות התפילה. דונה לוקרציה סירבה בהתחלה, אבל אז משהו שינה את דעתה. היא הסבירה שהתפילה היא לחש [spell] קדום בשפת אבותיה. היא כל כך מסוכנת שהיא לא יכולה אפילו לומר אותה כפי שהיא, אלא היא תחליף את המילה Miquiztli, כלומר מוות, ל-Tecolotl, שתרגומו 'ינשוף'. לאחר מכן היא דיקלמה [intoned] בעצימות [intensity] רבה:
.
Eahh Tecolotl, xihuallauh!
Nican ce icnopiltzin.Ma amo cocoliz!
Ma nican mahnozo!
Ye axcan yez.
Tla xihuiqui nota tlaca tecolotl.
Ma tlaocoya in amoyollo
In icnopiltzintli.
Amo semicac momacehual.
Nana mamatlapal
Ma xitlacuania in mictlan.
Tecolotl, xiccaqui!
Huallauh ye axcan yez.
Xiccaqui nonotza, Mictlantecuhtli!
Nehuatl, itonatiuh pilli imetztli pilli.
Nehuatl, in teteo tlahtoani,
Nehuatl, in tlaloque cale.
Nehuatl nimitztlalia xihuallauh
Ma nican mahnozo!
.
בתרגום, זה הפך ל:
היי ינשוף! אתה המתגורר באזורים האפלים,
בוא עכשיו!
קח את העלוב [wretch] הסובל המסכן הזה.
אל תתן לו לדאוב [pine, להתגעגע, לערוג]! בוא ועשה את חובתך!
אל תעכב!
בוא עכשיו! הו ינשוף, בוא עכשיו!
רחם על הסובל האומלל הזה!
אין טעם [reason, נימוק] להשאיר אותו כאן!
שא אותו על כנפיך!
קח אותו אל הממלכה האפלה!
היי ינשוף!
הקשב למה שאני אומרת!
אז בוא! אל תעכב!
הקשב למי שקורא לך! הו ינשוף!
אני הבת של השמש והירח!
אני זו שמדברת אל האלים!
אני זו שעל שולחנה סועדות [feast, חוגגות] רוחות!
אני זו שמצווה עליך!
בוא ובצע את המשימה שלך!
דונה לוקרציה הזהירה אותנו שתפילה זו היא עוצמתית מאוד והיא משמשת לא רק כדי לעזור לחולים סופניים למות, אלא גם, עם כמה שינויים [וריאציות] שאותם היא לא תגלה, כדי להיפטר מאויביך.
בצחוק היא אמרה לאחד המרפאים שאם הוא לא יבקר אותה מיד כפי שהבטיח, היא תקרא למוות לבוא לקחת אותו. כולנו צחקנו בעצבנות.
**********
במהלך שיחה נוספת, דונה לוקרציה אמרה, "כמו הבתולות החכמות במשל, שהתכוננו לבואו של אדונן [האל, כנראה], המרפאים מתכוננים לאירוע הגדול מכל: הפגישה הממתינה [pending, נמצאת במצב המתנה] שיש לנו עם המוות שלנו.
"כדי להתמודד עם המוות," היא אמרה, "אתה צריך להגיע למצב קיצוני [extreme], מֵעֵבֶר להיצמדות הרגשית [attachment] לעולם הזה."
היא טענה שֶׁהַקְּדושַּׁה [ששמה] מוות [Santa Muerte, קדושה הנערצת בעיקר במקסיקו. התגלמות המוות. היא מקושרת לריפוי, הגנה, ומעבר בטוח אל העולם הבא] היא היועצת היחידה שתמיד אומרת את האמת, ושכולנו יכולים לתפוס [perceive, לראות] את המוות, אם נמקד עליה את תשומת הלב שלנו. היא אמרה שאפילו אנשים רגילים יכולים לחוש בה מדי פעם.
"רופאים [Doctors] בבתי חולים יודעים בדרך כלל שאדם עומד 'לבעוט בדלי' כאשר הוא או היא מתחילים לראות קרובי משפחה וחברים מתים. זה נורמלי. הקירבה למוות שוברת את הקיבעון שלהם על היומיומי [the quotidian], וגם אלה שפחות מוכנים [less prepared] יכולים לתפוס את העולם האחר.
אבותינו נתנו ייצוג סמלי לַמַּעֲבָר [passage] אל העולם האחר על ידי שהניחו חרוז ירקן [jade, סוג של אבן טובה] המייצג העתק [replica] של חייהם, בפיותיהם של המתים שלהם. אלה שאין להם כסף לתת לכלב הגיהנום יצטרכו לחצות את נהר השכחה בכוחות עצמם, ולעולם לא יצליחו להגיע לגדה השניה".
דונה לוקרציה הסבירה שמנהג זה, המבוסס על שיטה [פרקטיקה] של מכשפים, שימשה להזכיר ל[אנשים ה]חיים כי למות פירושו לשקוע בים האפל של המודעות. כדי לחמוק מגורל זה, יש לשלם את חובנו [debt] לרוח. ניסיון החיים שלנו הוא מה שאנחנו חייבים [הוא החוב], והתשלום מורכב מהתרת [unravelling, פרימת, פירוק] כל הרגשה [feeling], וכל רגש [emotion] שהיו לנו במהלך חיינו. ניתן להשיג זאת באמצעות עבודת סיכום שהיא יסודית וללא רבב. היא אמרה:
"במקום לזכור באופן קיבוצי [collectively] את המתים יום אחד בשנה, כמו שאנשים רגילים עושים, המכשפים מעלים בתודעתם [evoke] את היום שבו הם הולכים למות. היום ההוא, שהוא ממשי כמו כל יום אחר, הוא הרבה יותר בלתי נשכח [memorable, ראוי להיזכר] מכל תאריך אחר שאפשר לחגוג.
לזרום [flow] עם המוות פירושו להיעשות לאחד אתו, ללמוד לקבל [accept] אותו בצורה כזו שהוא יהפוך לחבר, כדי שבבוא הרגע שבו עלינו לצאת לדרך אל עמק הצללים [the valley of shadows], לא יהיה בנו פחד. כי אנחנו נדע איך לחצות את נהר השִׁכחָה. זו הדרך היחידה להביס [conquer, לכבוש] את המוות.
בחיוך מרושע, דונה לוקרציה נתנה בנו מבט חודר [glared] עם העיניים של השטן ואמרה בקול נורא: "באתי לקחת אותך."
כולנו צחקנו: המרפאים בשחרור מוחלט [total abandon], וכל השאר בחשש מוחלט.
********** סוף ************
מוסיקה
הגירסה המקורית כנראה של השיר שבפוסט הקודם, שנת 1966.
Tell It Like It Is - זה מה שגם אני אומר :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה